פרשנותהאליפות של מכבי חיפה היא מאסטרפיס של מנהיגות
פרשנות
האליפות של מכבי חיפה היא מאסטרפיס של מנהיגות
הקבוצה עשתה היסטוריה עם אליפות שלישית ברציפות בזכות היכולות של ברק בכר להוציא את הכי טוב מהאנשים שהוא עובד איתם. שווה לשקול ברצינות למנות את מחליפו מתוך הצוות שלו
באיזשהו שלב בשיחה לקראת משחקה של מכבי חיפה נגד פריז סן ז'רמן האנליסט, אדם דיוויד, צעק על הסובבים שהם נכנעים עוד לפני המשחק. הוא ממש רתח והביע את זעמו בפני כולם - רבים מהם מבוגרים ממנו ומנוסים ממנו. אבל דיוויד, שעבד בצ'לסי, הביע את זעמו מסיבה טובה. נראה היה לו שאנשים במכבי חיפה הגדירו את ההכנה לקראת המשחק מול קיליאן אמבפה כ"מייאשת" - והוא פשוט לא קיבל את זה.
"בתור מאמן אתה בא אופטימי גם אם אתה נגד השחקנים הכי טובים בעולם", מספר גיא צרפתי, עוזר המאמן של ברק בכר במכבי חיפה, "אבל מול אמבפה, הכל חריג. אף פעם לא פגשנו דבר כזה. בכל המדדים, אי אפשר להשתוות לו. הכל קיצוני. המהירות, החדות, התנועה, התזמון, היציאה מהמקום. ניסינו שלא יהיה מבודד באחד על אחד אבל עדיין לא הצלחנו למנוע את זה. אי אפשר למנוע את זה. המשחק מול פריז סן ז'רמן הוא משחק נגד אינדיבידואליסטים הכי טובים בעולם שאי אפשר לעצור אותם. זה שונה מאוד ממשחק נגד יובנטוס או בנפיקה - שהן קבוצות. בנפיקה יש תבנית מסוימת של משחק. השחקנים נמצאים בעמדות שלהם 90% מהזמן. בהכנה לפריז סן ז'רמן אתה יכול לפתוח וידיאו ולראות משחק אחד מסוים ואז משחק שני והוא משחק שונה לחלוטין ממה שראית. במשחק עצמו נגד פריז סן ז'רמן, התכוננו לליאו מסי בצד ימין, פתאום הוא בצד ההפוך. התכוננו לכך שהם זזים מהמקום שלהם ויוצרים לעצמם ספייס ושיש להם את הביטחון העצום ביכולות אינדיבידואליות שלהם ליצור לעצמם שטח וללכת נגד 3-2 שחקנים. התכוננו לכדורים בין מסי לניימאר ובין מסי לאמבפה. אבל גם אם שמנו שישה שחקני הגנה ביניהם ומולם, הם מצאו דרך לפרוץ את החומה ושוברים לך את כל המערך וההכנות".
בשביל להתמודד מול דבר כזה, ובכלל, בשביל להתמודד נגד הקבוצות שמכבי חיפה התמודדה נגדן העונה בליגת האלופות, מוח אחד פשוט לא מספיק. צריך הרבה רעיונות וצריך גם את האחד שמתעצבן כשקצת יוצאים מריכוז. וצריך שהאחד שמתעצבן צריך להרגיש בטוח מספיק לעשות את זה. צריך רמה גבוהה מאוד של ביטחון פסיכולוגי בקרב הצוות המקצועי.
"אצלנו בצוות לכל אחד יש את הכיוון שלו והסטייל שלו" אומר צרפתי. "וברק בכר מאפשר את זה. הוא רוצה את זה. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. אם משהו לא מוצא חן בעיניך, תגיד - ככה זה עובד. ומגיעים לטונים גבוהים הרבה פעמים. אבל ככה אנחנו עובדים ואת הקרדיט צריך לתת לבכר כי בסופו של דבר מה שהיה היה, מתווכחים על הכל - מאיך מתאמנים ועד שיטת הלחץ ועד לרזולוציה של איפה לוחצים יותר בשמאל ובימין - אבל בסוף כולם הולכים לאותו כיוון. כל אחד יכול להרגיש בטוח להגיד את הדעה שלו, כל אחד יכול להיות בטוח שיקשיבו לדעה שלו ובסוף ברק מקבל את ההחלטה ואיתה הולכים".
"זה מאוד נדיר בכדורגל בכלל ובכדורגל הישראלי בפרט רמת הפתיחות הרעיונית במכבי חיפה" אומר איש צוות במכבי חיפה. "אנליסטים מקבלים קול שווה למאמנים, עוזר המאמן בעל קול שווה למאמן המנטלי. הזרימה הרגשית והרעיונית במכבי חיפה נדירה".
יעילות בלתי רגילה
כשמדברים עם אנשי מכבי חיפה על התנהלות הקבוצה באחת העונות המתישות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי - דבר אחד בולט במיוחד: בכר הטמיע שיטת עבודה יעילה בצורה בלתי רגילה. כולם עובדים ביחד כדי שהוא יקבל את ההחלטות הכי טובות.
"מה שמייחד את ברק זה קבלת ההחלטות שלו" אומר צרפתי. "הן מאופינות באומץ. הוא רוצה לגוון והוא רוצה ללמוד כל הזמן. כל רעיון שאני מגיע איתו, הוא מתעניין. יגיד 'בוא ננסה את זה'. אם הוא מרגיש שדברים חוזרים על עצמם, הוא ישר יחשוב איך מגוונים. איך לשנות. זה נכון לדברים טקטיים מאוד וזה נכון גם לכל מה שקשור למנטליות. הוא ישנה תפקיד של שחקן על סמך רעיון. הוא יחפש כל דבר שעשוי לתת לו יתרון מול היריבה. ובסופו של דבר, הוא מבהיר שהוא צריך לקבל את ההחלטה. וזו בדרך כלל תהיה החלטה אמיצה. אומץ, למשל, זה לבוא לשחק נגד פריז סן ז'רמן בשמירה אישית על כל המגרש. אומץ זה לצאת למשחק חוץ אצל אולימפיאקוס הגדולה וללחוץ על כל המגרש ולכבוש מהלחץ הזה. אומץ זה להגיע לבלגרד וליהנות מהאווירה והרגע ולא לפחד לרגע לשחק את המשחק שלנו - ולא משחק הגנה מפוחד".
מכבי חיפה תשחק יותר מ-55 משחקים העונה. זו עונה ארוכה, שוחקת וחסרת רחמים. מתחילת יולי ועד סוף מאי. היא היתה צריכה להגיע בכושר משחק מלא במשחקים הראשונים של העונה נגד יריבות גדולות, מנוסות ועשירות ממנה - יריבות אותן ניצחה בדרך לשלב שמינית הגמר. בזירה המקומית, מכבי חיפה לא קיבלה הנחות. יש סיבה לכך שאף קבוצה ישראלית לא הצליחה לזכות באליפות בעונה בה שיחקה בשלב הבתים. המעבר בין משחק ברביעי נגד אמבפה ומשחק ביום ראשון באצטדיון באשדוד זה מעבר קשה - מקצועית, גופנית ומנטלית.
רק כמות העבודה בעונה אירופאית כזו הפילה את חלק מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה של ליגת העל וגם שאר האלמנטים המקצועיים והנפשיים הכרוכים בעונה כזו אינם קלים. מאמן, טוב ככל שיהיה, לא יכול להתמודד עם האתגרים הללו לבדו. הוא יודע שהוא צריך אנשי צוות טובים ומועצמים לידו (אגב, שווה לשקול ברצינות למנות את מחליפו מתוך הצוות שלו ולנסות להשאיר כמה שיותר מהם בארגון). הוא יודע שהוא צריך לנהל את הצוות כמו שצריך כי הוא זה שיעזור לנהל את סגל השחקנים.
בכל מקרה, זה לא במקרה שבכר, בגיל 43, הוא אחד מהמאמנים הישראליים הטובים בהיסטוריה - אם לא הטוב ביותר. לאף מאמן אין יותר אליפויות מאשר לו (6 כמו דרור קשטן ודוביד שווייצר 6), אף מאמן ישראלי לא ייצר כדורגל מרשים כל כך בצורה יציבה כל כך ואף אחד לא שינה גורל של שני מועדונים בצורה כל כך דרמטית. ואת הכל עשה בפחות מעשור כמאמן ראשי.
ברור שזה הרבה בזכות הידע שלו בכדורגל, כמובן שזה בזכות צוות המאמנים שאיתו, אין ספק שזה קרה בזכות השחקנים ששיחקו אצלו - אבל מעל הכל, זה בעיקר בזכות היכולות של ברק בכר להוציא את הכי טוב מהאנשים שהוא עובד איתם. וזה נקרא מנהיגות. והאליפות הזו, בעונה הזאת, היא מאסטרפיס של מנהיגות.
