יום האישה הבינלאומי: חייבים להפוך את הספורט לנשי יותר
יום האישה הבינלאומי: חייבים להפוך את הספורט לנשי יותר
מחקרים מוכיחים באופן חד-משמעי כי ספורטאיות נפצעות הרבה יותר מספורטאים. למה? משום שהן עובדות עם מאמנים שעבדו במשך שנים רק עם גברים, והאימונים שלהן מעולם לא הותאמו לגוף הנשי. התוצאה עגומה: לספורטאיות יש יותר שברי מאמץ, וחלקן לא מקבלות מחזור. אבל זו לא גזירת גורל: ספורטאיות צריכות שהספורט יותאם גם בשבילן, וזה בדיוק התפקיד של הרשויות
השבוע, אישר הוועד האולימפי הבינלאומי את הקמת "הבית האולימפי החדש" בפתח תקווה. הבית האולימפי יכיל חדרי כנסים ואודיטוריום למפגשים מקצועיים ומדעים, מיקום נכבד לטובת מרכז המבקרים האולימפי להנחלת הרעיון האולימפי ומשרדי הנהלת הוועד האולימפי בישראל.
מאחר שיושבת ראש הוועד האולימפי היא יעל ארד, שלאורך הקריירה שלה קידמה את ספורט הנשים בישראל - אולי יותר מכל אדם אחר - צריך לקום שם בבית האולימפי החדש מרכז ספורט נשי ראשוני בישראל ואחד הראשונים בעולם.
במרכז הזה ספורטאיות יוכלו להגיע כדי לקבל טיפול רפואי ופיזיולוגי מאנשי מקצוע שהתמחו בטיפול בנשים. ספורטאיות יוכלו בו לקבל אינפורמציה וכיוון על תזונה.
במרכז הזה יפיקו תשובות על שאלות של ספורטאיות כדי לסייע להן להגיע לביצועים גבוהים יותר. במרכז הזה יהיה גם המקום להתחנך על שינויים גופניים שעוברות ספורטאיות בתהליך ההתבגרות ושם יקבלו אינפורמציה על איך אפשר להשתמש במחזור החודשי כדי להוציא יותר מעצמן במגרש או על המסלול.
במרכז הספורט הנשי הזה יהיו עצות ספציפיות למין הנשי כדי להימנע מפציעות שאופייניות אליו, תזונה מותאמת וכו'. המרכז הזה יסייע לכל אחד בהנגשת נתונים, מחקרים ואינפורמציה על איך ספורטאיות יכולות להתאמן בביטחון בזמן ההריון ואחריו.
אז למה חייבים מרכז נשי כזה? כי הספורט בישראל (ובכלל) מושתת כולו על מרכזים שנועדו לספורטאים הגברים בלבד.
אנחנו יודעים שאיפה שיש יותר ספורטאיות, יש יותר הצלחה של ספורטאיות. זו נוסחה מאוד פשוטה. אבל אנחנו גם יודעים שרוב הילדות שעוזבות את הספורט עושות את זה בגיל ההתבגרות. והן עושות זאת בגלל שעולם הספורט הוא עולם גברי לחלוטין - אפילו בתוך עולם הספורט הנשי.
בספורט הנשים יש הרבה מאמנים שעבדו רק עם גברים. הפרוטוקולים של בריאות הספורטאיות הוכנו מפרוטוקולים לטיפול בגברים. רוב גדול של המאמנים, המאמנות, הפיזיותרפיסטים והפיזיותרפיסטיות למדו ממחקרים שנעשו אך ורק על ספורטאים ולא על ספורטאיות. ספורטאית צעירה בישראל תתאמן רוב החיים שלה עם מאמנים שלא יודעים שנשים נפצעות יותר בזמן ביוץ למשל.
רוב הספורטאיות המקצועניות בישראל התאמנו עם ממאמנים שלא ממש יודעים שבגלל העומסים באימונים שמותאמים לגברים, נשים סובלות יותר משברי מאמץ או לא מקבלות מחזור (מה שמתקבל ב"טבעיות" בספורט האולימפי, למרות שלא כך צריך להיות).
לא סתם המחקרים מראים בצורה חד-משמעית כי ספורטאיות נפצעות הרבה יותר מספורטאים. למשל, נשים בכדורגל קורעות את הרצועות הצולבות בברך פי 3.5 יותר מאשר גברים. בכדורסל זה פי 2.8. זה לא רק בגלל מבנה גוף או חוסר התאמה לספורט (כפי שטוענים שונאי נשים) - זה בעיקר בגלל שהן אף פעם לא קיבלו ממאמנים, פיזיותרפיסטים ורופאים יחס שמותאם לגוף הנשי.
הסיכוי להיפצע גדול יותר בתקופת הביוץ בגלל רמות האסטרוגן בגוף, שמעלות את הורמון הרלקסין ("הורמון זה גורם להתרופפות הרצועות ובכך המפרקים רופפים יותר והרצועות רגישות יותר לקרעים", לפי הפיזיותרפיסט יונתן קריא). כמה נשים יודעות את זה? כמה מאמנים למדו את זה בקורס אימון? האם זה לא ידע קריטי עבור אנשי מקצוע?
העובדה היא שספורטאיות, בעולם בכלל ובישראל בפרט, צריכות שהספורט יהיה גם בשבילן. תפקיד הרשויות הוא להפוך את הספורט ליותר נשי.
