זה לא התפקיד של המנהיג הטכני להנהיג
זה לא התפקיד של המנהיג הטכני להנהיג
כריסטיאנו רונלדו מהווה דוגמה מושלמת לכוכבי כדורגל צעירים, אבל ספק אם הוא המנהיג שמנצ'סטר יונייטד צריכה
כשדניס ברגקאמפ הגיע לארסנל מאינטר, הוא נחשב לאחד מהכדורגלנים הטובים בעולם. מודל לחיקוי מיידי עבור השחקנים המקומיים באנגליה. "ראינו מה הוא עושה באימונים, מה הוא לוקח אחרי האימונים - תוספי מזון וכדורים; מה הוא אוכל ועשינו פשוט את אותו הדבר", סיפר איאן רייט, שותפו לחוד ההתקפה בשנותיו הראשונות של ההולנדי בלונדון.
ברגקאמפ - שלא שתה אלכוהול עם החברים לקבוצה החדשה שלו ותמיד העדיף ערב שקט עם המשפחה על פני אחת מהיציאות המפורסמות של טוני אדמס, ריי פארלור, סטיב בולד וחברים - נתפס באיטליה, בגלל ההתנהלות הזו, כ"שחצן" ו"לא מנהיג". באנגליה כיבדו אותו הרבה יותר אבל הוא גם אותגר על ידי החברים שלו לקבוצה - שאולי חלקם היו שיכורים ואכלו לפני משחקים שעועית, קותלי חזיר וכל מה שאפשר לטגן, אבל רבים מהם היו בקבוצות שזכו באליפויות וגביעים עוד לפני הגעתו של ברגקאמפ. הם היו חבורה מאוד מגובשת.
"היינו הבחורים האנגלים בספסל האחורי של האוטובוס", סיפר טוני אדמס באוטוביוגרפיה המיוחדת מאוד של דניס ברגקאמפ (Stillness and Speed: My Story). "גדלנו ביחד, אי אפשר היה סתם ככה להיכנס לתוך המשפחה שלנו. אני, בולדי (סטיב בולד), היינו שותים ביחד. דיקו (לי דיקסון) הכרתי עשור באותו הזמן; נייג'ל ווינטרבורן הכרנו שנים. ודייב סימן - חיינו ביחד. זה גברים ביחד. כמו בצבא. אז היינו יושבים מאחורה באוטובוס ואולי אפשר היה להאשים אותנו שלא הכנסו אנשים אחרים לתוך זה אבל החלטתי לגשת לדניס ולשאול אותו 'דניס, אתה כאן כבר שנתיים וחצי ולא זכית בכלום. הגיע הזמן שתזכה במשהו. עד כמה אתה רוצה את זה?!". טוני אדמס מספר שבאותו הרגע הוא חשב שברגקאמפ פשוט יכניס לו אגרוף בפה אבל משהו קרה בתוך המוח של הגאון ההולנדי. "אני זוכר שהוא אמר את זה" אמר ברגקאמפ בספרו. "עד כמה אתה רוצה את זה... זה נשאר איתי. ומבחינתי זה הכל, תשוקה, גאווה במועדון, מוטיבציה זה עבד עבורי. זה עזר לריכוז שלי".
"דניס היה יכול להגיד 'תשתוק טוני, מה אתה רוצה?!" סיפר אדמס. "אבל כמה חודשים לאחר מכן, זכינו בדאבל, דניס היה שחקן השנה והוא שיחק את הכדורגל הכי טוב בחייו". פטריק וויירה, שהחליף את אדמס כקפטן ולמד לא מעט מהקפטן האנגלי כשחקן צעיר, הבהיר את תפקידו של ברגקאמפ בקבוצה. "דניס היה ההשראה שלנו... ידענו שתיירי (הנרי) תמיד יכבוש, ידענו שדניס יגרום משהו לקרות... הוא היה המנהיג הטכני על המגרש."
מנהיג טכני טוב הוא מהווה דוגמה אישית נהדרת לצעירים. כמו ברגקאמפ, הוא יעבוד איתם על הכישורים שלהם, ילמד אותם כמה הם צריכים עוד ללמוד, יקח את המושכות לידיים כשצריך במגרש - אבל הוא לא המנהיג. מנהיג הוא האדם שיגיע למנהיג הטכני וישאל "עד כמה אתה רוצה את זה?". מנהיג הוא זה שיחבר בין שחקנים, יבהיר לשחקנים את המקום שלהם בהיררכיה, ירים שחקנים אחרי הפסדים, יוריד אותם לקרקע אחרי ניצחונות, ירגיע אותם על המגרש כשהוא מזהה התרגשות יתר או ילהיט אותם על המגרש כשהוא מזהה אדישות קולקטיבית. מנהיג אמיתי ידע לפתוח איתם דברים בחדר ההלבשה, ידע בדיוק מה קורה עם כל אחד ואיך אפשר להוציא מכל אחד יותר, וידע לייצר את הגיבוש והאחידות שהן חובה בקבוצות מצוינות. יעזור שהמנהיג האמיתי הוא שחקן נהדר אבל זה לא הכרחי. היו לא מעט שחקנים מאוד "בסיסיים" שהיו מנהיגים דגולים בספורט. טוני אדמס למשל. גם דידייה דשאן או קרלס פויול.
ויתרו על הקינוח, ציפו לפידבק
הסיפור של איאן רייט על ברגקאמפ הזכיר במעט את מה שלי גרנט, השוער השלישי של מנצ'סטר יונייטד, סיפר על חזרתו של כריסטיאנו רונלדו למנצ'סטר יונייטד. "ישבנו במלון לארוחת ערב יום שישי, שהיא די ארוחת רמאות כזו בדרך כלל" אמר. "אבל אף אחד לא אכל קינוח. אף שחקן לא ניגש לבראוני בגלל שכולם ישבו לארוחה וישר אחד השחקנים אמר לי 'מה יש על הצלחת של כריסטיאנו?'. ברור שהכל היה אוכל נקי ובריא. וזה פשוט גמר אותי מצחוק שאף שחקן לא ניגש לג'אנק פוד שאפשר היה לקחת".
לפי הדיווחים, ברגע שרונלדו הגיע, השחקנים של יונייטד הפסיקו לשתות סוכר בתה ובקפה שלהם. גם האינטנסיביות באימונים עלתה. שחקנים צעירים כגון ג'יידון סאנצ'ו, מרקוס רשפורד ומייסון גרינווד יכולים רק ללמוד מהמקצוענות של רונלדו. ואכן, כשהחתימו את רונלדו, התקווה הגדולה במנצ'סטר יונייטד היתה שהזוכה בחמישה כדורי זהב יחנך את הדור הבא של חלוצי מנצ'סטר יונייטד. ואולם, רונלדו בעצמו לא ממש בא לחנך. הוא בא לנצח ולהמשיך להיות שחקן גדול. אין לו ממש זמן להנהגה וחינוך. "אנשים חושבים שהגעתי לכאן בגלל הלב ובלה בלה, אבל אני כאן כדי להראות שאני עדיין מסוגל" אמר איך שהגיע.
בהעדר תרבות מנצחת ומגובשת בחדר ההלבשה, ובהעדר מנהיגים חזקים במועדון (בכל זאת, יונייטד לא זכתה בתואר מאז 2017), רונלדו לא התמזג היטב בחדר ההלבשה ובמשחקים מסוימים שפת הגוף שלו סימנה ייאוש ועצבים מחבריו לקבוצה. לא בדיוק התנהגות אידיאלית למנהיג. "רונלדו וברונו פרננדס הם שני שחקנים וותיקים בחדר ההלבשה" אמר גארי נוויל, פרשן סקיי ניוז ולשעבר במנצ'סטר יונייטד. "הם לא יכולים להסתכל על שחקנים אחרים כמו שהם מסתכלים עליהם, זה יכול להיות הרסני עבור שחקנים צעירים אם שניים מהשחקנים הכי טובים בקבוצה מביטים בך כאילו אתה לא טוב מספיק עבורם. כבר הרבה זמן המסרים שלהם עם שפת הגוף שלהם מעצבנים אותי. הם צריכים להיות יותר כמו אבא או סבא".
לפי דיווח של האת'לטיק, מספר שחקנים צעירים ביונייטד מרגישים שקשה להם מאוד עם הגישה של רונלדו. הוא לא מעוניין לתמוך בהם או לעזור להם ואפילו אדינסון קאבאני, עם אנגלית שבורה, הוא דמות יותר מאחדת בחדר ההלבשה. לפי הדיווחים באיטליה, הדברים הללו קרו גם ביובנטוס עם פאולו דיבאלה ושחקנים צעירים אחרים. סביר להניח שהשחקנים הצעירים של מנצ'סטר יונייטד לא שומרים על פוקוס מושלם כמו רונלדו. לפי הדיווחים, הפורטוגלי מרגיש שזה מספיק להיות שם ולהיות הכי מקצוען שאפשר אבל הוא לא מדריך אותם איך לעשות את זה.
זה גם לא עוזר שרונלדו, בדומה למייקל ג'ורדן בתקופתו בשיקגו בולס, כל כך הרבה יותר מפורסם מחבריו לקבוצה - כך שבאופן טבעי הוא די מופרד מחדר ההלבשה. יש לו מאבטחים אישיים, הוא לא מגיע לכל הפעילויות של הקבוצה והוא משתמש במטוס הפרטי שלו כדי להתרחק כמה שיותר רחוק ממנצ'סטר. ביובנטוס גם טענו ש"רונלדו הוא דוגמה מושלמת לשחקנים הצעירים - אסור לקחת אותו כמובן מאליו" אבל לאונרדו בונוצ'י, בלם הקבוצה, טען ש"אחרי שרונלדו עזב, יובנטוס התחילה לתפקד יותר כקבוצה". גם ג'יאנלואיג'י בופון אמר דברים דומים.
עם זאת, בונוצ'י בעצמו אמר לאחרונה ש"רונלדו הוא אולי חברה בינלאומית אבל לא התנהג כמו סופרסאטר, אפשר היה לצחוק איתו". כמו כן, ארתור סיפר שרונלדו דיבר איתו הרבה (בפורטוגזית) ועזר לו עם התזונה והאימונים. זה לא מפתיע שרונלדו סייע בעיקר לדובר הפורטוגזית בחדר ההלבשה של יובנטוס. לפי דיווח במנצ'סטר איוונינג ניוז, גם ביונייטד - רונלדו בקליקה פורטוגזית משלו: מבלה בעיקר עם דיוגו דאלוט, אלכס טלס וברונו פרננדס. כמו כן, קצת קשה להאמין שרונלדו לא התנהג כמו סופרסטאר.
מייקל ג'ורדן? לא בדיוק
אולה גונאר סולשייאר השווה את רונלדו למייקל ג'ורדן ("אני בטוח שלשיקגו בולס לא היה איכפת שמייקל ג'ורדן משחק איתם") אבל מייקל ג'ורדן לאורך תקופתו תמיד היה השחקן הכי טוב בליגה - בהתקפה ובהגנה גם. רונלדו, בשנים האחרונות, הוא שחקן שכובש שערים רבים אבל התרומה שלו ליצירת הזדמנויות הבקעה (xG) נמוכה ב-21% משיאו; הוא מקבל 71% פחות כדורים ברחבה מאשר בשיאו; מספר הכדרורים וסחיבות הכדור ירד ב-64% משיאו והוא גם עושה 19% פחות פעולות הגנתיות מאשר העונה שעברה (נתונים מ-Smarter Scout).
רונלדו עדיין חושב על עצמו כשחקן הגדול ביותר בעולם. זה מה שהפך אותו למה שהוא - אבל מאמניו האחרונים רמזו, בין השורות, שזה לא קל להתמודד עם רונלדו המבוגר. מאוריציו סארי, מי שאימן אותו ביובנטוס, טען: "'אני שם את רונלדו ראשון בהרכב ואז מקבל החלטה מה לעשות" - זו היתה רמיזה די כבדה לכך שהוא מחוייב לשחק עם רונלדו למרות שזה לא תמיד מסתדר עם הטקטיקה שלו. אנדראה פירלו כבר התחיל להוציא את רונלדו מההרכב, אולה גונאר סולשייאר היה צריך לספק הסברים ללמה רונלדו לא משחק כל משחק 90 דקות וראלף ראנגניק היה צריך להסביר לרונלדו למה הוציא אותו לקראת סוף משחק שיונייטד הובילה בו בבטחה. נראה שמאז זינאדין זידאן אין לרונלדו מאמן שהוא מוכן לקבל את ניהול דקות המשחק שלו.
ואם כבר ההשוואה למייקל ג'ורדן עולה, אז כדאי להזכיר שסביב מייקל ג'ורדן נבנתה קבוצה שאיפשרה לו להיות מבודד (חדר הלבשה משלו, שומרי ראש אישיים) אבל תפקדה מצוין כקבוצה גם בלעדיו: שחקני הקבוצה בילו יחדיו הרבה מאוד זמן מחוץ למגרש (ללא מייקל ג'ורדן), היו בקרבם מספר מנהיגים מצוינים (סקוטי פיפן, סטיב קר, ביל קרטרייט) והם אלו שאיפשרו לאחרים להתמודד עם הדרישות וההתנהגויות של המנהיג הטכני - מייקל ג'ורדן. רונלדו, כאמור, לא ג'ורדן כרגע אז הוא יכול לתפקד כמנהיג טכני אבל לא בהכרח להצטיין בו. הוא לא בגיל של לסחוב קבוצה על הגב שלו. ומה שעוד מאוד ברור זה שמנצ'סטר יונייטד פשוט לא בנויה טוב מספיק - ברמה המקצועית ואולי חשוב עוד יותר: ברמה האנושית.
