כמה NFT שווה הכדורגלן הזה?
כמה NFT שווה הכדורגלן הזה?
לאחרונה חברת "WAGMI United" הגישה הצעה לרכישת ברדפורד סיטי עם NFT שיימכרו לאוהדי הקבוצה ואז להפוך את הקבוצה מהליגה הרביעית באנגליה ל"מועדון הביטקוין הראשון". עד כמה החזון הזה אפשרי?
לפני שמסבירים איך NFT הולך להשפיע וכבר עכשיו משפיע על עולם הכדורגל - אולי שווה להסביר, בשפה של בני אדם, מה זה NFT.
מדובר על "נכס" דיגיטלי, שבניגוד למטבעות מבוזרים כגון ביטקוין ואסימוני רשת לא ניתן להחלפה באחר דומה לו ולכן מעצם טבעו אינו בר-חליפין. לכן נקרא "אסימון חסר תחליף" או באנגלית Non-fungible token.
בספורט, NFT יכול להיות תמונת jpeg או gif של שער. על פניו, זה קצת כמו קלף כדורסל או חולצת רפליקה מ-1988 רק שאי אפשר לגעת בו או לתלות על קיר כי הנכס הוא דיגיטלי. בעולם דיגיטלי בו אפשר להעתיק הכל, NFT הוא קוד שמאוחסן על "ספר חשבונות ראשי" ממוחשב שנקרא "בלוקצ'יין".
הבלוקצ'יין הזה מאפשר פעילות עסקית מאובטחת באינטרנט ואימות של תנועות עסקיות בין צדדים שונים ללא צורך בישות ניהול מרכזית (כמו בנק). NFT של שער, אולי בעתיד, יאפשר לבעלים שלו להרוויח ממנו כסף על שימוש בו. כרגע חלק מ"האסימונים" האלה נמכרים בסכומים אדירים. סטף קרי, למשל, שילם יותר מ-100 אלף דולר על NFT שהוא ציור של קוף. מותחי הביקורת על NFT טוענים שזה שווה ערך בדיוק לסוכנויות שמוכרות לאנשים דונמים על הירח או שמות של כוכבים שנמצאים במרחק שנות אור מכאן. כלומר, הנכס הזה לא שווה כלום בעצם.
המאמינים בבלוקצ'יין אומרים שהרעיון הוא גאוני. מערכת לניהול עסקאות כספיות ללא גורם מרכזי מנהל. האמונה בתעשיית המטבעות המבוזרים היא שכל המערכת הכלכלית יכולה להתנהל בבלוקצ'יינים - שיכולים להכין פרטי מידע רבים, שקשה מאוד לעשות עליהם מניפולציות. ואולם, הטכנולוגיות של הבלוקצ'יין הן ללא רגולציה וגם הן חשופות ללא מעט מניפולציות.
ומה הקשר לכדורגל? טוב ששאלתם.
לאחרונה חברת "WAGMI United" הגישה הצעה לרכישת ברדפורד סיטי עם NFT שיימכרו לאוהדי הקבוצה ואז להפוך את הקבוצה מהליגה הרביעית באנגליה ל"מועדון הביטקוין הראשון".
נשמע מורכב? ובכן, נראה שחלק מהמטרה היא שזה ישמע מורכב.
החברה הוקמה על ידי מספר רב של משקיעים, ביניהם פרסטון ג'ונסון (לשעבר פרשן הימורי הספורט של ESP), איבן סמית', סוחר ב-NFT וחברות השקעות בוטיק המתמחות בכלכלה הדיגיטלית. בין המשקיעים בחברות הללו נמצאים כוכבי טיק-טוק, יצרני NFT וגם דריל מורי, נשיא לענייני כדורסל של פילדלפיה סבנטי-סיקרס. WAGMI United הבטיחו רבות - כולל רכישת שחקנים מאסיבית בביטקוין וההעפלה לפרמיירליג - אבל בטוויטר-ספייס גילו בורות מוחלטת בכדורגל וציטטו הרבה יותר מדי פעמים את טד לאסו. הם גם הבטיחו שה-NFTים של ברדפורד יהפוכו ל"נכס" בעולם האמיתי - "אסימון" שיאפשר לאוהדים להצביע על החלטות שהמועדון יקבל. אבל חשוב לציין - לפני שתרכשו גיף של סטיוארט מקאול השיכור נופל מרכב בחגיגות העלייה לפרמיירליג (ואם אתם זוכרים את זה, אתם באמת אוהדי כדורגל אנגלי) - היו לא מעט יזמים מהטכנולוגיות החדשות הללו שהבטיחו רכישות של קבוצות ולא יצא מזה כלום.
התעשייה הדיגיטלית עמוק בכדורגל
למשל, ב-2008 היו לקבוצת אבספליט מהליגה החמישית באנגליה 27,000 "בעלים" ששילמו סכום כלשהו כדי לנהל את המועדון בצורה קהילתית ודמוקרטית כביכול. המועדון כמעט פשט רגל. חמש שנים לאחר מכן עבר לידי עמותת אוהדים. ב-2019 פלטפורמת קריפטו בשם London Football Exchange ניסתה לרכוש את נאנט ולאחר מספר חודשים התגלה כהונאה. חברת WAGMI United לא מתכננת לרדת מנושא רכישת קבוצת כדורגל אבל חשוב להבין את המודל העסקי והם לא ממש הצליחו לשכנע את האנשים בברדפורד או בהתאחדות הכדורגל האנגלית שמכירת NFT תאפשר לממן פעילות של קבוצת כדורגל. האם בעתיד זה יתאפשר? תלוי. כמה מיליונרים נוצרו בזכות מכירת דונמים על הירח?
יש להגיד שהתעשייה הדיגיטלית הזו כבר עמוק בכדורגל. מלבד חסויות שחברות הקריפטו מעניקות לקבוצות (המטבע הדיגיטלי "פלוקי" מעניק חסות חולצה לנאפולי, החסות של ווטפורד שולמה, חלקית, במטבעות קריפטו ואפילו נבחרת ארגנטינה מקבלת חסות מפלטפורמת קריפטו), מועדונים, דרך חברות שמתמחות בנושאים הללו, מוכרות "אסימונים" שמעניקים לאוהדים "שליטה" על עניינים כגון פלייליסט בימי משחק או עיצוב החולצה לעונה הבאה. וכל אוהד שמשלם על הזכויות הללו רק מוסיף כסף לשוק החליפין הדיגיטלי - לא בהכרח בידיעה שזה מה שקורה עם הכסף שלו. מה שנוצר כאן זה בעצם, סחיטה "רגשית" כדי להניע שוק חדש ומעט בעייתי. משה חוגג ניסה לעשות משהו כזה בבית"ר ירושלים.
הרשויות, כרגע, לא ממש מתעניינות במה שקורה עם ה-NFT, ביטקוינים, פלוקים או פינגים בכדורגל. הכסף שהחברות הללו מביאות הוא "כסף אמיתי" ואוויר לנשימה עבור הקבוצות. הן כבר נמצאות בכל ענף ספורט. מהפורמולה 1 ועד בית"ר ירושלים. האם אפשר לסמוך עליהן? זה שאלה גדולה יותר מהסכם חסות בספורט.
