איך פציעות של ספורטאיות משפיעות על תעשיית הספורט?
איך פציעות של ספורטאיות משפיעות על תעשיית הספורט?
ספורטאיות ישראליות סובלות מפגיעות בברכיים פי 5 יותר מאשר עמיתיהן הגברים. מודעות של המועדונים אליהם הן משתייכות, ציוד ומתקנים משופרים ואימון מרובה וייעודי עשויים להפחית בפגיעות ולהשאיר את הכדורגלניות והכדורסלניות על המגרש
אחד הנושאים המדוברים והנחקרים ביותר בשנים האחרונות הוא ההבדלים בין נשים לגברים בפציעות ספורט ובעיקר בפציעות ברכיים. זה נושא שיש לו השפעה גדולה על תעשיית ספורט הנשים ובמשך שנים גם הגביל אותה.
בסוף שנות ה־90, עם העלייה העצומה במספר הנערות והנשים המשתתפות בענפי הכדורגל והכדורסל בארה״ב, מאמנים וצוותי רפואה שמו לב לבעיה שמחייבת התייחסות רצינית: הם הבחינו שמספר פציעות הברך החמורות כמו קרע ברצועה הצולבת וקרעים במיניסקוס היה גבוה פי כמה וכמה אצל הנערות והנשים מאשר אצל הנערים והגברים באותו הענף.
בשנת 1999 פורסם מאמר שבו בדקו בצורה רצינית לראשונה איך אפשר להקטין את השכיחות של פציעות ברך אצל ספורטאיות. מאז פורסמו קרוב ל־1,000 מאמרים שבדקו מהם גורמי הסיכון ואיך ניתן להקטין את הפער בכמות הפציעות בין המינים.
ההבנה הראשונית היא שצריך לקחת בעירבון מוגבל את כל מה שהרפואה והאימון לימדו אותנו על ספורטאים גברים ושלא ניתן להתייחס באותה צורה לספורטאיות. ההבדלים נגרמים ממבנה מורפולוגי שונה של העצמות, כוח השרירים והרצועות שונה ואופן גיוס השרירים; וכן מאסטרטגיית נחיתה שונה ואף שוני באיכות מתקני האימונים של נשים לעומת של גברים.
כדי להבין את ההבדלים בין פציעות גברים ונשים, יש להבין קודם כל מהם הנדבכים שמגינים על מפרק הברך שלהם. זה מתחיל ממבנה האגן והירך שיחד עם עצמות השוק יוצרים את מבנה הברך. על פי המבנה, אפשר לדעת מהם הכוחות הפועלים על המפרק ובאילו וקטורים. הנדבך השני הוא הרצועות והמיניסקוסים אשר מאפשרים יציבות ופיזור של הלחצים במפרק בצורה פסיבית.
על שני הנדבכים האלו אין לנו דרך להשפיע ואכן נשים נוטות להיות בעלות גמישות יתר ברצועות הברך, מה שגורם לעלייה בשכיחות פציעות שם.
1 צפייה בגלריה
מנור סולומון במדי נבחרת ישראל. נפצע בברך, גם הניתוחים שונים בין גברים לנשים
(צילום: עוז מועלם)
הנדבך השלישי כולל את מערכת השרירים סביב המפרק. לשרירים אלמנטים רבים אשר מאפשרים הגנה על הברך, מכוח השרירים והיחס בין השריר הארבע ראשי לשרירי ההמסטרינג ועד המערכת הנוירו־מוסקולרית (עצבית־שרירית) שמייצגת את השליטה והכוח של מערכת השרירים על המפרק. מערכת זו כוללת בתוכה את הפרופריוספציה – תחושת מיקום במרחב של המרפק, זמן תגובת השריר וזמן הגעה למקסימום כיווץ של השריר.
כאמור, רוב מוחלט של המחקר במניעת פציעות מתייחס לנדבך השלישי — מערכת השרירים והמערכת הנוירו־מוסקולרית סביב מפרק הברך.
כדי לשפר את הכוח והשליטה השרירית, נבנו תוכניות לשיפור יכולות אתלטיות של ספורטאיות שמשלבות עבודת כוח במשקלי עבודה גבוהים עם תרגול של השרירים המייצבים של הברך מגיל צעיר. המחקרים הרבים מנסים בעיקר לאתר את גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לנשים — כאלו שניתן לשנות — מכיוון שאין טעם להצביע, למשל, על כך שמבנה האגן אצל נשים רחב יותר אם אין לנו דרך להשפיע על כך. אז אם על מבנה הגוף אי אפשר להשפיע, מה כן אפשר לעשות כדי לשפר את הססטיסטיקה העגומה של פציעות נשים?
בארץ רק חלק קטן ממועדוני הספורט הנשים משתמשים בתוכנית מניעת פציעות כזו או אחרת. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שזה ״לא מעניין״ רבים מהמאמנים או לא נמצא גבוה בסדר העדיפויות שלהם. לזה ניתן להוסיף את זמן המגרש המוגבל ממילא של מועדוני הנשים בארץ. כל אלה מובילים לעובדה מצערת – ספורטאיות נשים בישראל נפצעות בברכיים בערך פי 5 מאשר גברים.
הכלל מספר אחת במניעת פציעות, שבו עולם הספורט התקדם מאוד בעשרות השנים האחרונות, הוא הקפדה על איכות הציוד והמתקנים. מקדם החיכוך בין הנעל לדשא, למשל, נחקר רבות וגרם לשינויים רבים בנעל הכדורגל המודרנית ובמספר הפקקים. גם הצורה והאורך של הנעל משפיעים על מקדם החיכוך, אך עד היום נושא זה נחקר באופן רציני רק על גברים.
הצד השני של מקדם החיכוך — הדשא — נחקר גם הוא והיום כל שחקן נוער וילדים יודע שמסוכן יותר לשחק על דשא סינתטי. ברוב המועדונים בארץ הסיכוי של נשים לקבל מגרש דשא אמיתי לאימון כשקבוצת גברים מתאמנת במקביל, גם אם מדובר בבוגרות מול ילדים — נמוך.
מה אפשר לעשות? בתור התחלה עלינו להשתחרר מסטיגמות: נשים, אפילו יותר מגברים, צריכות להתאמן בצורה אינטנסיבית, לא לפחד להרים משקולות וכך לבנות כוח שרירי ושליטה מתאימה כדי לאפשר להן להשתפר בספורט ולהימנע מפציעות ברך חמורות אשר להן השלכות ארוכות טווח.
"מעבר לתוכנית מניעה ואימון מקצועית ומוסדרת צריך להביא בחשבון את השינויים במבנה בין גברים ונשים גם במקרים של ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת", אומר ד"ר עופר זקס, מנתח ברכיים ומומחה בפציעות ספורט. "קרעים ברצועה הצולבת הדורשים ניתוח בנשים מחייבים התייחסות שונה לסוג השתל, טכניקה ניתוחית ותוכנית שיקום כדי למנוע פציעות חוזרות".
עד שנגיע לרמה בינלאומית בספורט הנשים בישראל, ובהתחשב בתקציב המצומצם של מועדוני ספורט נשים, שילוב של תוכנית כושר לשיפור ביצועים אתלטיים יחד עם מניעת פציעות יכולים להיות אחד הפתרונות לטווח הקצר, כדי להפחית את הסיכון לפציעות ברכיים.
הכותב הוא פיזיותרפיסט ספורט ושותף במכון אתלטיק קליניק
