מהי תקרת השכר של הליגה הספרדית ועד כמה תשפיע על ההתאוששות של ברצלונה?
מהי תקרת השכר של הליגה הספרדית ועד כמה תשפיע על ההתאוששות של ברצלונה?
התקנות הפיננסיות בליגה הספרדית אמורות לסייע למועדונים להימנע מבורות כלכליים שהם לא יוכלו לצאת מהם. ברצלונה תשתמש בהן כדי לצאת מהבור שלה
לליגה הספרדית הבכירה יש תקרת שכר. זו לא בדיוק תקרה אחידה לכולם אלא תקרה המותאמת לכל מצב כלכלי של כל קבוצה. למשל, ברצלונה, בעונת 2019/20 היתה בעלת תקרת שכר מקסימלית - כלומר המקסימום שהיתה יכול לשלם לשחקנים שלה - של 656 מיליון יורו. זו היתה התקרה הכי גבוהה בליגה הספרדית ביחד עם ריאל מדריד. בעונת 2020/21 תקרת השכר המקסימלי של בארסה ירדה ל-347 מיליון יורו. יש לציין שבגלל הקורונה התקרה ירדה לכולם - גם לריאל מדריד, שהתקרה שלה עמדה על 473 מיליון יורו ב-2020/21.
והעונה? התקרה של ריאל מדריד השתקמה ועומדת על 739 מיליון יורו. תקרת השכר של ברצלונה, לעומת זאת, קרסה ל-97 מיליון יורו בלבד. התקרה של בארסה אפילו לא בין 5 התקרות הכי גבוהות בליגה. בעוד שברצלונה יכולה לשלם לשחקנים שלה סכום שקבוצה כגון ווטפורד משלמת, סביליה (200 מיליון יורו), אתלטיקו מדריד (171), ויאריאל (159), ריאל סוסיאד (127) ובילבאו (111) יכולות לשלם יותר. זו הסיבה לכך שליאו מסי עזב את ברצלונה, זו הסיבה שבגינה שחקנים התבקשו לקצץ משכרם וג'רארד פיקה חתם על חוזה מינימום כדי ששחקנים חדשים של בארסה יוכלו לשחק בליגה. בגלל זה קצת קשה לראות איך ברצלונה מביאה כוכב גדול בקרוב.
איך התקרה עובדת?
לואיס מנפרדי רודריגס, האחראי על התקנות הפיננסיות של לה ליגה (מינהלת שתי הליגות הבכירות של ספרד), מסביר לכלכליסט איך נוצרת סיטואציה כזו. "אנחנו משתמשים בדאטה שיש לנו מהדוחות הכלכליים וההצהרות הפיננסיות של המועדונים כדי לקבוע את תקרת שכר של קבוצה" אומר מנפרדי. "עבור מועדוני כדורגל זה די קל לחשב ולחזות את התקציב השנתי. יודעים, בסך הכל, את ההכנסות; יודעים את ההוצאות על השכר וכך אפשר לייצר צפי הכנסות. ככה אפשר גם להעריך כמה הקבוצה יכולה להוציא על השכר שלה בעונה. אנחנו גם יודעים, בגדול, את ההוצאות מעבר לשכר ועלות סגל".
מנפרדי לא מזכיר באופן ספציפי את ברצלונה אבל הוא מביא לדוגמה מספרים די דומים לאלו של ברצלונה. "בוא נגיד שלמועדון יש הכנסות של 600 מיליון יורו. ונגיד שצפי הוצאות שאינן הוצאות על שכר או רכש - 200 מיליון יורו. אז עכשיו יש תקרת שכר של 400 מיליון יורו - כי השאיפה היא שמועדון ירוויח או יסיים את העונה באיזון".
כאן יש לציין שתקרת ההוצאה היא בדיוק מה שהיא: תקרה. זה שריאל מדריד יכולה לשלם 739 מיליון יורו לשחקנים ועבור שחקנים, זה לא אומר שזה מה שהיא תעשה. יכול להיות שתקציב השכר והרכש שלה קרוב יותר ל-650 מיליון יורו והיא מותירה לעצמה מקום לצרף שחקן או כמה שחקנים בינואר.
"זה אף פעם לא כל כך פשוט" אומר מנפרדי. "אם, שנה לפני, המועדון סיים עם הפסד של 100 מיליון יורו. כמכנזים לאיזון עצמי, ומתוך מטרה לנהל את הכל בצורה שמרנים, אנחנו משתמשים בהפסדים כדי להוריד את תקרת ההוצאות על השכר. ככה קורה שתקרת השכר של 400 מיליון יורדת ל-300 מיליון יורו. עכשיו, אם אנחנו יכולים להעריך שיהיו הפסדים עתידיים, אז אנחנו נוריד את תקרת השכר עוד יותר. נגיד אם אותו מועדון צפוי לרשום הפסד של 100 מיליון יורו נוספים - אנחנו נוריד את תקרת התקציב מ-300 מיליון ל-200 מיליון. אם אתה רוצה לעלות את תקרת השכר, אתה צריך להגדיל את ההכנסות ולפצות על ההפסדים בעונה שלפני העונה הנוכחית ובעונה הנוכחית. אלו לא מספרים תיאורטיים - אלו דברים שקרו למועדונים שלנו בגלל המגפה. ההכנסות עלו אבל ההוצאות, בעיקר ההוצאות על שכר שקשורות לחוזים לטווח הארוך, נותרו בערך אותו הדבר".
לפי דברים שמנכ"ל ברצלונה החדש, פראן רברטה, אמר - זה מסביר בדיוק למה תקרת תקציב השכר של ברצלונה קרסה כפי שקרסה. ״בין 2017 ל-2020 ההכנסות עלו ב-30% והבזבוזים עלו ב-55%. זה לא הגיוני״ הסביר. ״בארסה הפסידה בעונה שעברה 481 מיליון יורו. בלי הקורונה היא הייתה מפסידה 390 מיליון יורו, אז ההתנהלות של ההנהלה הקודמת היתה בעייתית״.
לפי רברטה, החוב של ברצלונה עומד על 1.35 מיליארד יורו וברצלונה תפנה לא מעט משאבים על מנת להתמודד עם החוב ולממן אותו ותשלומי ריבית. לפי רברטה, בעונה שעברה, לא היתה הכנסה נזילה שאיפשרה לשלם משכורות - מה שהוביל להגדלת החוב. רברטה סיפר גם על כך שההנהלה הקודמת, בראשותו של ז'וזפ מריה ברתומאו, הותירה סט תשלומים שקשה מאוד לממן. לפיו היו שחקנים עם חוזה שעלה בצורה "מדורגת" מ-9 מיליון יורו בשנה הראשונה, ל-19 מיליון יורו בשנה השנייה ו-28 מיליון יורו בשנה השלישית. החוזה המדורג, כנראה, נועד לסייע עם ההגבלות הפיננסיות. ״העזיבה של אנטואן גריזמן הורידה 25 מיליון יורו מתקרת השכר" הסביר רברטה. "אפשר להכניס בחלק ממנה את החוזים החדשים של פדרי, אנסו וגאבי״. היתה גם עלייה גבוהה מאוד בכל הקשור להשקעה בתשתיות. ״ההנהלה של ברתומאו ניפחה את עלות בניית איצטדיון קרויף (אצטדיון ברצלונה B ונשות ברצלונה) מ-4 מיליון יורו, ל-19 מיליון״ אמר המנכ"ל החדש. ״כל פרויקט השיפוץ מסובך. העלות היתה 600 מיליון ועכשיו היא 900 מיליון יורו. הוציאו כבר 119 מיליון יורו על 5% מהשיפוץ בלבד. האצטדיון היה צריך לעבור שיפוץ חירום שיאפשר לו לארח אוהדים. 900 ליקויים, מתוכם 124 שהיו חייבים לעשות בלי קשר לשיפוצים במתחם האימונים".
הוא גם סיפר שההנהלה שילמה לעיתונאים על מנת לקבל סיקור חיובי - או סיקור שלא יבדוק לעומק את עניין השכר המדורג הזה של שחקנים או העובדה ששחקנים מבוגרים קיבלו חוזים לטווח הארוך ושחקנים צעירים קיבלו חוזים לטווח הקצר. בקיצור, הושארה שוקת שבורה. מה שמן הסתם משפיע וישפיע על מאמץ השיקום שההנהלה החדשה של ברצלונה מובילה.
המגפה תשפיע עוד שנתיים-שלוש
בחזרה ללה ליגה. "עד נובמבר 2021 אנחנו אמורים לקבל את כל הדאטה מהמועדונים לקראת 2022 כדי שנוכל במאי 2022 להכין את הקבוצות ל-2022/23" אומר מנפרדי. "השיטה הזאת עובדת טוב מאוד מאז 2013 אבל אנחנו עדיין במצב יוצא מן הכלל. המגפה היא מצב יוצא מהכלל שישפיע עוד שנתיים-שלוש על הפיננסים של מועדוני הכדורגל בספרד. הבעיות נובעות מירידה בהכנסות אבל שימור החוזים לטווח הארוך. חוזה ממוצע הוא לארבע עונות".
האם השיטה כאן הוגנת? כי ההכנסות קובעות בעצם את תקציב השכר, מה שפוגע בתחרותיות. הקבוצה שמכניסה יותר יכולה לשלם יותר ואז להרוויח יותר ואז להשקיע יותר בסגל שלה - זה מעגל אכזרי. מאוד דומה למעגל שאופ"א יצרה עם הפייר פליי הפיננסי.
במקרה של תקרת שכר אחידה ותשלום מס יוקרה על מועדונים שעוקפים את התקרה (כמו ב-NBA, למשל) - גם יש הגבלה על ההוצאות אבל גם מאפשרים למועדונים העשירים להשקיע יותר בשחקנים שלהם. עם זאת, ההשקעה הנוספת הזו מגיעה עם מה שנקרא "מס יוקרה". על כל יורו יותר שמוציאים מעל התקרה, צריך לשלם דולר ליריבות שלא עקפו את התקרה. זה מסייע לצמצם את הפערים. אך זה לא משהו שבליגה הספרדית ישקלו לעשות כי זה יפגע, באופן מהותי, בסיכויים של הקבוצות הספרדיות להתחרות באירופה.
"הליגה לא יכולה להגביל את ההוצאות של המועדונים כי אין לנו אינטרס להגביל את היריבות של הקבוצות בלה ליגה בתחרות נגד קבוצות מאירופה עם הכנסות משמעותיות" אומר מנפרדי. "אנחנו מאמינים גם שהמועדונים הגדולים דוחפים את המועדונים הקטנים להרוויח יותר ולהגדיל את ההכנסות". עם זאת, גם בברצלונה טוענים ש״יש שוני משמעותי בין תקרת השכר בספרד ובין שאר אירופה. כאן הרבה יותר נוקשים, וזה פגע בבארסה המון״.
"לכדורגל הספרדי אין בעיה מבנית" אומר מנפרדי. "ההכנסות ישתקמו, ההפסדים יפסיקו בעוד 3-4 שנים כי זה אורך החוזים. ההגבלות מאפשרות לכל מועדון לקחת גישה לטווח הארוך בהקשר של הוצאות ההכנסות שלהם. המועדונים יכולים לחסוך כסף ולהשקיע אותו בפרויקטים שיובילו לצמיחה".
העניין הוא שהטיעונים בעד תקרת שכר - בספרד בלבד או בתחרויות אירופאיות, מתחזקים. בטח כשניוקאסל נרכשה בשבוע שעבר על ידי קרן ההשקעות הלאומית של ערב הסעודית - שעשירה פי מה וכמה יותר מכל בעלים אחרים בכדורגל האירופי.
לה ליגה, בשביל לסייע למועדונים לגשר על הסיטואציה הבעייתית שהקורונה יצרה, לקחה הלוואה מ-CVC. ההלוואה, בגלל חוקי הפייר פליי הפיננסי, היא בעצם "מכירה" של 10% מההכנסות העתידיות מזכויות שידור עבור סכום של 2.6 מיליארד יורו. המועדונים הגדולים, בעיקר ברצלונה וריאל מדריד, התנגדו להסכם. ובאופן כללי די מתנגדים לסיטואציה הרגולטרית בספרד וגם באירופה - מה שהוביל אותם להקים את הסופרליג.
״אופ״א הולכת בכיוון מנוגד למה שבארסה הולכת אליו" לפי רברטה. "הסופרליג תהיה תחרות יותר אטרקטיבית. אופ״א עם הפייר פליי החדש שלא נאכף בכלל, צועדת יד ביד עם המועדונים שנשלטים בידי המדינות . בארסה תקבל מיידית 270 מיליון יורו בהצטרפות לסופרליג. הרבה יותר מההסכם עם CVC״.
אופ"א תחריף את הבעיות?
סיפור ההתאוששות שלו ברצלונה (וענראה של הכדורגל הספרדי כולו) תלוי במובנים רבים באקלים הפיננסי והרגולוטרי של הכדורגל האירופי. סיטואציה אקלימית שאופ"א החריפה וככל הנראה תחריף כשתשנה את חוקי הפייר הפליי הפיננסי ולא תאמץ תקרות שכר או תגביל גודל סגלים.
אופ"א צפויה לוותר על חוק הברייק איבן, לפיו בעלי מועודנים לא יכולים להוציא יותר מ-30 מיליון יורו מכיסם כדי לכסות הפסדים משכר שחקנים ורכישת שחקנים. זה חוק שיעניק כוח עצום למועדונים בבעלות מדינות - כגון מנצ'סטר סיטי, פריז סן ז'רמן וניוקאסל יונייטד. החידוש של אופ"א הוא שקבוצות לא יוכלו להוציא יותר מ-70% מההכנסות העצמאיות על שכר ורכישת שחקנים ומי שמשלם מעבר ישלם מס יוקרה לשאר הקבוצות בתחרות - אבל, זה מכסה אך ורק את רישום 25 השחקנים לליגת האלופות, מה שמאפשר - עדיין - רכישת שחקנים סיטונאית ורישומם במועדונים (והשאלתם).
כמו כן, כפי שהוכח, אבו דאבי יכולה לנפח באופן מלאכותי לחלוטין את ההכנסות של מנצ'סטר סיטי (חסויות מחברות מאבו דאבי ושותפות והכנסות מקבוצות בת אחרות שהוקמו ברחבי העולם) וקטאר עשתה זאת עם ההכנסות של פריז סן ז'רמן (הכנסות מ"רשות התיירות של קטאר" ושותפות). זה משהו שחאבייר טבאס, נשיא לה ליגה, יוצא נגדו בצורה חריפה על בסיס קבוע.
אופ"א לא מייצרת בעצם תקרת שכר - כלומר, כולם משלמים 250 מיליון יורו וכל מי שעוקף את הסכום הזה צריך לשלם מס יוקרה - אלא קבוצה שמכניסה 1 מיליארד יורו תוכל להוציא 700 מיליון יורו על שכר ורכש בעוד שקבוצה שמכניסה 100 מיליון יורו, לא תוכל להוציא יותר מ-70 מיליון יורו על שכר ורכש. זו באמת סיטואציה שמאפשרת לאבו דאבי, קטאר, סעודיה ודומיה להשתלט לחלוטין על שוק השחקנים ואז על הכדורגל כולו.
כמה זמן יקח להתאושש?
בפעם האחרונה שברצלונה התאוששה כלכלית ומקצועית בזכות ז'ואן לאפורטה, היא חתמה על הסכם זכויות שידור אינדיבדואלי לטווח הארוך, קיבלה הלוואות בתנאים מצוינים מבנקים מקומיים והצליחה למכור נכסים בעיתיים. בזמנו, תחילת שנות ה-2000, השוק נופח רק על ידי קבוצה אחת - צ'לסי. במקביל, שחקני בית כגון קרלס פויול, צ'אבי, אנדרס אינייסטה וליאו מסי איפשרו בנייה מחדש בעלויות צנועות יחסית.
כיום הסיטואציה שונה לחלוטין. החובות הם פרויקט לטווח הארוך, ההכנסות מזכויות השידור הן חלק מהסכם קולקטיבי עם הליגה, יש, כאמור, הגבלות על שכר והשקעה בסגל. הליגה האנגלית עשירה באופן משמעותי יותר מכל ליגה אחרת, מה שמגביר את התחרות על שחקנים שעשויים להצטרף לברצלונה ומקשה לשמר על הכישרונות, ויש לפחות שלוש קבוצות בבעלות מדינות שיש להן כיסים בלתי נגמרים, מה שמנפח את המחירים עבור כולם - במיוחד המועדונים הגדולים.
הדרך לשיקום כלכלי ומקצועי עבור ברצלונה מעולם לא נראתה ארוכה וקשה יותר.
