מה אנחנו יכולים ללמוד משיעור ההתחסנות המופלא של ה-WNBA
מה אנחנו יכולים ללמוד משיעור ההתחסנות המופלא של ה-WNBA
ליגת כדורסל הנשים של צפון אמריקה הראתה איך אפשר להצליח לייצר אמון - ולהעלים את החששות מהחיסון; וזה משהו שלא מצליחים לעשות ב-NBA, ובעולם בכלל
לקראת פתיחת עונת ה-NBA הפך נושא החיסונים לקורונה לשחקנים לסיפור מרכזי - אף שרק כ-10% מהשחקנים (בין 50 ל-60) לא מחוסנים. רוב הלא מחוסנים אינם מתנגדי חיסונים אקטיביים שמפיצים את משנתם המסוכנת, אלא פשוט חוששים מההליך הרפואי.
ככל הידוע, אנדרו ויגנס - שחקן גולדן סטייט ווריירס - לא התחסן בגלל "סיבות דתיות", שב-NBA דחו. הוא יצטרך להתחסן אם הוא ירצה לשחק בסן פרנסיסקו, עיר המחייבת "תו ירוק" במקומות סגורים כמו אולם כדורסל. רוי הוצ'ימורה, שחקן וושינגטון ויזארדס, "ייעדר תקופה בלתי מוגבלת" בגלל "סיבות אישיות". ההנחה היא שגם הוא לא מוכן להתחסן.
ככל הידוע ויגנס והוצ'ימורה אינם מתנגדי חיסונים אקטיביים שמנסים לשכנע אחרים לא להתחסן, אלא חוששים מהחיסון. מתנגדי החיסונים האקטיביים העיקריים בליגה, ככל הידוע לנו מדיווחים, הם ג'ונתן אייזקס, שחקן אורלנדו מג'יק שחושב שאמונה באלוהים תסייע להתמודד עם הקורונה טוב יותר מהחיסון, וקיירי אירווינג.
אייזקס מודה בכך שהוא לא מחוסן וגאה בכך. הסטטוס החיסוני של אירווינג, שמאמין בעולם שטוח, לא פורסם, אבל ב-ESPN דיווחו כי יש שחקנים בקבוצות הניו-יורקיות שלא מוכנים להתחסן. כמו בסן פרנסיסקו, כך גם בניו יורק השחקנים כולם יהיו חייבים להתחסן אם הם רוצים לשחק במשחק הבית. מקורביו של אירווינג סירבו להתייחס לטענה שהוא לא מתחסן בכתבה שמגזין "רולינג סטון" פרסם בנושא, אבל טענו שהם מאמינים כי שחקנים יביעו מחאה על חוקי החיסון חובה בניו יורק ובסן פרנסיסקו.
מה שידוע זה שאירווינג עוקב ואוהב דפי אינסטגרם של חובבי קונספירציות שטוענים כי יש "אחוות סודיות" שמתכננות לחבר את האנשים השחורים למחשב באמצעות צ'יפים בחיסונים של מודרנה. כן, מאוד מפתיע שאיש שחושב שהעולם שטוח חושב שהחיסון של מודרנה מגיע עם צ'יפ שיחבר את כל האנשים השחורים למחשב-על.
ה-NBA נתקל כרגע בבעיות דומות לליגות אחרות, ולמען האמת אלו בעיות של מדינות שלמות - כולל ישראל. החיסונים מספקים הגנה טובה מפני הקורונה, אבל לא מדובר על הגנה מושלמת או פתרון קסם. בשביל להתמודד עם הקורונה צריך שיעור גבוה מאוד של מתחסנים ולשמור על הנחיות של ריחוק חברתי. המספרים והמדע מאוד ברורים בקשר לזה. המספרים מלמדים שהחיסון מוריד את הסיכויים להידבקות, למחלה קשה ולמוות. הדיווחים ממי שנמצא בחזית המאבק גם מלמדים על כך שהחיסונים פשוט מצילים חיים.
מתנגדי החיסונים האקטיביים משתמשים בהרבה מאוד דיסאינפורמציה, נתונים מעוותים, קונספירציות וסיפורים אישיים כדי לשכנע רבים לא להתחסן או לפחות להסס בנוגע לפעולה הרפואית הבטוחה למדי - שכן מלווה בתופעות לוואי, אבל לרוב מתאוששים מהן. הבמה הגדולה באופן לא פרופורציונלי שתקשורת המיינסטרים והרשתות החברתיות מעניקות לאותם מתנגדי חיסונים עוזרת להם לזרוע ספק במדע ולפגוע באמון הציבור ברשויות הרפואיות.
מה עשו הנשים?
ואולי כאן שווה להביט במה שעשו ב-WNBA, ליגת הכדורסל נשים של צפון אמריקה, שהצליחה לגרום ל-99% מנשות הליגה להתחסן. הן עשו את זה ללא חוק חיסון חובה או סנקציות על לא מחוסנות.
במגזין "ספורטס אילוסטרייטד" דיברו עם נשות הליגה כדי להבין איך זה קרה.
זה התחיל בשיתוף פעולה מצוין בין הליגה לאיגוד השחקנים. הגופים הגיעו לסיכום שצריך לייצר אמון מלא בחיסון עוד לפני שמבצע החיסונים יוצא לדרך. כך פעולת ההסברה לא היתה של הרשויות, אלא של הספורטאיות בעצמן.
הליגה נתנה לאיגוד השחקניות את המנדט לטפל בנושא. כבר בדצמבר נציגות האיגוד בכל קבוצה ושחקניות ישבו ודיברו עם כל אחת מהחברות שלהן לקבוצה על מצבן הנפשי בזמן המגפה וגם כדי להבין ממה הן חוששות בקשר לחיסון. הן פנו לאחר מכן לאיגוד עם השאלות והדאגות. האיגוד סידר מספר מפגשי זום עם המומחים הרלוונטיים, שענו באופן ספציפי על אותם דאגות, חששות ושאלות. המומחים הגיעו מתחומים רבים. היו במפגשים הללו אפידמיולוגיות, רופאות לפוריות, מומחי חיסונים ובריאות הציבור ועוד. לא היו נציגים של הקבוצות או הליגה בשיחות הללו. השיחות היו בין השחקניות למומחים וללא שיפוטיות. כל שחקנית היתה יכולה לשאול מה שהיא רוצה. השיחות הוקלטו והועברו לשחקניות לצפייה נוספת. כל שחקנית היתה יכולה להצטרף לאיזו שיחה שהיא רוצה. הגיעו גם נציגות של תנועות המחאה שרוב השחקניות התחברו אליהן בזמן ההפגנות הגדולות אחרי רציחתו של ג'ורג' פלויד. נציגות המחאה דיברו עם השחקניות על החשיבות החברתית המשמעותית של החיסונים לקהילות ולבריאות הקהילות.
כאמור, ההליך התחיל בדצמבר בשיחות אישיות מעוררות אמון בין חברות לקבוצה. זה גרם לכמעט כל השחקניות להרגיש מספיק בנוח כדי לדבר על החששות מהחיסונים. השיחות עם המומחים היו אינפורמטיביות, מלאות בשאלות. רוב המומחים היו נשים שחורות - מה שסייע להעביר את המסר לשחקניות הליגה, רובן שחורות. גם זו היתה חלק מהתוכנית של ה-WNBA.
בסופו של דבר כמעט כולן הרגישו מספיק בנוח כדי לקבל את הזריקה. "אם הליגה היתה מחייבת את כולן לקבל את החיסון בלי לדבר איתנו על זה, אני לא חושבת שכולן היו מתחסנות כמו עכשיו", אמרה אליזבת ויליאמס מאטלנטה דרים ל-SI. "אבל בגלל שכולן קיבלו את ההזדמנות לשאול את כל השאלות - זה גרם לכולן להרגיש יותר בנוח ולא להרגיש שום לחץ (חיצוני) עליהן לעשות משהו".
ה-WNBA, כאמור, השיג את האמון הזה עוד לפני שהתחילו להתחסן. האם אפשר לשחזר פעולה דומה של הליגה בקרב האוכלוסייה הכללית? האם אפשר לשכנע את רוב הלא מחוסנים - שרובם אינם מתנגדי חיסונים אקטיביים אלא בעיקר חוששים מהחיסון בגלל חוסר אמון ברשויות או אינפורמציה מוטעית שהגיעה אליהם דרך הרשתות החברתיות והתקשורת - להתחסן? והאם צריך לפעול נגד מי שמתנגד לחיסון באופן אקטיבי ואף מנסה לשכנע אחרים לא להתחסן? על זה קרים עבדול ג'אבר, אחד מגדולי שחקני ה-NBA בכל הזמנים וגם פעיל חברתי בולט, דיבר במגזין "רולינג סטון". "ה-NBA צריך להתעקש שכל השחקנים והצוותים יהיו מחוסנים ולזרוק מהקבוצה כאלו שלא", אמר עבדול ג'אבר. "אין מקום לשחקנים שמוכנים לסכן את הבריאות והחיים של חבריהם לקבוצה, של הצוות המקצועי ושל האוהדים פשוט בגלל שהם לא מוכנים להבין את רצינות הנושא או לעשות את המחקר ההכרחי. מה שבעיניי חסר כנות במתנגדי החיסונים זה היהירות שלהם, שמייצרת חוסר אמונה בתורת החיסון ובמומחים רפואיים. אולם אם הילד שלהם חולה או אפילו הם עצמם צריכים רפואת חירום, הם יעשו מהר מאוד את מה שאותם מומחים בדיוק יאמרו להם לעשות".
בקצרה, נראה שעבדול ג'אבר טוען שאי אפשר כל כך לסמוך על חבר לקבוצה שמפיץ תאוריות קונספירציה נגד אותה מערכת רפואית, שאפשרה לרבים כל כך משחקני ה-NBA להתאושש מפציעות ומצבים רפואיים שבעבר היו מחסלים להם את הקריירה.
