גמר אליפות אירופה לנוער: הישגים בגיל צעיר לא מנבאים הצלחה
גמר אליפות אירופה לנוער: הישגים בגיל צעיר לא מנבאים הצלחה
אם העפלה לגמר אליפות עד גיל 19 תהיה ההישג הגדול ביותר של שחקני נבחרת ישראל, זה יהיה כישלון של הכדורגל הישראלי
למה אנחנו מצליחים בגיל צעיר וכושלים בגיל בוגרים? זו השאלה שכולם שואלים אחרי העפלה של נבחרת ישראל עד גיל 19 לגמר אליפות אירופה, בו תשחק נגד אנגליה החזקה.
כן, יש אפשרות לא מבוטלת שהילדים הישראליים יזכו באליפות אירופה לנוער וייתכן מאוד שיצטיינו גם במונדיאל עד גיל 20, אליו העפילו גם. המצב בנבחרת הבוגרת, איך נאמר, לא כל כך טוב. חוץ מקובה, אין עוד נבחרת שמחכה יותר זמן מישראל לחזור לאליפות העולם בכדורגל.
ובכן, השאלה היא איך מגדירים "הצלחה".
האם הצלחה של נבחרת צעירה היא העפלה לגמר או אפילו זכייה בתואר או האם הצלחה של נבחרת צעירה היא ש-5-6 מהשחקנים ששיחקו ביחד באותו שנתון משחקים בנבחרת הבוגרת?
האם דנמרק, למשל, היא כישלון בגילאים הצעירים כי לא הגיעה אף פעם לטופ 4 של טורניר אליפות אירופה? האם בלגיה, שמאז 1996 לא העפילה לחצי גמר אליפות אירופה, היא כישלון בגילאים הצעירים? האם הנבחרות הצעירות של שווייץ, שהעפילו רק פעם אחת לטופ 4 של אליפות אירופה לנוער, גרועות? והאם נבחרת הנוער של קרואטיה - שמעולם לא שלחה נבחרת לגמר טורניר כלשהו - לא עושה את העבודה שלה כמו שצריך? לא, לא, לא ולא.
התפקיד של הנבחרות הצעירות הוא לייצר שחקני נבחרת בוגרת. הישגים בגילאים הצעירים לעיתים קרובות לא מנבאים הישגים בגילאי בוגרים ולכן אם העפלה לגמר אליפות עד גיל 19 תהיה ההישג הגדול ביותר של שחקני נבחרת הנוער הישראלית במדי נבחרת ישראל, זה יהיה כישלון של הכדורגל הישראלי.
המעבר בין גיל נוער לגיל בוגרים הוא מעבר קשה. אפילו אחרי שחותמים על חוזה בקבוצה בוגרת, כשני-שליש מהשחקנים לא ממשיכים בכדורגל בליגה הבכירה במדינתם אחרי תום החוזה המקצועי הראשון שלהם. כל כך הרבה דברים יכולים לקרות במעבר הזה: היעדרות של חצי שנה בגלל פציעה יכולה להיות קטלנית לקריירה בגיל 19; מאמן לא מתאים בבוגרים יכול לעכב התפתחות בשלב קריטי; בעלים של קבוצה שרוצה להרוויח מיליונים ממכירת שחקן שלא מוכן לחתום על חוזה חדש עשוי לחסל את הקריירה; ביטחון עצמי יכול קרוס, ברכיים יכולות להישבר, בעיות נפשיות יכולות להופיע - ולפעמיים זה פשוט עניין של איכות: כוכבים בני 19 יכולים להתגלות כשחקנים בינוניים כשכולם מסביבם מקצוענים.
זה קורה בכל העולם. זו לא תופעה ישראלית.
קחו לדוגמה את אלופת אירופה עד גיל 19 בשנת 2009 - אוקראינה. כובש אחד במשחק, דניס הרמש, הפך לשחקן דינמו קייב והנבחרת הבוגרת (30+ משחקים במדי הנבחרת). השחקן השני משחק כיום בקזחסטן; השוער עבר בליגות הנמוכות של שבדיה ופינלנד, שיחק בגיאורגיה והליגה השנייה באוקראינה; הקפטן בקושי שיחק בדינמו קייב לפני שהתחיל מסע במרתפי הכדורגל של מזרח אירופה; אחד מהשחקנים כבר פרש, רוב הסגל בליגות המשניות, אף אחד לא הגיע לחמש הליגות הבכירות.
יוון, שהעפילה לגמר ב-2012, הצליחה לייצר מספר שחקנים קבועים בנבחרת הבוגרת אבל אחד מהם משחק בליגת העל הישראלית. רק אחד שיחק בקביעות בחמש הליגות הבכירות.
הנקודה היא שקשה, עד בלתי אפשרי, לנבא הצלחה של שחקנים בנבחרת מוצלחת בגיל הצעיר. ההצלחה האינדיבידואלית של השחקנים בנבחרת הנוער המוצלחת ביותר של ישראל תלויה עכשיו במעטפת שהמועדונים שלהם יספקו להם; היא תלויה בשחרור שלהם למקומות טובים יותר עבור הקריירה שלהם; היא תלויה בדקות המשחק שלהם (לפי גוף המחקר CIES השחקנים כיום בחמש הליגות הבכירות באירופה שיחקו בממוצע ב-93.9 משחקים בליגות המקומיות מאז תחילת הקריירה המקצועית שלהם ועד לסמסטר לאחר יום הולדתם ה-23); היא תלויה בכמה הם יהיו מוכנים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהצטרף לקבוצות בחו"ל שמוכחות כמקדמות שחקנים.
ההצלחה שלהם כנבחרת תהיה תלויה בעיקר בכמה מהם ישחקו יחדיו בנבחרת הבוגרת, בשיטה וסגנון דומים למה שהם הראו עד כה באליפות בסלובקיה.
