ההנעה של פדרר היתה האהבה לטניס. זו היתה ההנאה שלנו
ההנעה של פדרר היתה האהבה לטניס. זו היתה ההנאה שלנו
פרישתו מטניס של רוג'ר פדרר היא אירוע היסטורי. עבור רבים כל כך, זה באמת לא רלוונטי שפדרר לא זכה בהכי הרבה תוארי גרנד סלאם בהיסטוריה. מבחינתם הוא הטוב בהיסטוריה. ותמיד יישאר ככה
ביוני השנה ג'ון מקנרו דיבר עם עיתונאי טניס על "השחקן הכי יפה" שראה בחייו. במשך דקות ארוכות אגדת הטניס שוחח על אהבתו הגדולה לרוג'ר פדרר, שבשנה האחרונה כמעט ולא שיחק בגלל פציעה בברכו. "רוג'ר פדרר הוא אגדה בחייו", אמר מקנרו בן ה-63. "כולם יודעים את זה. הוא התגלמות כל מה שהיית רוצה שהילד שלך יהיה כשהוא מתבגר. הוא שיחק את הטניס הכי יפה שראיתי בחיי. אני הערצתי את רוד לייבר, ורוג'ר הוא סוג של גרסה מעודכנת של לייבר עבורי. לא צריך להגיד את זה, אבל בכל פעם שרוג'ר לא משחק, אנחנו מתגעגעים אליו. הוא השחקן הכי יפה וקלאסי שראיתי על המגרש בחיי. כאוהד, הייתי רוצה לראות את רוג'ר סביב הטניס לנצח".
מקנרו הוא לא השחקן היחיד שזכה ב-7 גרנד סלאמים והרעיף שבחים על רוג'ר פדרר. מאטס וילנדר, שהיה במקום הראשון בעולם בין 1982 ל-1988 וזכה ב-7 גרנד סלאמים, הביע הערצה לכך שרוג'ר פדרר, בגיל 40, עדיין משחק בסבב. "העובדה שהוא חוזר למשחק בגיל 40 מלמדת על התשוקה האדירה למשחק שמניעה אותו", כתב השוודי בטורו לל'אקיפ. "רפאל נדאל אוהב את התחרות אבל פדרר אוהב את המשחק".
פדרר הוא השחקן המבוגר ביותר בטופ 100 העולמי, המבוגר ביותר שהיה במקום הראשון. והוא השחקן השני הכי מבוגר שזכה בגרנד סלאם. אריכות הימים שלו בפסגות של הטניס כל כך טבעית לאוהדי המשחק, שהודעת הפרישה שלו בגיל 41 באה בהפתעה.
סיפור אהבה עם שלושה גיבורים
פדרר וטניס זה סיפור אהבה - אהבה לאשתו, אהבה ליריבו, אהבה למשחק.
בגיל 8 הוא צפה בטורניר הראשון שנערך בבזל, עיר הולדתו, והתאהב לראשונה. "הרגשתי כאילו אני צופה בפלא", אמר. זה גרם לו לחלום על עתיד במשחק והעניק לו את המוטיבציה לעבוד עבור הגשמת החלום הזה. "24 השנים האחרונות היו הרפתקה אדירה", אמר פדרר, ששיחק 1,526 משחקים וזכה ב-103 טורנירים ביותר מ-40 מדינות.
תודה לך מירקה, תודה לך מרטינה
פדרר לא התחיל כשחקן הקלאסי ו"היפה" בכל הזמנים. התנועות וההתנהלות לא היו של אמן עם מכחול מתחילתו בספורט. בגיל 20 הוא היה יותר ג'ון מקנרו מאשר רוג'ר פדרר. זרק מחבטים, צעק במשחק, ברח מאימונים בתסכול מעצמו. זה השתנה כשפגש את אשתו לעתיד מירקה באולימפיאדה סידני בשנת 2000. היא היתה שחקנית טניס, מקום 75 בעולם בשיאה, ופרשה ב-2002 בגלל פציעה. מירקה, שוויצרית ילידת צ'כיה, פגשה את מרטינה נברטילובה בגיל 9. נברטילובה, אחת מהטניסאיות הגדולות והרגועות בכל הזמנים, חשבה שמירקה ילדה אתלטית ואמרה לה שהיא צריכה לשחק טניס. היא שלחה לה רקטה ואף אימנה אותה. מגיל 9 מירקה היתה מתאמנת במשך שש שעות ברציפות מדי יום. את הקשיים העבירה עם עוד עבודה קשה. והיא כמעט תמיד שמרה על פאסון וקרירות רוח על המגרש בדומה לגיבורה שלה, נברטילובה.
פדרר התרשם מאוד מהרצינות של מירקה והתאהב - בה ובאיך שהיא שיחקה בטניס. "אני הייתי בורח מנטלית מאימונים אחרי שעה", סיפר פדרר בריאיון ל"גרדיאן" לפני מספר שנים. "מירקה היתה קשוחה והיא לימדה אותי איך לעבוד". פדרר "העתיק" את ההתנהלות של מירקה והיא, לאורך הקריירה שלו, ליוותה אותו. אין הרבה מערכות יחסים כאלו יציבות בעולם הטניס, שבנויות על נסיעות וטיסות אין-סופיות. פדרר למד ממירקה את ההתנהלות וקיבל ממנה את היציבות האדירה שאיפשרה לו לצמוח.
תודה לך רפאל
אדם נוסף שדחף את רוג'ר פדרר להיות מי שהוא היה רפאל נדאל. שחקן שבמובנים מסוימים היה האנטיתזה שלו. אם פדרר היה ברבור אצילי שחובט בכדור ברכות ונע על המגרש כמו רקדן שמאוהב במלאכה שלו, אז נדאל תואר כ"שור" ו"קיר" ש"אוהב את התחרות" ו"לא מוכן להפסיד נקודה". כמובן שזו השוואה גסה, אבל הניגודים הללו דחפו את פדרר ואת נדאל לשיאי טניס שלא נראו לפניהם. "המשחקים עם נדאל תמיד היו מיוחדים", אמר פדרר בריאיון לפני מספר שנים. "הוא תמיד היה אחד מהחברים הכי טובים שלי בסבב".
השניים פיתחו חברות מיוחדת, שמבוססת על כבוד ואהבה הדדית. "רוג'ר היקר, חברי, יריב, קיוויתי שהיום הזה לא יגיע אף פעם", כתב נדאל בחשבון הטוויטר שלו אמש, אחרי הודעת הפרישה של פדרר. "זה יום עצוב עבורי ועבור הספורט ברחבי העולם. היה לי את העונג, את הכבוד ואת הזכות לחלוק אתך את כל השנים הללו. לחיות אתך כל כך הרבה רגעים מדהימים על ומחוץ למגרש".
אריכות ימים בלתי נתפסת
הייחודיות של רוג'ר היתה גם שהוא המשיך את הקריירה שלו כל כך הרבה זמן. ביורן בורג שיחק טניס מקצועי פחות מעשור; סטפן אדברג שיחק 13 שנה ופרש בגיל 30, פיט סאמפרס בילה 14 שנה בסבב ופרש בגיל 32. מקנרו גם כן שיחק טניס מקצועי 14 שנה. אנדראה אגאסי שיחק 21 שנה אבל לא היה רלוונטי ברמות הגבוהות ביותר מגיל מוקדם יחסית. פדרר שיחק כמעט עשור יותר מהגיבור שלו סאמפרס. "זה שהוא בסבב כל כך הרבה זמן, זה פשוט מדהים", אמר מקנרו.
פדרר, גם אחרי שכבר זכה בכל דבר אפשרי, יותר מאשר כל שחקן אחר בהיסטוריה, גם אחרי 17 שנה רצופות כטניסאי המכניס ביותר מפרסי זכייה וחסויות מחברות שכל כך רצו להיות מזוהות איתו - רצה להיות על המגרש. לחבוט בכדורים. "שואלים אותי על פרישה מאז 2009, אז זכיתי באליפות צרפת הפתוחה ואנשים שאלו 'למה אתה ממשיך לשחק?'" אמר פדרר לעיתונאים ב-2016 אחרי מספר הופעות מאכזבות בטורנירים ובגרנד סלאמים. "ואני חשבתי, מה הבעיה שלכם אנשים? אתם לא מבינים שלשחק טניס זה כיף אדיר? אני לא צריך לזכות בשלושה גרנד סלאמים בשנה כדי להיות מרוצה. אם הגוף לא רוצה להמשיך יותר, אם המוח לא רוצה לעשות את זה, אם אשתי לא רוצה שאעשה את זה יותר, אם הילדים לא אוהבים את זה, אני אפסיק מחר. אין בעיה. אבל אני כל כך אוהב טניס, לא אכפת לי אם אני כבר לא מנצח כל כך הרבה. עבורי זה לא רלוונטי".
ועבור רבים כל כך, זה באמת לא רלוונטי שפדרר לא זכה בהכי הרבה תארי גרנד סלאם בהיסטוריה. מבחינתם הוא הטוב בהיסטוריה כי הוא סיפק כל כך הרבה רגעים עוצרי נשימה - בניצחונות ובהפסדים; הוא לימד אותנו על חינניות תחת לחץ; הוא הראה לנו איך להישאר ג'נטלמן ברגעים הקשים ביותר; הוא הראה לנו את הטניס היפה ביותר שראינו בחיים שלנו.
במשך שנים פדרר, כחלק ממאמץ מודע שלו להשתלט על עצמו, לא הראה רגשות במהלך המשחק. הוא גם נראה בקושי מזיע. כינו אותו "רובוט" או "מכונה". אבל מתחת למעטה הקריר והסגנון המתוקתק והקלאסי פעם לב גדול בצורה של כדור טניס. לב פועם שאפשר לראות איך הוא מתפרץ בבכי בכל ניצחון בגרנד סלאם. ההנעה של פדרר תמיד היתה האהבה למשחק. ההנאה שלנו תמיד היתה לראות אותו משחק.
"תודה לך טניס", סיכם פדרר במכתב הפרידה שלו מהמשחק. "אני אוהב אותך, ואני אף פעם לא אעזוב אותך".
