האם "מלחמת היבשות" תוכרע סוף סוף במונדיאל 2022?
האם "מלחמת היבשות" תוכרע סוף סוף במונדיאל 2022?
האם נבחרות דרום אמריקה עשו מספיק חשבון נפש כדי להגיע לקטאר ולנצח שווייץ או קרואטיה? דנמרק או וויילס? תשובה על השאלה הזו תספק את התשובה על שאלת אחרת: האם, אחרי 20 שנים, תהיה זוכה דרום אמריקאית במונדיאל?
במונדיאל 1974 נבחרת הולנד ריסקה את הנבחרות הדרום אמריקאיות הגדולות: 0-2 על אורוגוואי, 0-2 על ברזיל ו-0-4 על ארגנטינה. הניצחונות ההולנדים, שהושגו גם בזכות טקטיקה חדשנית של הנבחרת הכתומה (לחץ, חילופי מקום, משחק מסירות מתקדם), הותירו את הכדורגל הארגנטינאי, ובעצם את הכדורגל הדרום אמריקאי כולו, במצב של חשבון נפש.
אחרי 1974, ססאר לואיס מנוטי, המאמן-פילוסוף שכונה "אל פלאקו" (הרזה), היה אובססיבי עם השיטה שזיהה בכדורגל ההולנדי והבין שצריך שינוי מהותי בכדורגל הארגנטינאי ההגנתי והקשוח כדי להתגבר על הנבחרת הכתומה בעתיד. "מה שרוצים משחקנים בארגנטינה זה שהם יקבלו פקודות ויתפקדו" אמר מנוטי, "ככה מייצרים אידיוטים שימושיים ששמים את השיטה מעל הכל".
ב-1975 מנוטי הציג בפני התאחדות הכדורגל הארגנטינאית תוכנית. בראיון למגזין El Gráfico הציג את העקרונות שינחו אותה: כישרון ויכולת טכניות יהיו חשובות יותר לשחקן הארגנטינאי מאשר כוח ופיזיות; לא תהיה "ריצה בלי חשיבה" או "חשיבה בלי ריצה" והשחקנים יצטרכו לדעת להסביר מה הם עושים ולמה; גמישות טקטית בהגנה ובהתקפה - אפשר לעבור מהגנה אישית לאזורית ולתקוף בצורה מגוונת; הנבחרת תרצה את הכדור אצלה ברגל כמה שיותר זמן ולהשיג אותו כמה שיותר מהר; השחקנים יהיו מודעים להיסטוריה ולמסורת של הכדורגל הארגנטינאי.
מנוטי אף פעם לא דיבר על "סגנון" משלו אלא חיבר את הדרישה שלו לכדורגל התקפי ויצירתי ל"טבע הפנימי של הכדורגלן הארגנטינאי". הוא קיווה לזכות במונדיאל עם הכדורגל "האירופי" כדי "שנפסיק, כארגנטינאים, להסתמך על אלימות וציניות - כלים של הפחד". מנוטי, בראיון למגזין World Soccer, נשמע ממש "הולנדי": "כדורגל הוא עניין של שטח על המגרש. שטח ליצירתיות בהתקפה וסגירת שטח בהגנה כדי להגביל את היצירתיות".
מנוטי קיבל את המנדט מההתאחדות לכדורגל הארגנטינאית להנחיל את חזונו. הוא חילק את המדינה לשישה "אזורים", בחר סגל לכל אזור וקיים משחקים ביניהם. 90% מהסגל למונדיאל ב-1978 נבחרו מאותם סגלים וממה שהוא ראה בכל משחק. הוא אסף מאות תיקים על כדורגלנים ונעזר במשובים של מאות אנשים - לא בהכרח אנשי כדורגל - ברחבי הכדורגל הארגנטינאי כדי לבחור את השחקנים המתאימים ביותר. "כדורגל אינו טכנוקרטים" ציין. "גם הילד שמנקה נעליים ברחוב יכול לזהות כישרון אם הוא מבין את המשחק". הוא עבד על הגיבוש החברתי של השחקנים מתוך אמונה ש"אי אפשר להיות קבוצה על המגרש אם השחקנים לא קבוצה מחוץ למגרש".
ב-1976, כחלק מההכנה לכדורגל האירופי החדש שנולד בהולנד, נבחרת ארגנטינה יצאה למסע באירופה. הם שיחקו בקייב ומוסקבה, בוורשה ובודפשט. ב-1977 נבחרתו של מנוטי שיחקה 11 משחקים. 8 מהם היו נגד נבחרת אירופאיות - פולין, גרמניה, מזרח גרמניה, אנגליה, סקוטלנד, צרפת, יוגוסלביה והונגריה.
ארגנטינה זכתה במונדיאל 1978 בביתה - למרות שמונטי התנגד לפאשיזם ולחונטות הצבאיות שב-1976 השתלטו על המדינה. בגמר היא ניצחה את הולנד.
חשבון נפש הכרחי אינו חובה רק לצד המפסיד. ב-2002 גרמניה הפתיעה את כולם והעפילה לגמר מול ברזיל. בשורתיה של הנבחרת הגרמנית שיחקו שחקנים מוגבלים כגון קארסטן ראמלו, קארסטן יאנקר ומרקו בודה, שרדפו ללא הועיל אחרי הכישרונות הברזילאים. בגרמניה הבינו שאי אפשר להמשיך ככה עוד ב-2000 אבל ההצלחה במונדיאל בדרום קוריאה ויפן לא עיוורה את ראשי התאחדות הכדורגל הגרמנית והרפורמה ההכרחית בכדורגל הגרמני יצאה לפועל.
ב-2014 גרמניה מחצה את ברזיל 1-7 בחצי גמר המונדיאל בברזיל. הגרמנים הפכו לנבחרת האירופית הראשונה שזוכה במונדיאל בדרום אמריקה. מונדיאל לפני, ספרד הפכה לנבחרת האירופית הראשונה שזוכה במונדיאל מחוץ לאירופה. ב-2018 היה גמר כל אירופאי בין צרפת למדינה האירופית הקטנה ביותר שהעפילה לגמר המונדיאל, קרואטיה. מאז 2002 רק נבחרת דרום אמריקאית אחת הגיעה לגמר המונדיאל (ארגנטינה 2014).
לקראת המונדיאל בקטאר, ובעקבות רצף תוצאות מרשימות, ארגנטינה וברזיל תפסו את מקומן כפייבוריטיות לזכייה באליפות העולם. זה הרגיז את קיליאן אמבפה, כוכב נבחרת צרפת, שלפני מספר חודשים אמר: "ארגנטינה וברזיל לא משחקות ברמה הגבוהה ביותר שיש במונדיאל - כדורגל שאינו מתקדם כמו שהוא באירופה וזה נראה במונדיאלים האחרונים".
דבריו של אמבפה הרגיזו, מן הסתם, את אנשי הכדורגל בדרום אמריקה. "אין לנו אזרבייג'ן להתמודד נגדה" אמר צ'יצ'ה, מאמן נבחרת ברזיל. "אנחנו לא יכולים לנוח נגד היריבות שלנו".
פאביניו, קשר ליברפול ונבחרת ברזיל, הוסיף: "זה ממש לא קל, אנחנו חייבים לשחק במקומות כמו בוליביה. אני לא יודע אם צרפת אי פעם שיחקה שם. אני מאמין שארגנטינה וברזיל היו מסיימות במקומות הראשונים במוקדמות האירופאיות". אמי מרטינס, שוער אסטון וילה ונבחרת ארגנטינה, גם כן הלך על אותו קו הגנה לכדורגל הדרום אמריקאי: "הם לא יודעים מה זה לשחק בדרום אמריקה. שינסו לבוא לבוליביה בלה פאס, לאקוודור, לקולומביה שאתה לא יכול לנשום שם בגלל הלחות. בוא נראה כמה זה קל להם. כל פעם שאנחנו נוסעים לנבחרת, זה מסע של יומיים, אתה מותש ולא יכול להתאמן הרבה". לאוטרו מרטינס הוסיף: "ראיתי את מה שאמבפה אמר וזה חוסר כבוד. זו הצהרה לא הוגנת". וחוליאן אלבארס, חלוץ נבחרת ארגנטינה ומנצ'סטר סיטי, גייס את פפ גווארדיולה כדי לקדם את המועמדות הארגנטינאית. "באחד מהימים הראשונים שלי בסיטי, פפ, השחקנים הפורטוגלים ורודרי דיברו מי יכול לזכות במונדיאל" סיפר אלבארס. "לא אמרתי כלום והשחקנים אמרו פורטוגל, צרפת ונבחרות אירופאיות אחרות ואז פפ אמר: 'אתם יודעים למי יש את הסיכויים הכי טובים?'. הם לא ענו והוא הצביע עליי".
ייתכן מאוד שארגנטינה וברזיל מגיעות למונדיאל המשוקץ בקטאר כנבחרת האיתנות ביותר סביב סגל וסגנון משחק מגובש אבל אמבפה עדיין צודק - חלקית לפחות. למרות שבמונדיאלים האחרונים הדומיננטיות האירופית היא ברורה, הנבחרות המובילות בדרום אמריקה בקושי בחנו את עצמן נגד נבחרות אירופאיות בשנים האחרונות. השינויים בלוח השנה של הכדורגל (קורונה, ליגת האומות) הובילו לך שמאז משחק ידידות מול גרמניה באוקטובר 2019, ארגנטינה שיחקה פעמיים נגד קבוצות אירופאיות (נגד איטליה ונגד אסטוניה). הארגנטינאים שיחקו 34 משחקים באותה תקופה - כלומר 95% מהמשחקים נגד יריבות מוכרות מדרום אמריקה. כמו כן, מאז אוקטובר 2019 ברזיל שיחקו יותר מ-30 משחקים גם ולא התמודדו נגד נבחרות אירופאית.
רוב השחקנים של ארגנטינה וברזיל משחקים באירופה, זה ברור. הנבחרות האירופאית לא שיחקו בבוליביה וקולומביה - זה נכון. אבל האמת היא שהנבחרות האירופאיות מתמודדות נגד יריבות הרבה יותר איכותיות ועל בסיס קבוע. הן מתאמנות יותר זמן ביחד ולרוב הן יודעות איך הן רוצות לשחק.
האם נבחרות דרום אמריקה עשו מספיק חשבון נפש כדי להגיע לקטאר ולנצח את שווייץ או קרואטיה? דנמרק או וויילס? תשובה על השאלה הזו תספק את התשובה על שאלת אחרת: האם, אחרי 20 שנים, תהיה זוכה דרום אמריקאית במונדיאל 2022?
