ההבדל בין מנצ'סטר יונייטד לריאל מדריד: ניהול
ההבדל בין מנצ'סטר יונייטד לריאל מדריד: ניהול
בעוד שאת ריאל מדריד מנהלים פלורנטינו פרס ומספר לא קטן של מנהלים ואנשי מקצוע, את מנצ'סטר יונייטד מנהלים בנקאים מאותו בנק ואותה אוניברסיטה
בסוף החודש אד וודוורד, המנכ"ל של מנצ'סטר יונייטד, עוזב את התפקיד שהוא קיבל אחרי שהחליף את דיוויד גיל ב-2013. וודוורד קיבל את התפקיד כי הוא היה בנקאי ב-JP מורגן בעל תפקיד משמעותי בעסקת הרכישה של מנצ'סטר יונייטד על ידי משפחת גלייזר ב-2005 - עסקת מינוף שהכניסה מועדון כדורגל ללא חובות, לחובות עתק.
וודוורד הגיע לנהל את המועדון גם אחרי עזיבתו של אלכס פרגוסון, המנג'ר שהותיר את הקבוצה רלוונטית בצמרת האירופית למרות חובות העתק מהרכישה. וודוורד התחיל את דרכו בקבוצה עם החלטה להניח את כל הסמכויות המקצועיות אצל המנג'ר שהחליף את פרגוסון, דיוויד מויס. הסקוטי קיבל את המושכות עם חוזה ל-6 שנים אבל פוטר לפני סוף העונה הראשונה. מסתבר שלא קל להחליף את גדול המנג'רים בכל הזמנים.
2 צפייה בגלריה
ג'ואל גלייזר, בעל השליטה במנצ'סטר יונייטד. ממועדון ללא חובות לחובות עתק
(צילום: אי פי איי)
ואולם, לא נראה היה להנהלה בראשות וודוורד שהמועדון צריך גורם מקצועי שיעזור בבחירת אנשי המקצוע הנכונים. כמו כן, וודוורד ריכז את מירב המאמצים שלו בהגדלת ההכנסות המסחריות של מנצ'סטר יונייטד ועשה זאת היטב על ידי אימוץ שיטת מכירת חסויות חדשנית. הם גם הצליח לייצר ערך לבעלי המועדון בהנפקה חלקית בבורסה. מטרת הגדלת ההכנסות היתה בעיקר כדי להחזיר את החובות ולהתמודד עם תחזוקת הריבית על החובות מעסקת המינוף. בזמן הזה, הקבוצה דעכה מקצועית.
ובסוף החודש וודוורד יעזוב את אולד טראפורד כשהסגל בנוי בצורה לא מאוזנת, כשאין אוטוריטה מקצועית משמעותית בארגון וללא אליפות או אליפות אירופה. אפילו לא קרוב. וזאת למרות הושקעו יותר ממיליארד ליש"ט ברכש ב-8 וחצי השנים שלו בתפקיד ולקבוצה יש את אחד מתקציבי השכר הגבוהים בספורט העולמי.
תחת וודוורד עבדו מאמנים לא מתאימים לסגל והוא עוזב את המועדון כשבתפקיד המאמן הזמני נמצא ראלף ראנגניק, מאמן שלא מתאים לאופי הסגל הקיים ושאמור להישאר בתפקיד ייעוץ אחרי שיעזוב את תפקיד המאמן. מה התוכנית איתו לטווח הארוך? מה יהיה מעמדו? האם ראנגניק בעל מנדט לשנות את הסגל? האם הקול שלו ישמע וילקח ברצינות בהנהלה אחרי שייכשל כמאמן? לא ברור. וודוורד היה יכול להביא מאמן עם קבלות הרבה יותר ברורות, כזה שרגיל לעבוד ברמות הגבוהות ביותר, אנטוניו קונטה, אבל לפי הדיווחים אפילו לא יצר איתו קשר.
התקופה של וודוורד, כאמור, אופיינה בניהול מקצועי חלש מאוד, ניהול סגל מזעזע, רכישות לא הגיוניות של שחקנים לא מתאימים לתוכניות המקצועיות וגם היה דגש רב מדי על האספקטים המסחריים של שחקני רכש. כמו כן, וודוורד לא פעל ברצינות למינוי מנהל מקצועי דומיננטי. והוא גם היה בעל תפקיד משמעותי בכל פארסת הסופרליג. אגב, אולד טראפורד צריך שיפוץ משמעותי ומגרש האימונים של מנצ'סטר יונייטד כבר לא נחשב לאחד מהמגרשים הטובים ביותר. אבל זה כבר ממש "בקטנה".
את הקדנציה של וודוורד אפשר לסכם במשפט יהיר שהוא עצמו אמר למשקיעים: "ביצועים מקצועיים לא באמת בעלי אימפקט משמעותי על מה שאנחנו יכולים לעשות בצד המסחרי של העסק". אז מסתבר שזה פשוט לא נכון. בסופו של דבר, נראה שנותני החסות כבר לא ממש מתלהבים להיות מזוהים עם קבוצה שלא מתחרה באופן רציני על התארים הגדולים. והשבוע נודע שמנצ'סטר סיטי, השכנים בתכלת, מכניסה יותר כסף מיונייטד. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שזה קורה.
מי שיחליף אותו הוא ריצ'רד ארנולד, סגנו. כך שלא צפוי איזשהו שינוי משמעותי בסגנון.
וכשמסתכלים על הצוות המנהל של מנצ'סטר יונייטד מבינים מה חלק גדול מהבעיה. השלישייה הדומיננטית ביותר בניהול מנצ'סטר יונייטד מורכבת מוודוורד, ארנולד ומאט ג'אדג'. כולם למדו באוניברסיטת בריסטול בשנות התשעים המוקדמות, כולם עבדו ב-JP Morgan ו-PricewaterhouseCoopers, ענקיות פיננסיות. כולם הכירו אחד את השני לפני שנכנסו לתפקידם במנצ'סטר יונייטד. ג'אדג' מנהל במנצ'סטר יונייטד מאז 2012 ומנהל משא ומתן על רכישות שחקנים מאז 2016. ארנולד מנהל בכיר ממרץ 2013 ואחראי על אסטרטגיית החסויות של המועדון.
השלושה ללא רקע בספורט או כדורגל וכולם "למדו בזמן העבודה" על התעשייה המורכבת הזו, תעשיית הכדורגל. הם קיבלו מנדט לניהול הקבוצה מבעלים שלא באמת איכפת להם מהישגים מקצועיים. השלושה "התאהבו" ברכישות ענק וניהול המועדון ולפי איש מקצוע שעבד מולם מספר פעמים ודיבר עם כלכליסט "מדובר בחבורה של בינוניים. אנשים שלא מבינים עד כמה הם לא מבינים".
בריאל מדריד של פרס זה לא היה קורה
קשה להשוות מועדון כמו מנצ'סטר יונייטד למועדון אחר אבל למועדון כמו ריאל מדריד אפשר בהחלט להשוות. בתחילת המאה ריאל מדריד היתה הרבה מאחוריי יונייטד. הקבוצה היתה בחובות של יותר מ-200 מיליון יורו, הכנסה של פחות מ-200 מיליון יורו וניהול כמעט חובבני. כיום הקבוצה מכניסה יותר מ-700 מיליון יורו יורו בעונה גרועה, האצטדיון עובר שיפוץ היסטורי והקבוצה אפילו שרדה את משבר הקורונה בצורה טובה יותר מרוב הקבוצות בעולם - וזאת למרות אובדן הכנסה משמעותי. כמו כן, הקבוצה נראית שהיא מוכנה להתחרות על כל התארים העונה ובחמש העונות הבאות - ובקיץ, ככל הנראה, יצטרף אליה קיליאן אמבפה.
הנהגת המועדון ברוב שני העשורים האחרונים היתה בידי פלורנטינו פרס - אך הוא לא ניהל אותה לבד במסע לשיקום מותג הספורט המוביל באירופה. את פרס נהוג לצייר כמעיין "דיקטטור" שמנהל את האופרציה לבד אבל זה רחוק מאוד מהאמת.
חוסה אנחל סאנצ'ס, מי שהתחיל כמנהל שיווק במועדון, בכיר לשעבר ב-SEGA, הוא יד ימינו של פרס בכל מה שקשור לקביעת אסטרטגיה וחזון, ניהול קשרים עם סוכנים ועבודה בפועל מול אנשי המועדון; מאנולו רדונדו הוא "מנהל הקבינט" של פרס - אוהד הקבוצה שכבר שנים עובד במועדון ומכיר את כל מוסדות הכדורגל, העירייה והפרלמנט; בגונייה סאנס היא אישה שהצטרפה מהחלק המסחרי לצוות המנהל של פרס. מקורבת לסאנצ'ס ואחראית על האסטרטגיה הדיגיטלית של המועדון; מייקל סאתרלנד הוא ניו-זילנדי, שבין השאר עבד ב-HP ולמד בהארוורד וסטנפורד. הוא מגיע למשרד של פרס עם הרבה ידע בעולם הדיגיטלי; קרלוס אוקנה, לשעבר מנכ"ל משרד התעשייה הספרדי. כלכלן עם ראייה אסטרטגית על תשתיות וחשוב מאוד בקבלת ההחלטות במועדון; פרנסיסקו פאנדרו, לשעבר בכיר בעיריית מדריד; רמון מרטינס - האחראי על המתודולוגיה, סקאוטינג וניהול האספקטים המקצועיים של מחלקת הנוער והאקדמיה; מאנו פרננדס - מכונה "מהנדס כדורגל" ואחראי על הכדורגל; חוסה אנטוניו קאלאפאט דה סוזה (ג'וני) - האחראי על הסקאוטינג ו"צייד הכישרונות" המוביל של ריאל מדריד. בין השאר אחראי על החתמת פדה ואלוורדה, ויניסיוס ג'וניור, רודריגו, מיליטאו ואדוארדו קאמבינגה.
פרס גם לא מוותר על וויכוחים עם אנשי המקצוע - בין השאר גם עם המאמנים שלו. קרלו אנצ'לוטי, למשל, העיד שלא פעם התווכח עם פרס על נושאים עקרוניים בתפיסות כדורגל
פרס מתייעץ גם עם חורחה ואלדנו, שחקן מאמן ומנהל ספורטיבי לשעבר בריאל מדריד; אמיליו בוטרגיניו, גם כן שחקן ומנהל ספורטיבי לשעבר; אנטוניו גארסיה פרראס, שהיה יו"ר ומנהל של ערוץ הטלווזיה laSexta ובכירים אחרים ממגון תחומים, כולל פרופסורים ספרדים באוניברסיטאות בכירות ואפילו דיפלומטיים ממדינות שונות (כולל שלמה בן עמי מישראל).
בגדול, אם פלורנטינו פרס רוצה משהו - זה מה שקורה. אבל לפי קרלוס פיינדו, שכתב את Real Madrid, el club del siglo XXI (ריאל מדריד, המועדון של המאה ה-21), פלורנטינו פרס הגיע לריאל מדריד בשנת 2000 ללא ניסיון בעולם הכדורגל ולניהול הקבוצה השתמש בניסיון שלו בעסקים ופוליטיקה כדי לקדם את המועדון. עם השנים אסף עוד ועוד יועצים ומקורבים שיעזרו לו יותר גם בפן המקצועי. הוא דאג לקבל ייעוץ מגוון ולהביא מנהלים מכל מיני תחומים. כעת אף מקיימים מגעים עם מייקל אדוארדס, מי שהיה המנהל המקצועי של ליברפול.
הניהול המקצועי של ריאל מדריד לא אידיאלי ולא מודל לאף קבוצה אחרת (כי אין אף קבוצה כמו ריאל מדריד) אבל מלבד באיירן מינכן, ריאל מדריד במקום טוב יותר מבחינה כלכלית ומקצועית ממועדוני העל "המקוריים" (הסופרקלאבס שלא נהנים מתמיכה מאסיבית של מיליארדר או מדינה) - יובנטוס, ברצלונה ובטח מנצ'סטר יונייטד. ייתכן שזה הרבה בזכות הניהול המקצועי והכלכלי המגוון של פרס.
בעוד שמנצ'סטר יונייטד מנוהלת על ידי בנקאים מאותו מקום; יובנטוס צמצמה השפעות זרות ומנוהלת על ידי "משפחת יובנטוס" וברצלונה נוהלה בצורה מחפירה על ידי אנשי עסקים מקומיים, בריאל מדריד מנסים להתנהל בצורה מגוונת ומודרנית יותר. פרס גם לא מוותר על וויכוחים עם אנשי המקצוע - בין השאר גם עם המאמנים שלו. קרלו אנצ'לוטי, למשל, העיד שלא פעם התווכח עם פרס על נושאים עקרוניים בתפיסות כדורגל. גם מאמנים אחרים טענו שפרס התווכח איתם לא פעם על נושאי כדורגל.
בוא נתווכח על זה
לפי מחקר של חברת הייעוץ מקינסי - "קבוצות עבודה מגוונות הן יותר פרודוקטיביות" (מגוונות מבחינת מגדר - 15% יותר פרודוקטיביות; מגוונות מבחינת אתנית - 35% יותר פרודוקטיביות). לפי המחקר, יש גם קורלציה בין הרווחיות לגיוון, כאשר עלייה של 10% בגיוון מעלה ב-0.8% את הרווחים.
במיקינסי טוענים כי "גיוון המחשבה בארגון מוביל לוויכוחים וביקורתיות יצירתיים".
ג'ף בזוס, למשל, שונא "אחדות חברתית" ודורש וויכוחים בפגישות. אפילו באתר של אמזון, בעמוד שנקרא "עקרונות מנהיגות" נדרש: "תהיה עם עמוד שדרה; אל תסכים ותתחייב. מנהיגים מחוייבים לאתגר החלטות כשהם לא מסכימים איתן; אפילו אם זה לא נוח ומעייף". קשה להתווכח עם ההצלחה המסחרית של אמזון. אבל הם התווכחו כל הדרך לפסגות הכי גבוהות של הכלכלה. וכן, זה מאוד קשה להתווכח עם ההצלחה של ריאל מדריד.
