רילוקיישן לכדורגלנים זה לא זבנג וגמרנו
רילוקיישן לכדורגלנים זה לא זבנג וגמרנו
מדי שנה כ־10,000 שחקני כדורגל עוזבים את קבוצת הבית שלהם ונקלטים בקבוצה במדינה זרה, כשהציפיות מהם בשמיים. אלא שלמרות החוזים המפנקים, רבים לא מצליחים לממש את ההבטחה המקצועית, והרילוקיישן מגיע לסיומו במפח נפש. ככה זה כשהמועדונים דואגים לשחקן החדש בעיקר בהיבטים הטכניים של המעבר, ומזניחים את הפן הרגשי שקריטי להצלחה במגרש
לעתים קרובות מדי אוהדים מתייחסים למעבר של שחקן לקבוצה שלהם כאל רכישה של מכשיר אלקטרוני לביתם. פותחים את הקופסה, מחברים לחשמל, וזה אמור לעבוד ולשדרג את הקבוצה שלהם באופן מיידי. אולם מתוך יותר מ־10,000 מעברי כדורגלנים מקצוענים בשנה, כל שנה, מעטים מולידים הצטיינות מיידית. בספורט קבוצתי, כשההצטיינות תלויה יותר בחיבור של היכולות האינדיבידואליות ופחות ביכולות האינדיבידואליות, לשחקן לוקח זמן עד שהוא במיטבו.
במשך שנים הגישה בכדורגל היתה ששחקן זר מגיע כשחקן חיזוק. הוא מקבל יותר כסף מהחברים לקבוצה, בדרך כלל, וצריך להסתדר בעצמו. בקבוצות בכירות היו אנשי מועדון שסייעו עם עניינים טכניים כגון רישיון עבודה, למצוא דירה ואולי לרהט. אולם גם במועדונים גדולים לא תמיד ידעו איך לדאוג לאדם שהגיע אליהם. בצ'לסי, למשל, אולי השקיעו מאות מיליונים בחלוצים, אבל לפי מה ששחקנים לשעבר אמרו, המועדון לא ממש טיפל בהם כמו שצריך. הרנן קרספו, למשל, סבל מבעיות משפחתיות. אשתו עברה שתי הפלות בתקופתו בלונדון, והוא התקשה לארגן דברים בסיסיים בביתו. כוכבים, בדרך כלל, מגיעים למקום חדש עם "פמליה" שמסייעת בעניינים טכניים וגם חברתיים, אבל לרוב הכדורגלן שעובר קבוצה ומדינה עושה זאת לבדו או עם משפחתו בלבד.
בכדורגל העולמי בכלל ובכדורגל הישראלי בפרט לא רואים ב"רילוקיישן" אירוע דרמטי בחיים המקצועיים של כדורגלן, ולבטח לא משקיעים משאבים גדולים מדי כדי שהשחקן ירגיש בבית. כשקולטים שחקן זר בישראל או כששחקן ישראלי חותם בקבוצה בחו"ל, האירוע בדרך כלל מסתיים בכישלון מקצועי של השחקן וחזרתו לליגת־העל.
"תהליכי קליטה של עובדים חדשים לארגונים קיבלו בעשור האחרון נפח משמעותי בעשייה של מחלקות משאבי אנוש", אומרת שרי רז, מנהלת המרכז לפיתוח קריירה מהקריה האקדמית אונו. "מחקרים רבים בתחום העבודה הוכיחו שככל שהליך הקליטה של עובד לארגון מדויק ומותאם יותר לערכי החברה, התפוקה מאותם עובדים חדשים מתקבלת במהירות גבוהה יותר ויעילותם עולה בעשרות אחוזים לעומת עובדים שלא קיבלו ליווי בכניסה לארגון.
"הקליטה מתחילה כבר מרגע חתימת החוזה, שמירה על קשר, ולו מינימלי, עד לאימון הראשון שכולל ניצול הזמן להיכרות עם המערכת ונושאי התפקידים בה. יש לחבר את השחקן להיסטוריה ולהתפתחות של המועדון. חייבת להיות שיחה בנויה מראש שמשקפת את ערכי המועדון ואת הסיפור של המועדון. אנחנו יודעים כבר שנים שהצלחת הקליטה של עובד חדש תלויה לחלוטין גם במנהל הישיר וגם בקולגות במחלקה, לכן גם בספורט יש מקום להעברת מידע ולהכשרה של השחקנים והמאמנים הקולטים לגבי הדרך הנכונה ביותר לעשות זאת. אם מדובר בשחקנים זרים, אנחנו חייבים לזכור שהרילוקיישן לא מתחיל ונגמר בממדים טכניים כמו כמו דיור, רכב וכדומה. הממדים התרבותיים של שינוי מקום מגורים יכולים לשחק תפקיד מכריע בהצלחת ההיטמעות בקבוצה".
"רילוקיישן זה אירוע מורכב אופרטיבית ורגשית ויש בו הרבה נקודות של חוסר ודאות", אומרת ריקי הראל, HR וגיוס כישרונות בחברת At-Bay (חברת פתרונות להגנת סייבר). "בדרך כלל המטרה היא שיפור איכות החיים ולכן השאלות הראשונות יהיו בנוגע למגורים, לעלויות מול שכר ולחינוך, בהנחה שהם אנשי משפחה, כל מידע שייצור ודאות". הראל, שבין היתר ניהלה את מערך משאבי האנוש של חברות סטארט־אפ בניו יורק ובישראל ובוגרת קורס SHRM ,Essentials of Human Resources, מוסיפה: "כשעושים רילוקיישן, אנשים לרוב מדמיינים את החיים כעולם מלא אפשרויות לעומת הפרובינציה הישראלית, ונוטים להניח ששיפור מצבם הכלכלי יהפוך את כל המאמץ לשווה, ושאר הדברים יהיו פחות משמעותיים. בפועל, מרבית האנשים שיגיעו לרילוקיישן מצטיינים בתחומם בארץ, מוערכים במקום עבודתם ומשתכרים היטב. במקום חדש הם יידרשו לעבור חוויית הגירה ולהגיע בעמדת נחיתות - התרבות זרה, פערי השפה, אין עוגני תמיכה כפי שיש בארץ, ואם הם מגיעים עם משפחה, אז האחריות למעבר מונחת על כתפיהם. נדרשת מוטיבציה גבוהה כדי שהמעבר יצליח, ולאספקט הרגשי יש משמעות גדולה. בנוסף לכך עובדים לא תמיד מבינים מה עלויות המחיה במדינת היעד ואת ההתנהלות הבירוקרטית בה".
"ההרכב המשפחתי מאוד קשור לצרכים של האדם שעושה רילוקיישן", אומרת מיכל גוטלזון מצוות people operations של חברת אוגורי (Augury). "לכן השאלות הן בסיסיות - איפה לגור, דירוג בתי ספר בשכונה ובתי הקהילה מסביב, איך לקנות את הרכב הראשון, כמה תקציב נדרש כדי לשמור על רמת המחיה שאליה התרגלו, שאלות בענייני מיסוי בין־מדינתי וכדומה".
ריקי הראל: "מניסיוני האישי, ככל שיש לעובד יותר מעגלי תמיכה - משפחה שעוברת איתו, קרוב משפחה ביעד או קהילה ישראלית חזקה – כך הסיכויים שלו לשמור את תחושת הביטחון, המסוגלות והמוטיבציה להצליח גבוהים יותר. אנשים שמורגלים בהסתגלות לשינויים ויודעים לייצר לעצמם קהילה חדשה, יוכלו מהר יותר להתאקלם וליהנות מהיתרונות של המדינה החדשה. כדי להצליח ברילוקיישן, צריך מחד להיות מוכנים לשים את האגו בצד, ולהתחיל מאפס, לבנות מוניטין חדש, נטוורקינג חדש וכדומה; ומאידך, להיות עם עמוד שדרה וביטחון עצמי גבוה כדי להאמין בעצמך גם כשנורא קשה ואין ודאות להצלחה".
שרי רז: "ההתייחסות לקליטה נמדדת במונחים של 'חוויית משתמש', החל מהנגשת ממשקי הגשת קורות החיים, עבור ביחס שניתן למרואיינים לתפקיד וגם, ואולי בעיקר, לאלו שלא התקבלו, ועד, כמובן, להשקעה בהליכי חפיפה מסודרים לאורך שלושת חודשי הקליטה הראשונים. כל אלו משולבים עם 'מיתוג מעסיק', שמשמעותו החצנה של פעילות החברה למען עובדיה ברשתות החברתיות. ההבנה היא שהתרומה של עובדים שבעי רצון ממקום העבודה היא קריטית לגיוס העובדים הבאים אחריהם. הספורט התחרותי הקבוצתי הוא עולם שמציב רף של תפוקות מיידיות וקלות למדידה, ולכן החשיבות של קליטה נכונה היא עצומה. שחקן שעובר בין מדינות ובין קבוצות באותה מדינה נדרש להסתגלות מהירה הנוגעת לפן המקצועי ולא פחות מכך, לפן התרבותי והאישי. דווקא בפתיחת העונה שבה הזרקור נמצא על השחקן, השחקן כאדם נמצא באזור שרחוק מלהיות אזור נוחות עבורו ומידת הלחץ בשלל תחומי החיים גבוהה. הציפייה שלנו היא שהשחקן ישחק 'בשביל הסמל', ובדיוק בשביל זה צריך לייצר תהליך עבודה שמכניס את המשמעות לסמל ומייצר הקלה בהסתגלות למסגרת החדשה".
מיכל גוטלזון: "צריך להכיר את המקום שמגיעים אליו, את העלויות, להבין אם אפשר לחיות על משכורת יחידה ולכמה זמן, לתאם ציפיות עם בן הזוג על ההקרבה ועל מה ההשלכות והאימפקט של המעבר, לעזור ולהיעזר, שהרי לרובנו אין משפחה כאן. צריך להקיף את עצמנו בחברים חדשים שכיף לנו איתם והופכים למשפחה לכל דבר. איתם עושים את החגים, בהם נעזרים בשעת צרה, הם למעשה המשענת בתקופות היותר מאתגרות ובכלל. להבין את התרבות, ללמוד את המנהגים, החגים, להתערות בקהילה, לנסות להתנדב בקהילה, אם בבתי הספר של הילדים ואם בארגונים שונים ללא מטרות רווח וכך מתחילים ליצור נטוורקינג, וגם תורמים לקהילה. להיות פתוח ללמוד ולנסות דברים חדשים".
שרי רז: "חדר הלבשה בריא, בדיוק כמו עסק בריא, נובע מהתייחסות שיטתית לכל האנשים המרכיבים את חדר ההלבשה. שחקנים בדיוק כמו עובדים בארגון יוכלו להגביר אפקטיביות שלהם אם תהיה התייחסות לתהליכי הקליטה שלהם, בדיוק כמו שנהוג בעולם העבודה בכלל ובהייטק בפרט. הזליגה שקיימת מעולמות ההייטק לספורט נוכחת הן במישורים של אמצעי מדידה מתקדמים, הן בניהול והן בשיווק, אך משום מה דווקא כשמסתכלים על המשאב הכי קריטי של קבוצה ספורט, שאלו שחקניה, אנחנו לא רואים את השגרות הללו מתקיימות".
הראל: "אני ממליצה בחום לחפש מכרים שמתגוררים באותו האזור, לנסות לקבל מהם כמה שיותר מידע לגבי ההוצאות, התהליכים הנדרשים, האפשרויות באזור וכדומה ממקור ראשון. צריך להבין שרילוקיישן זה לא חופשה בחו"ל, אלא בניית חיים במקום חדש.
"חשוב להגיע ליעד פתוחים להקשיב לצוות המקומי. מי שלא יצליח לקרוא בין השורות ולעשות תיאום ציפיות מחדש, יוריד את הסיכויים להצליח משמעותית".
