מקרה ליה תומאס: אפשר לדבר על הוגנות בספורט נשים בלי טרנספוביה
מקרה ליה תומאס: אפשר לדבר על הוגנות בספורט נשים בלי טרנספוביה
האם הניצחונות של השחיינית ליה תומאס, שהחלה את הקריירה שלה כשחיין, הוגנים? השאלה היא כמה גורמים פוליטיים רוצים לפתור את הבעיה הזו בלי טרנספוביה
ליה תומאס שוחה מאז שהיתה בת 5. ליה, שנולדה כוויליאם, הייתה אחד השחיינים המובילים בליגת התיכונים של טקסס. היא נכנסה לבריכה בזכות אחיה הגדול ובעקבותיו גם נרשמה גם לקבוצת השחייה של אוניברסיטת פנסילבניה. וויליאם תומאס היה שחיין טוב במיוחד בשחייה למרחקים ארוכים וכשחיין בשנה השנייה בקולג' רשם הצלחות נאות באליפות "ליגת הקיסוס" - האליפות של הקולג'ים המובילים בארה"ב.
ואולם, מחוץ לבריכה וויליאם הרגיש שאינו יכול להמשיך כגבר. וויליאם חווה אי הלימה בין זהותו המגדרית לבין ייעודו המגדרי - זה מצב נפשי-רפואי מוכר לרפואה.
הגוף שלו היה של ספורטאי גברי ברמה הגבוהה ביותר - גוף של שחיין - אבל בכל רגע פנוי וויליאם קרא ראיונות והקשיב לפודקאסטים של טרנסג'נדרים. הוא חיפש לקרוא עוד ועוד סיפורים אישיים של אנשים שחוו וחווים תחושות דומות לשלו. וויליאם הרגיש שהוא אישה ולא גבר בקיץ 2018 - אחרי שנתו כ"פרשמן". לקח לו זמן עד שיצא מהארון מול חבריו לקבוצה ולמאמנו. הוא לא רצה לסכן את קריירת השחייה שלו, הוא השתפר מדי שנה, שבר שיאים אישיים אבל הרגיש לחץ עצום ובלתי ניתן להכלה. במאי 2019 החליט שהוא מתחיל טיפול הורמונלי. ליה התחילה להרגיש טוב יותר עם עצמה והיציאה מהארון היתה "טובה" - להגדרתה. ליה קיבלה תמיכה ואישור להמשיך לשחות באופן תחרותי. היא הצטרפה לקבוצת הנשים של האוניברסיטה.
ב-NCAA, ארגון הספורט בקולג'ים האמריקאים איפשרו לליה להתחרות עם הנשים בעקבות שינויים החוק. האישור לא התקבל בקלות אבל הוא התקבל. ואז תומאס התחילה לנצח. ובגדול. כעת ליה היא במרכז של מאבק תרבותי, פוליטי וחברתי בארה"ב.
מה היתרון בגוף גברי בבריכה?
לגברים יש יתרון משמעותי בספורט. באופן כללי, הגבר המהיר ביותר ישחה או ירוץ מהר יותר ב-12% עד 20% מהאישה הכי מהירה. גברים שעברו את הליך ההתבגרות הם - בממוצע - חזקים יותר, בעלי מאסת שריר גבוהה יותר, בעל נפח ריאה גדול יותר, המכניקה של התנועה שלהם עוצמתית יותר, העצמות צפופות יותר. ובאופן כללי, גברים, בממוצע, גבוהים יותר, חזקים יותר, בעלי מוטת זרועות ארוכה יותר, אחוז השומן בגוף נמוך יותר, האגן שלהם צר יותר, הגב שלהם רחב יותר. בשחייה, ענף בו מבנה הגוף משפיע הרבה מאוד על התוצאות והפוטנציאל, היתרונות של גברים על פני נשים הם פשוט עצומים.
וזה בכלל מבלי לגעת בנושא הטסטוסטרון.
האם הניצחונות של ליה תומאס הוגנים? זו שאלה גדולה שהתשובה עליה, כנראה, די ברורה. לליה תומאס יש שלד של שחיין כי היא עברה את גיל ההתבגרות כנער והיתה גבר צעיר. האם הניצחונות שלה הוגנים? כנראה שלא. ועדיין, האם צריך לאפשר לה להתחרות נגד נשים? זו בדיוק השאלה שבעין הסערה החברתית-פוליטית-ספורטיבית בארה"ב.
בנובמבר האחרון הורים של שחייניות שלחו מכתב ל-NCAA והסבירו שאסור לתת לליה תומאס להתחרות נגד נשים בשביל "לשמור על הגינות ספורט הנשים". לפי המכתב: "התקדים שנקבע - בו הנשים לא מוגנות וללא מקום שווה להתחרות בו - הוא סכנה ישירה על כל הספורטאיות בכל ענף. איפה הגבולות?".
הדאגה היא אותנטית. תומאס היא אולי אישה. רמות הטסטוסטרון שלה אינן כמו של גבר - מה שאומר שמאסת השריר שלה אינה של גבר. גם רוב גופה הוא נשי. עם זאת, יש לה שלד של גבר שעבר גיל התבגרות של גבר. השאלה אם מותר או אסור לה להתחרות עם נשים אינה "טרנספובית" היא שאלה לגיטימית, שגופי הספורט בעולם, צריכים להתמודד ולענות עליה.
קייטלין ג'נר, שזכתה במדליית זהב אולימפית כברוס ג'נר, טענה שהניצחונות של ליה תומאס אינם חוקיים או הוגנים. "זו לא דעה טרנסופובית" ציינה. "זה פשוט היגיון בריא". דיאנה ניאד, שחיינית מים פתוחים מפורסמת, גם כן ציינה שההחלטה להעניק לליה את האפשרות להתחרות מול נשים הייתה טעות.
בראיון לפודקאסט שמרני, חברה לקבוצה של ליה, אמרה שהאוניברסיטה לא רצתה להקשיב לתלונות של השחייניות. "יש הרבה דברים שאי אפשר היה לדבר עליהן שהיו מאוד מדאיגים" אמרה שחיינית בקבוצת השחייה של אוניברסיטת פנסילבניה. השחיינית, שדרשה לדבר בעילום שם, הוסיפה: "הסיטואציה בחדר ההלבשה היתה עניין אחד ואם הבעת בקשר לזה דאגה, החשיבו אותך לטרנסובפובית. ברור שליה הפכה אותנו לקבוצה טובה יותר אבל הניצחון לא הרגיש טוב. הוא הרגיש מוכתם. אבל שוב, אם רק העלת את הרעיון שהשחייה של ליה לא הוגנת, ישר קראו לך טרנספובית".
בראיון לפוקס ניוז, אביה של אחת מהחברות לקבוצה של ליה, אמר: "ליה הולכת לשבור את השיאים של קייטי לדקי ואת השיאים של מיסי פרנקלין וזה לא בגלל שהיא אישה יוצאת דופן".
האמת היא שזמני השיא של ליה איטיים משל לדקי ופרנקלין והדאטה מראה שהיא לא הצליחה לשחזר את הזמנים "הגבריים" שלה. "טרנסג'נדריות אינן איום על הספורט" אמרה ליה בראיון שערכה בשבוע שעבר. "אני לא מומחית רפואית אבל יש הרבה מאוד גיוון גם בנשים שהן סיסג'נדר. יש הרבה נשים סיס שהן גבוהות מאוד, שריריות מאוד. יש כאלו עם הרבה טסטוסטרון מאחרות. האם בגלל זה צריך לפסול אותן?".
עניין היסטורי
עניין "הנשים הגבריות מדי" הוא עניין די וותיק בספורט העולמי. במשחקים האולימפים ב-1928 התחיל דיון שלם על ספורטאיות שהיו "יותר מדי שריריות". והיו ספקולציות על כך שמדינות מסוימות שלחו גברים כדי להתחרות כנשים כדי לזכות במדליות. בשנות השישים, גם בגלל ענייני המלחמה הקרה בין המערב לברית המועצות, הוועד האולימפי הקים ועדה רפואיות מיוחדת לבדיקת נשים להורמונים גבריים וגם ביצעו "תהלוכות עירום" משפילות מול רופאים. בסוף שנות השישים כבר הוחלפו הבדיקות הפיזיות עם בדיקות גנטיות של כרומוזומים. מספר נשים הודחו בעקבות הבדיקות הללו. ב-1977 הבדיקות הופסקו בגלל תביעה של ד"ר רנה ריצ'רדס, טרנסג'נדרית שרצתה להתחרות מול טניסאיות. ריצ'רדס זכתה בתביעה (אבל בגיל 43 הפסידה מוקדם בטורניר היו.אס.אופן אך הגיעה לגמר הצמדים). באטלנטה 1996 שמונה נשים נכשלו במבדקי כרומוזומים וב-2000 בוטלו המבדקים הללו וחזרו לבדיקות רפואיות.
בדיקות על סמך טסטוסטרון התחילו לפני עשור והיו במרכז שערוריית קסטר סמניה, הרצה הדרום אפריקאית, שרמות הטסטוסטרון שלה חרגו מהמקובל. סמניה נדרשה להשתמש בתרופות שהורידו את רמת הטסטוסטרון שלה - מה שפגע בה ובביצועים שלה על המסלול. אחרי מספר חודשים היא הורשתה להפסיק את הטיפולים ולחזור לרוץ בצור הרגילה. בעשור האחרון ה-IOC איפשר לטרנסג'נדרים להתחרות מול נשים - תלוי תקופת צינון ובדיקת טסטוסטרון. ב-2021 ביטלו לחלוטין את חוקי בדיקת המין של ספורטאיות באולימפיאדה אבל גופים ואיגודים יכולים לקבוע את המדיניות שלהם. "לטרנסג'נדריות אין בהכרח יתרון בספורט" לפי ד"ר ג'יימס בארט, שאחראי לקלינקה לזהות מגדרית בלונדון, שסייעה ל-IOC לקבע חוקים חדשים. "היכולות הפיזיות של ספורטאיות טרנסג'נדריות דועכות מהר מאוד עם טיפול הורמונלי ולכן גם לא רואים הרבה מאוד זכיות של נשים טרנסיות. זה לא ברור שאין בכלל יתרון כלשהו".
עם זאת, סביר להניח שבענפים בהן מבנה הגוף הוא גורם קריטי בהצלחה יש יתרון משמעותי לטרנסג'נדריות.
כרגע, קשה מאוד לקיים דיון מקצועי-רפואי על הנושא במיוחד לאור הרעש הפוליטי והחברתי שהוא מייצר. כחלק ממאבק של הימין הפופוליסטי בעולם נגד הלהט"בים, סוגיית הטרנסג'נדריות בספורט, הפכה ללוהטת במיוחד. ובאצטלת "הגנה על ילדות" פוליטיקאים ימניים קובעים חוקים נגד טרנסג'נדרים. באוהיו, ארה"ב, החוק שנועד להגן על ילדות הולך - כמעט בוודאות - לפגוע בעיקר בילדות.
לפני מספר ימים הרפובליקנים העבירו בחוק מדינה, את האפשרות לכל אחד "לערער" על מגדר הילדה שעושה ספורט במסגרת תחרותית בית ספרית. בחוק אין שום הגנה מתלונות שווא וילדות שלא "יראו כמו ילדות" או כאלו שהן טובות מדי בענף שלהן, יהיו חייבות לעבור בדיקה פולשנית על ידי רופא. מדובר על ילדות צעירות יותר מגיל 10. החוק ספציפי מאוד ומפרט אילו אילו בדיקות הילדות הללו אמורות לעבור (כולל בדיקות גניקולוגיות מכאיבות מאוד שלא אמורים לעשות בגיל צעיר).
יותר מ-25 מדינות בארה"ב בלבד יצרו חוקים אכזריים נגד טרנסג'נדרים ומשתמשים ומנצלים את הספורט כדי "להצדיק" אותם. יש לציין שטרנסג'נדרים הם מיעוט מאוד קטן מהמין האנושי (בין 0.3% מהאוכלוסייה ל-1%) וכרגע מדובר במיעוט הנרדף ביותר, שסובל הכי הרבה מאלימות ומאפלייה. טרנספוביה - חוסר הקבלה, האפליה, ההתעמרות וגם האלימות כלפי הקהילה הטרנסית באים לידי ביטוי בשיעורי אובדנות הגבוהים בהרבה מהאוכלוסייה הכללית. 4 מתוך 5 טרנסג׳נדרים שקלו להתאבד. כמעט 50% ניסו להתאבד. יש גם קושי משמעותי והרסני בניסיון להתקבל לעבודות ובעבודות עצמן טרנסים רבים חווים התעמרות קשה. הספורט, באופן יחסי, הינו "safe space" עבור טרנסים רבים, בטח ברמה העממית. ולא פחות חשוב - ספורט מספק נראות ולגיטימציה חברתית לטרנסים רבים.
הרשויות יצטרכו לבדוק ולראות באילו ענפים יש יתרון לטרנסיות שעברו גיל התבגרות כזכרים ואולי אף לקבוע קטגוריות חדשות למיעוט הטרנסי. יש דרכים לפתור את בעיית ההוגנות בספורט נשים בלי טרנספוביה. השאלה היא כמה רוצים לפתור את הבעיה הזו בלי טרנספוביה.
