הציפיות מהכדורסלן ויקטור וומביאנמה גבוהות. אבל אולי הוא גבוה באופן מסוכן?
הציפיות מהכדורסלן ויקטור וומביאנמה גבוהות. אבל אולי הוא גבוה באופן מסוכן?
ויקטור וומביאנמה, כישרון הכדורסל הגדול והמדובר שייבחר בדראפט מאז לברון ג'יימס, גבוה. מאוד גבוה. אולי 2.28 מטר. האם גבוה מידי זה מסוכן מדי בכדורסל של היום?
סקאוטים משווים אותו בהגנה לרודי גובר ובהתקפה לקווין דוראנט. יש לו קליעה משלוש וראיית משחק שמזכירה את זו של ניקולה יוקיץ'. "יש לו סיכוי להיות אחד הטובים, לא בגיל שלו או באירופה, אלא אי פעם", אמר עליו יאניס אנדטוקומבו. "הליגה בצרות כשהוא יכנס" הוסיף קווין דוראנט את התחזית שלו לגבי הצרפתי.
וומביאנמה ניחן בסל כישורים שלא יצא לנו לראות בכדורסל: מהירות, אתלטיות, ניתור, נקודת שחרור גבוהה, עבודת רגליים טובה, מוסר עבודה וכל זה בא עם גובה. חתיכת גובה.
הגובה הרשמי הרשום של ויקטור הוא 2.21 מטר (3'7) אך לפי מספר דיווחים הוא יותר קרוב ל-2.28 מטר (5'7) ועם מוטת ידיים של 2.38 מטר.
בענף ספורט שבו גודל הוא מאפיין גופני קריטי הייתם חושבים שזה יתרון, אך בגובה כזה זו כבר בעיה.
לפי מחקרים, מעל גובה 2.10 מטר, נפצעים יותר, הרבה יותר.
הסיכוי לשחקן NBA הנמוך מגובה 2.10 מטר להיפצע הוא 15%. ומעל 2.10 מטר הסיכויים לפציעה משמעותית בגפיים תחתונות קופצים ל-25%. ובהיסטוריה של הכדורסל לא חסרות דוגמאות לשחקנים גבוהים במיוחד שנכשלו בליגה.
לאורך השנים היו בליגה רק 26 שחקנים בגובה 2.21 מטר ומעלה וכיום קיימים בליגה רק 2 שחקנים כאלו. אחד מהם הוא קריספס פורזינגס, אחד הגבוהים הכישרוניים ביותר שהגיעו לליגה והוא בגובה זהה לויקטור (השני הוא בובאן מריאנוביץ' - שמבלה יותר כדמות בסרטים בכיכובם של קיאנו ריבס ואדם סנדלר מאשר על המגרש ב-NBA).
פורזינגס הגיע לליגה כהבטחה גדולה ועם התואר "יוניקורן", שניתן לשחקנים חד פעמיים, והוא באמת היה שחקן מעולה בהתחלה עם ממוצע של 14.3 נקודות ב-72 משחקים בעונת הרוקי. אך מאז הוא עבר סדרה של פציעות שגרמה לו לפספס חצי מהמשחקים בקריירת ה-NBA שלו וסה"כ עד כה עבר פורזינגס 43 פציעות שונות, שמרביתן סביב הברכיים.
מי שמכונה KP עדין שחקן מדהים ואפילו בעונה שעברה בוושינגטון העמיד ממוצעים של 22.1 נקודות ו-8.8 ריבאונדים למשחק אבל, הוא רחוק מאוד מהיוניקורן שציפו ממנו להיות.
אחד השחקנים הגבוהים (באמת) שאיכשהו כן הצליח לעשות קריירה חצי מוצלחת הוא הסיני, יאו מינג.
מינג נבחר ראשון בדראפט 2002 ע"י יוסטון ובשלושת העונות הראשונות הענק הסיני (6'7- 2.29 מטר) בלט בליגה עם ממוצעים מרשימים. אך ב-2005 העומסים הגופניים התחילו לגבות את מחיר כאשר עבר ניתוח בבוהן, שנה לאחר מכן שבר את אחת העצמות הקטנות בכף הרגל וב-2007 סבל משבר מאמץ בקרסול. בהמשך עבר עוד מספר רב של פציעות בגפיים התחתונות, ביניהם עוד שברי מאמץ ופציעות סחוס. סה"כ מינג החמיץ 180 משחקים ב-5 העונות מ-2005 עד שפרש בעקבות הפציעות ב-2011. לאורך הקריירה נבחר לאולסטאר 8 פעמים, העמיד ממוצעים של 19 נק' ו-9.2 ריב' למשחק והיה לאחד הסנטרים הדומיננטיים במשחק. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם היה משחק קריירה שלמה ובריאה.
אז מה קורה בגבהים האלו ולמה הם נפצעים? ישנן שתי סיבות עיקריות:
1. מומנט
הסיבה הראשונה לריבוי הפציעות הקשות בגובה הזה הוא "מומנט". בכל צעד שאנו עושים ובמיוחד בשינויי כיוון וקפיצות המפרקים והעצמות שלנו עוברים עומס בזוויות שונות.
תחשבו על מקל בעובי אצבע ובאורך 10 סנטימטר. יהיה לכולנו די קשה לשבור אותו, אך אם אנו לוקחים את אותו העובי במקל באורך מטר, הוא ישבר. עכשיו תמירו את זה לעצם השוק. שחקן בגובה 2.25 מטר ובמשקל 130 ק"ג שרץ לאורך המגרש ועושה שינוי כיוון פתאומי. העומסים הנוצרים על העצם גדולים פי כמה משחקן עם שוק קטנה יותר ובמשקל נמוך יותר.
בנוסף, מחקרים מראים כי אורך צעד בריצה משפיע רבות על העומסים בעצמות ומפרקים, כל תוספת של סנטימטר בגובה מאריך את הצעדים ובכך מגביר את העומס על הרקמות. שחושבים על זה כך, אפשר להבין איך יאו מינג סבל מכל כך הרבה שברי מאמץ.
2. משקל
כאשר אנו עולים בגובה, מן הסתם גם עולים במשקל, אבל לא בצורה ישירה אלא בצורה אקספוננציאלית. כאשר ניקח את המונח BMI, פרמטר הבודק מסת גוף ביחס לגובה והוא אינו מבדיל בין רקמת שריר לשומן, לשאקיל אוניל היה BMI של 31.6, שזה לא מעט. בן אדם בגובה 1.75 צריך לשקול 97 ק"ג כדי להגיע ל-BMI של שאקיל. שחקן בגובה 2.0 מטר ישקול 126 ק"ג באותו BMI. עליה של 29 ק"ג עבור עליה של 25 ס"מ. שחקן בגובה 2.25 יצטרך לשקול 160 עבור אותו מדד. עליה של 34 ק"ג משני מטרים ו- 64 ק"ג מאדם בגובה 1.75, המשקל הנוסף יעמיס על המפרקים, גידים, סחוסים, שרירים ועצמות.
מסה יותר גדולה + רקמות יותר ארוכות + עומסים יותר גדולים = יותר פציעות.
אבל לויקטור יש גם כלי טוב להפחתת פציעות בארסנל. כילד התמקצע כשוער כדורגל ובג'ודו, מה שנותן לו מגוון תנועתי רחב הידוע כאחד הגורמים המפחיתים פציעות.
אביו, פליקס, היה קופץ לגובה מוכשר, אמו שחקנית כדורסל מקצוענית וכך גם אחותו הגדולה, אווה, שזכתה עם נבחרת הכדורסל הצרפתית מתחת לגיל 16 באליפות אירופה. כך שהוא גדל לבית המושתת על ערכי הספורט.
במחקר על ויקטור שמעתי על הרבה נקודות תורפה במשחק שלו מצד אחד ומצד שני הסברים על איך הוא עובד קשה כדי לשפר כל אספקט במשחק שלו תוך שכל הפרשנים מדגישים שוב ושוב את מוסר העבודה והערכים שלו.
לאחרונה אמר וומביאנמה בראיון: "ברור שזה כבוד שמדברים עלי, אבל זה לא משנה כלום. העניין הוא שעוד לא עשיתי כלום, לא שיחקתי עדיין ב-NBA, לא נבחרתי בדראפט, אז אני צריך להיות ממוקד כדי להגיע למטרות שלי".
בשנות ה-50 הגובה הממוצע ב-NBA היה סביב 1.95 מטר ולאט לאט עלה בהדרגה עד סוף שנות ה-80 שם הגובה הממוצע התייצב על 2.01 מטר. מאז שנת 2010 הגובה הממוצע יורד בהדרגה מעט מתחת לשני המטרים וכיום הוא עומד על 1.98 מטר.
השנה שארלוט פתחו את העונה כקבוצה הגבוהה בליגה עם ממוצע של 2.02 מטר נראה שבליגה הבינו כי גובה זה אמנם כרטיס כניסה חשוב לליגה אך עדיף שחקן כשרוני בגובה מתחת לממוצע הבנוי היטב משחקן פחות טוב אך גבוה יותר.
אבל למה אין הרבה שחקנים בגובה 2.20+?
קודם כל, אין הרבה אנשים כאלה בעולם. הערכות אומרות שבארה"ב חיים כ-3,200 גברים מעל גובה 9'6 (2.05). ובגובה של ויקטור יש בודדים בעולם, הערכה היא שפחות מ-10.
מתוך ה-10, כמה מהם אוהבים כדורסל? לכמה מהם יש את כוח הרצון להתאמן מגיל צעיר כל יום מינימום 2-3 שעות למשך שנים על גבי שנים כדי להגיע ל-NBA? ואני בכלל שאני מתעלם מכשרון טבעי למשחק.
אבל נחזור לוומביאנמה, שחקן שלא נראה ואין ספק שאם יישאר בריא נראה משהו אחר לחלוטין.
הפוטנציאל של ויקטור הוא הכי גדול שנראה אי פעם. אי אפשר להשוות אותו לשום שחקן או דבר שנגע בכדור. הוא כנראה לא יהיה דוראנט XXL כמו שהרבה מכנים אותו, הוא יהיה משהו אחר לחלוטין.
כאמור לפורזינגס הדביקו את הכינוי "יוניקורן" כדי להראות כמה הוא נדיר ומיוחד. כינוי שהולך ומתגבש לויקטור זה "החייזר" – משהו שלא הגיע מכדור הארץ כנראה.
יונתן קריא הוא פיזיותרפיסט ספורט בעל קליניקה לשיקום פציעות וניתוחים
