"הבשורה" של משרד הספורט: מיחזור רעיונות ישנים
"הבשורה" של משרד הספורט: מיחזור רעיונות ישנים
משרד הספורט הודיע בחגיגיות על "עידן חדש בספורט הישראלי" (!). מה קרה? אושרה מדיניות התקצוב החדשה ותכנית המתקנים שמלאה בחורים בגודל של אצטדיונים חצי ריקים
משרד הספורט הודיע השבוע בחגיגות על "עידן חדש בספורט הישראלי" (!). מה קרה? אושרה מדיניות התקצוב החדשה ותכנית המתקנים. "המועצה הלאומית לספורט העבירה את מתווה חלוקת כספי התמיכה לספורט הישראלי ואת תכנית המתקנים החדשה שישנו את פני הספורט בישראל" נמסר. "זוהי בשורה גדולה לספורט הישראלי. אני רוצה להודות לחברי המועצה הלאומית לספורט ולאריק פינטו יושב הראש, שאישרו ברוב קולות את הרפורמה החדשה בספורט הישראלי מתוקף מדיניות השר חילי טרופר" הכריז מנכ"ל משרד התרבות והספורט, רז פרויליך. "אופן חלוקת כספי התמיכה, תקדם את הישגיות ומצוינות ותצעיד את הספורט בישראלי קדימה. משרד התרבות והספורט, מנהל הספורט וכל השותפים, מכוונים ביחד להצלחת הספורט הישראלי ולקידום ערכים של שוויון, מקצועיות ומקצוענות".
לפי ההחלטה: "תקצוב גופי הספורט ישתנה בהתאם להישגיות הספורטאים בכל ענף. כחלק ממדיניות השר ובשל הרצון להמשיך ולפתח את הספורט הישראלי יתווסף מאפיין של הישגיות לכל ענפי הספורט הישראלי - ככל שענף יספק הישגים גבוהים יותר, כך תקציבי התמיכה שיקבל מהמשרד יגדלו".
המועצה הלאומית לספורט גם העבירה את עקרונות תכנית המתקנים הלאומית 2030, על סך כולל של כ-3 מיליארד שקלים (כ-256 מיליון שקלים לשנה ועוד 50 מיליון שקל לחברה הערבית).
יש לומר שהתוצאות של תוכנית ההשקעות הקודמת של משרד הספורט (5.5 מיליארד שקל במתקנים עד 2020) לא מעוררות אופטימיות גדולה מדי לגבי התוכנית החדשה. סתם לדוגמה, למרות התוכנית מ-2010 הבטיחה השקעה של 5.5 מיליארד שקל במגרשים, יש פחות מ-80 מגרשי אימון לכדורגל עם תאורה ברחבי הארץ. לכמעט 30% מהמגרשים אין תאורה - מה שמאוד מקשה בעיקר על אימוני ילדים, ילדות ובני נוער. ב-5.5 מיליארד שקל אפשר היה לבנות יותר מ-20 אלף מגרשי אימון כדורגל לילדים - עם תאורה.
התוכניות הללו תמיד - אבל תמיד - מלוות בקלישאה "בשורה אדירה לכלל הספורט הישראלי" וכמעט תמיד יש בהן חורים בגודל אצטדיונים חצי ריקים. למשל, בתוכנית אין באמת מענה מספק לבעיות שהתוכנית תיתקל בהן בעתיד: חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות או חוסר יכולת/נכונות לשחרר קרקעות לספורט.
בישראל, זה ידוע, פשוט חסרים אלפי מגרשים רק כדי לגרד את הממוצע של ה-OECD מלמטה. זה דורש תוכנית ממשלתית של ממש. מיפוי מדויק כל המגרשים, שיקום והרחבה של מגרשי אימון, בניית מתקנים שחסרים במערכת החינוך ופתיחת מגרשים שסגורים רוב השנה בגלל ענייני בירוקרטיה ובטיחות. צריך מאמץ ממשלתי, בין משרדי, והשקעה ממוקדת שתעשה על ידי חברה ממשלתית לאורך שנים. צריך תוכנית אסטרטגיה לאומית מקיפה, רחבה ועמוקה אבל גם בתוכנית החדשה נראה שכל מימון מגרש אימון יחולק בעיקר לפי צרכים של רשויות מקומיות, שלא בהכרח צריכות או רוצות מגרשים בתחומן. זו היתה אחת מהבעיות המרכזיות של "תוכנית 2020" ולא ממש פתרו אותה בתוכנית ל-2030.
עוד בעיה: אולי 20% מ"תוכנית 2020" יצאו לפועל בגלל שיתוף פעולה לוקה בין כל הרשויות. בתוכנית 2020 הובטח הרבה מאוד כסף להקמת מגרשים אבל המשרד דרש "מאצ'ינג" (השוואת השקעה) - מה שעיריות פשוט לא היו מוכנות לעשות במקרים רבים. מאז נתגלו עוד בעיות בתפר שבין הרשות המבצעת לרשות המקומית. שוב, לא נראה שמישהו תיקן את המצב הזה או מוביל איזשהו חזון לאומי ברור לספורט בישראל ("מגרש בכל שכונה" - למשל - או "מועדון ספורט לכל 5,000 איש").
הסכומים המובטחים לא ממש גבוהים אבל כן יכולים לגרום להשפעה עם החזון והתוכנית ליצירת תשתיות. החזון והתוכנית קיימים בדיבורים של השר ומשרדו אבל האם יש גוף אחראי מצד המשרד שמגיע לרשויות המקומיות עם הידע, האסטרטגיה והכסף כדי להקים 2-3-4 מגרשי ספורט שפשוט חסרים באותה רשות מקומית? כרגע לא. ושוב - לא הרשות המבצעת מקימה את המגרשים עם מנדט של משימה לאומית. המשרד שוב תלוי בגורמים אחרים.
האם באמת שר הספורט הביא בשורה חדשה לספורט הישראלי? צריך לחכות ואז לראות אבל כרגע הדיבור הוא אותו דיבור כמו שרי ספורט אחרים, שהכריזו על "עידן חדש" ו"בשורה גדולה" ואחרי כמה שנים גילו שלא הצליחו לשנות את המציאות.
משרד הספורט לא צריך לעסוק בהישגיות
ועכשיו לפירוק עניין "ההישגיות". החלוקה על פי אמות המידה המדוברות תעמוד על כ-250 מיליון שקל, פחות משליש התקציב. תקציב המתקנים יעמוד על 260 מיליון שקל ושאר התקציב יעמוד על כ-250 מיליון שקל. יש מספר בעיות בחלוקה כספית גבוהה כל כך לפי הישגיות.
קודם כל, הענפים המועדפים בכל מדינה נקבעים קודם כל על פי מעמד הענף בעולם ובמדינה. זה מרכיב שלא קיים בחלוקה בישראל. זה מגוחך. הרי אליפות עולם בענף שרבים בישראל עוסקים בו ומשתתפות בה יותר מ-200 מדינות לא שוות ערך לענף שמעטים בישראל עוסקים ומשתתפות בו 60-50 מדינות, נכון? אבל שוב מבחינת משרד הספורט אין את שיקול הזה באמות המידה. אם מישהו ישראל יזכה באליפות עולם בענף קטן הוא יקבל כסף גדול שלא יעזור לספורט הישראלי בכללותו.
במשרד גם לא שוקלים פריסת הפעילות בענף לאורך השנה ופריסת הענף במדינה (כמה עוסקים בענף ברמת השטח. ברמת שורשי המשחק). למשל, 60%-70% מהספורטאים הרשומים בישראל הם מענפי הכדורסל והכדורגל. הם לבטח לא זוכים ל-60%-70% מההקצאות של הממשלה - וזה הרבה בגלל שמבחינה הישגית, הכדורגל הישראלי והכדורסל הישראלי לא ברמה הגבוהה בעולם. אז אנחנו מדברים על 165-170 אלף שחקנים בכל הגילאים - הרבה יותר מאשר כל פעילות אחרת - שמתקוצבים מעט מדי על ידי משרד הספורט בגלל שהם לא "הישגיים" או "ענף מועדף". הם גם לא חלק מהיחידה לספורט הישגי ולמרות שהם אחראים לכ-90% מהקורסים וההשתלמויות של מאמנים בישראל, הם לא זוכים לתמיכה ממלכתית בנושא הזה בכלל. הם, הרי, לא "הישגיים".
המשמעות בשטח לעניין ההישגיות היא שאיגוד החלקת הקרח בישראל יכול "לרכוש" מחליק על קנדי שבמקרה יהודי או התחתן לישראלית. האתלט בכלל לא יגור בישראל אבל מדליית הכסף שלו באולימפיאדת החורף תהיה רשומה לזכות ישראל וההכנסות ההישגיות שלו ילכו למעט מאוד אנשים שעוסקים בהחלקה על הקרח בישראל. איך זה יעזור לספורט הישראלי בכללותו? איך זה יעזור לילד בשכונה באשדוד בלי מגרש ספורט לעסוק בספורט? לא ברור.
משרד הספורט באמת שלא צריך לעסוק ב"הישגיות" או לקבוע איזה ענף יקבל סכומים בגלל הצלחה - מקצועית - כלשהי. הוא צריך להשקיע בתשתיות, בשורשי הספורט ולא בצמרתו. הוא צריך לפעול לפי חזון ברור ונרחב לספורט בכללותו. הוא צריך לדאוג לרגולציה על מאמנים, בעלי ארגוני ספורט ולדאוג לשנות את העיוותים בחוק הספורט (מגיל 15, לכדורגלן ישראלי אין זכויות עובד עד גיל 24 - למשל). אתם יודעים, כל הדברים המשעממים שלא עושים כותרות כמו מדליית ארד באולימפיאדה. משרד הספורט שבוחר להשקיע יותר בספורטאים הישגים מאשר בשורשי הענפים ותשתיות הספורט של הענפים הפופולריים ביותר בישראל זה קצת כמו שמשרד התחבורה ישקיע יותר בכבישים בהרצליה בגלל שנהג הפורמולה 1 הישראלי הראשון הגיע מהרצליה. כן, זה מגוחך כמו שזה נשמע.
