פרשנותדווקא הקריסה של ג'וקוביץ' מצביעה על הישג מנטלי
פרשנות
דווקא הקריסה של ג'וקוביץ' מצביעה על הישג מנטלי
ההתפרקות של נובאק ג'וקוביץ' אחרי ההפסד לדניל מדבדב בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס, מלמדת אותנו עד כמה הוא, רוג'ר פדרר ורפאל נדאל הם דמויות היסטוריות
בסדרת המופת של נטפליקס, Untold, מרדי פיש, הטניסאי לשעבר מספר על ההתמוטטות המנטלית שעבר בתחילת העשור הקודם. פיש, שגדל עם אנדי רודיק ולאורך הקריירה היה טניסאי חביב, החליט לעזוב את הטניס דווקא אחרי השנה המוצלחת ביותר שלו. כשנתיים בלבד לאחר שהגיע להחלטה עם עצמו שהוא רוצה להוציא כמה שיותר מהקריירה. פיש שינה תזונה, השקיע מאמצים כבירים בלהגיע למשקל האולטימטיבי שלו, הקריב כל זמן איכות עם משפחה וחברים וניצח כמעט כל משחק מול טניסאים שלא היו רוג'ר פדרר, רפאל נדאל או נובאק ג'וקוביץ'.
שנה לתוך עונת השיא בקריירה של פיש, נראה היה שהמרדף הזה אחרי שלושה מהגדולים בהיסטוריה בנוסף ללחץ שהופעל מהאמריקאים הגדולים בהיסטוריה, הנסיעות התכופות, שעות השינה המועטות, תחזוקת הגוף המאתגרת והרצון הפנימי למקסם את הקריירה, הובילו לחרדה קיצונית, שבאה לידי ביטוי בבעיות לב ובסופו של דבר ל"כיבוי" ובריחה מהמשחק - רגע לפני משחק מול רוג'ר פדרר באליפות ארה"ב הפתוחה ב-2012.
דבריו של פיש, של אישתו, של מאמנו וחבריו מלמדים עד כמה זה קשה - פיזית, מנטלית, נפשית - לתחזק קריירת טניס ברמה הכי גבוהה. והדברים הללו גם שמים בפרספקטיבה את אריכות הימים המרהיבה של פדרר, נדאל וג'וקוביץ'. האימונים שפיש העביר את עצמו במשך שנה וקצת, הם הסטנדרט המינימלי של שלושת הגדולים בכל הזמנים. הלחץ הנפשי שהופעל על פיש היה קל ביחס למה שיושב על הכתפיים של פדרר, נדאל וג'וקוביץ'.
סוף עידן הנפילים בטניס?
אמש, בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה, ג'וקוביץ' עמד בפני היסטוריה. ניצחון על דנייל מדבדב והוא זוכה בתואר הגרנד סלאם ה-21 שלו - שובר את השיוויון עם פדרר ונדאל וחוגג משהו שאף אחד לא עשה מאז רוד לייבר לפני 52 שנה: זוכה בכל הגרנד סלאמים בשנה אחת (אוסטרליה, רולאן גארוס, ווימבלדון והיו.אס.אופן).
ואולם, ג'וקוביץ', כך נראה, קרס. ומדבדב - טניסאי מעולה בכושר פנטסטי - דרס אותו. במערכה האחרונה נראה שג'וקוביץ' בכה לתוך המגבת שלו. זה קרה דווקא אחרי שהקהל התחיל לעודד אותו. את ג'וקוביץ', שאת המשחקונים האחרונים עשה עם דמעות בעיניים, לא ממש מעודדים מחוץ לסרביה. בטח לא בארה"ב. אבל הקהל רצה לראות היסטוריה ומדבדב הרס להם את הפוסט באינסטגרם.
ג'וקוביץ', שבתחילת השנה רצה לעשות את הגרנד סלאם המוזהב (זכייה בכל הגרנד סלאמים ובמדליית זהב באולימפיאדה), דיבר בסוף המשחק על אכזבה אבל גם "תחושת הקלה". בהיסטוריה, רק אדם אחד הצליח להשיג את הגרנד סלאם המוזהב: שטפי גרף ב-1988.
סביר להניח שג'וקוביץ' יזכה בעוד גרנד סלאם וישבור את שיא הגרנד סלאמים ההיסטורי. סביר להניח גם שאנחנו לקראת סוף עידן הנפילים בטניס. שלושת הגדולים כבר בני 34+. הם כולם תחזקו קריירה בהילוך החמישי במשך יותר מעשור וחצי. אחריהם יהיו טניסאים מעולים - כמו מדבדב, אלכסנדר זברב וסטפנוס ציציפס - אבל ספק גדול אם יהיו שלושה כל כך דומינטיים באותו הזמן.
"טניס זה כמו שחמט ב-90 מייל בשעה" אמר פעם רובין וויליאמס, שחקן הקולנוע המנוח. זה באמת לא משחק לכל אחד. לא לכל מוח. וככל שמתקרבים יותר לפסגה הרוחות הופכות לחזקות יותר. ג'וקוביץ', נדאל ופדרר הצליחו לעמוד ברוחות הפסגה הכי הרבה זמן מכולם. זה הישג ספורטיבי מרהיב והיסטורי. הישג מנטלי בלתי נתפס.
