על הקשר הלא מחמיא בין מנצ'סטר יונייטד למכבי תל אביב
על הקשר הלא מחמיא בין מנצ'סטר יונייטד למכבי תל אביב
מועדון ענק כמו מנצ'סטר יונייטד או מכבי תל אביב בכדורגל לא יכול להרשות לעצמו ניהול מקצועי שאינו ברמה הגבוהה ביותר
בתחילת עונת 2014/15 דורטמונד של יורגן קלופ הפסידה משחק אחר משחק ולכריסמס הגיעה עם 15 נקודות מ-17 משחקים - מאזן עלוב ששם אותה בסכנת ירידה - ארבע שנים בלבד אחרי האליפות השנייה ברציפות שלהם. "זה היה פשוט מתיש, מדכא - הראש שלך מתמלא בשאלות וספקות", הסביר פטר קרוויץ, עוזר המאמן של קלופ בדורטמונד וליברפול לעיתונאי הגרמני רפאל הוניגשטיין. השילוב של פציעות של שחקנים מרכזיים ועייפות מצטברת של שנים מוצלחות היה קטלני, ופגרת החורף היתה נס. "הזדמנות להתחדש ולחדש מספר דברים בלי הלחץ של כדורגל תחרותי", לפי קרוויץ. הקבוצה טסה לספרד, ושם יורגן קלופ וצוותו חזרו לבסיס של ההצלחה שלהם - רק אחרי מנוחה ארוכה והרגעת המערכות. התהליך בספרד היה סיסטמי, היתה חזרה ללימוד שיטת הלחץ המוכרת, חזרה כמעט דתית לעקרונות שהובילו את קלופ ודורטמונד לשתי אליפויות. "זה היה ברור שהשחקנים היו צריכים מנוחה לרגליים ולראש. עשינו את זה", הסביר קרוויץ.
דורטמונד חזרה מהפגרה עם 9 ניצחונות ב-17 משחקי ליגה. הם סיימו במקום השביעי המכובד והגיעו לגמר הגביע הגרמני. אבל עבור קלופ הגיע הזמן לעזוב. כבר באפריל, הוא ישב עם המנהל הספורטיבי מיכאל צורק והמנכ"ל האנס-יואכים וואצקה וכולם סיכמו על עזיבה ביוני. בקצרה, קלופ, שגם היה עייף ומותש, הרגיש שההנהלה חוזרת על ביקורות ציבוריות שהיו כלפי השיטה שלו והאמון שעליו נבנתה דורטמונד הגדולה התפרק.
מי שצפה בדעיכה של קלופ בדורטמונד היה איאן גראהם, ראש מחקר הכדורגל של ליברפול ומייקל אדוארדס, המנהל הספורטיבי של המועדון. השניים סיפרו לכריסטוף בירמן, עיתונאי וסופר גרמני, שהנתונים המתקדמים שלהם הראו שדורטמונד עדיין היתה הקבוצה השנייה הכי טובה בבונדסליגה. השיטה שלהם נבנתה לפי מודל סטטיסטי שמדעני דאטה ואנשי מקצוע סייעו לבנות. הם העבירו את המספרים של דורטמונד במחשב וראו שהשיטה של קלופ עובדת מצויין - הקבוצה פשוט סובלת מקצת עייפות ומהרבה חוסר מזל. "לא היו בעיות שיטתיות", אמר גראהם בכנס של OptaPro. "רצינו את קלופ כמאמן של ליברפול אבל היינו צריכים להבין מה היתה הבעיה בדורטמונד ושהוא לא יצר אותה. דרך הניתוח שלנו מצאנו שלא היתה שום בעיה".
השאר, כפי שאומרים הילדים, היסטוריה. יורגן קלופ הגיע לליברפול, נבנתה עבורו קבוצה נהדרת של שחקנים בסיוע מודלים סטטיסטיים והוא זכה באליפות אירופה, אליפות אנגליה ראשונה אחרי 30 שנה ורק הגאונות, המצוינות והכסף של מנצ'סטר סיטי מנעו ממנו לזכות בעוד תארים. ליברפול, בלי שינוי סגל משמעותי, התאוששה העונה ממשבר בעונה שעברה - משבר, אגב, שנבע מהרבה חוסר מזל ופציעות ולא איזושהי בעייה שיטתית או מבנית.
לליברפול יש מערכת שלמה שמסייעת לבעלים להסתכל מעבר לצרות שלה או של מועדונים אחרים, ואז גם לקבל החלטות יותר מושכלות.
תמונת הראי: מנצ'סטר יונייטד
השבוע ליברפול פירקה את מנצ'סטר יונייטד - תמונת הראי שלה - באולד טאפורד.
כמובן שהמאמן של יונייטד, אולה גונאר סולשייאר, הוא אחד מהאשמים במצב הזה. הוא אף פעם לא היה גאון טקטי וההצלחה היחסית שלו בתפקיד קשורה בעיקר לכך שהצליח להחזיר תחושות ורגשות חיוביים לחדר הלבשה מפורק אחרי סערת ז'וזה מוריניו. הוא הגיע ליונייטד כגיבור לשעבר של נאמני אולד טראפורד והצליח לשקם את ההריסות שהותיר אחריו קודמו, אך התחושה היא שאיתו הקבוצה לא תעשה את הצעד ההכרחי קדימה.
אבל, כמו ברוב המקרים, זה לא רק עניין של מאמן.
2 צפייה בגלריה
אולה גונאר סולשייאר, מאמן מנצ'סטר יונייטד ויורגן קלופ, מאמן ליברפול
(צילום: אי פי איי)
גם ההנהלה - בעיקר ההנהלה - אשמה. אם ליברפול רוכשת שחקנים לפי רעיונות ומספרים של חוקרים ומדענים, ומדדים כגון Goal Probability Added (שמודד בכמה אחוזים שחקן מעלה את הסיכויים של הקבוצה שלו להבקיע) או Expected Value (הערך של כל תנועה - עם וללא הכדור של שחקן), אז במנצ'סטר יונייטד מתלהבים הרבה יותר ממדדים כמו לייקים באינסטגרם וצפיות בטיק-טוק. אם בליברפול יש מחלקה מדעית ומחלקה מקצועית ומעטפת מקצועית נהדרת לצוות של יורגן קלופ, אז במנצ'סטר יונייטד יש מנג'ר עם עוזרים, חלקם לא אימנו בקבוצת בוגרים לפני הגעתם לתפקיד, וייעוץ של אלכס פרגוסון - מנג'ר שפרש ב-2013; בהנהלה יש בעיקר מנהלי כספים ומנהלי שיווק שכבר חצי עשור מבטיחים להביא מנהל מקצועי ולא עושים זאת.
סתם לדוגמה, את כריסטיאנו רונלדו הביאו למנצ'סטר יונייטד לא בגלל סיבה מקצועית. נראה שבתחילת העונה יונייטד בנתה על שלישייה קדמית דינמית וצעירה - שגם אמורה ללחוץ מקדימה (ג'יידון סאנצ'ו, מייסון גרינווד, מרקוס רשפורד). מאחוריהם היו אמורים לשחק ברונו פרננדס ופול פוגבה, עם קשר הגנתי מאחוריהם. הקבוצה נראתה מאוזנת באופן יחסי ונראה שהם נהנים לשחק עם התנועה והלחץ. הבאתו של כריסטיאנו רונלדו - כוכב לכת - לתוך המערכת שנבנתה שם, היתה דרמטית. יונייטד שינתה את הדרך בה היא משחקת והפכה לקבוצה לוחצת בינונית (מנצ'סטר סיטי יוצאת פי 2 יותר פעמים ללחץ מאשר מנצ'סטר יונייטד; ליברפול פי 1.5 יותר פעמים).
הסיבות להבאתו של רונלדו היו שיווקיות וסנטימנטליות. אה, הביאו אותו גם כדי שלא יצטרף, חלילה, למנצ'סטר סיטי (שלא ברור אם בכלל רצתה אותו). עם רונלדו בהרכב, מנצ'סטר יונייטד לא ממש יכולה ללחוץ ביעילות (כי הוא לא לוחץ) ואז כל התכנון של אולה גונאר סולשייאר לא רלוונטי. האם סולשייאר היה צריך לבנות את המערך מחדש? אולי. זה כנראה לא היה התכנון - כי לא היו מביאים את ג'יידון סאנצ'ו ב-73 מיליון ליש"ט אם היו מתכננים להביא בקיץ גם את כריסטיאנו רונלדו. בליברפול זה לא היה קורה.
ידוע שהנהלת מנצ'סטר יונייטד פשוט לא יסודית ורצינית בקשר לכדורגל כמו זו של ליברפול. שיווקית? מספר 1 בעולם כנראה - אבל יש רק שני סגלים בעולם הזה שנבנו ביותר ממיליארד יורו - של מנצ'סטר סיטי ושל מנצ'סטר יונייטד. סיטי, עם ניהול מקצועי חזק, זוכה באליפויות, משחקת תפקיד חשוב בליגת האלופות ולעיתים די נדירות נופלת ברכש. יונייטד? פשוט לא מתקרבת לרמות הגבוהות של הפרמיירליג ואירופה. האם מאמן חדש יפתור את הבעיות? את חלקן, אולי. אבל הבעיות עמוקות הרבה יותר מאדם חדש על הקווים.
ההצלחה המקצועית לא תלויה אך ורק במאמן ובצוות המקצועי. היא תלויה במבנה המקצועי ובקבלת ההחלטות המקצועיות בהנהלה.
זה נכון לכל מועדון כדורגל בכיר - גם למכבי תל אביב, שפיטרה השבוע את פטריק לוון, מאמן שהגיע לאימון הקבוצה די בטעות ובכלל הגיע לישראל כמנהל מחלקת נוער מקצועי. מכבי תל אביב עשתה הרבה רכש. "ואן לוון קיבל כל מה שרצה", היתה השורה שרצה בשבועות האחרונים. אבל רכש לא עושים לפי דרישות המאמן. המועדון רוכש את השחקנים והוא צריך לבחור אותם לפי הסטנדרטים המקצועיים שלו, לא של המאמן שיכול לעזוב אחרי רצף של חמישה משחקים גרועים.
יש כמה דברים שמלמדים על מבנה מקצועי לא טוב מספיק במכבי תל אביב. למשל, מועדון ישראלי - עם הכנסות ישראליות - לא יכול להרשות לעצמו לאבד שחקנים כמו דור פרץ בחינם. מועדון ישראלי לא יכול להרשות לעצמו שמנהלי מועדון איטלקי יספרו לעיתונאים מקומיים שהאנשים שייצגו את המועדון הישראלי בעסקת יונתן כהן לא היו רציניים מספיק (לפי אנשי המועדון, מה שסגר את העסקה בסוף היתה שיחה בין הבעלים של מכבי מיטשל גולדהאר לבעלים של פיזה, אלכסנדר קנאסטר). מועדון, כל מועדון, לא יכול להרשות לעצמו שמערכת היחסים בין המאמן לשחקנים תהיה מתוחה וגרועה ועדיין להחתים את המאמן הזה על סמך כמה תוצאות טובות לקראת סיום העונה. מועדון כמו מכבי תל אביב - שהסיסמה שלו תחת ג'רי בית הלוי היתה 'הצלחה יש לפני עבודה רק במילון' - לא יכול להשקיע כסף גדול בכוכב כמו ברנדלי קוואס, שידוע כשחקן עם מעט תשוקה לעבודה וקיים ספק אם הוא בכלל אוהב את המשחק. מועדון גדול לא יכול לפטר מאמן ולהסתבך עם הבאת מחליף. כמו כן, המנהל המקצועי (ברק יצחקי) לא יכול לתפקד כמאמן זמני. מנהל הוא מנהל, לא מאמן. אף אחד לא חושב שמארק אוברמרס, המנהל המקצועי של אייאקס, יחליף את אריק טן האח, המאמן - אם זה יעבור לקבוצה חדשה באמצע העונה. צ'יקי בגיריסטיין לא יחליף את פפ גווארדיולה - אם זה יעזוב. האימון צריך להישאר בידי הצוות המקצועי שנמצא בשטח - עד שיגיע מאמן שהמקצוע שלו הוא אימון.
בתחילת העשור הקודם, מכבי תל אביב בנתה לעצמה יתרון יחסי משמעותי על פני היריבות כאשר הביאה לישראל את ג'ורדי קרויף כמנהל מקצועי ונתנה לו יותר משאבים מאשר כל קבוצה אחרת. אחרי שלוש אליפויות רצופות, היריבות הגדולות התאימואת עצמן והפערים נסגרו. קרויף עזב ולקח איתו הרבה ידע, קשרים והבנת כדורגל. ואז הגיע ולדימיר איביץ', והיכולות המקצועיות שלו כיסו על מבנה מקצועי לא מספק למועדון בסדר גודל של מכבי תל אביב. הבעיות לא נוצרו כשהוא עזב, אלא התגלו.
האם חזרתו (האפשרית) תכסה שוב את הבעיות? יכול להיות. אבל נראה שבכל מקרה, מכבי תל אביב חייבת לעצמה ולגדולתה מבנה מקצועי הרבה יותר איתן.
