הפלטפורמות הדיגיטליות מחוללות מהפכה בשידור החי בספורט
הפלטפורמות הדיגיטליות מחוללות מהפכה בשידור החי בספורט
נתוני הצפייה ממשחקי טוקיו צנחו ב־40% לעומת אולימפיאדת ריו. כשהצעירים מעדיפים תקצירים והיילייטס על פני שידורים חיים, שוק זכויות השידור בדרך לטלטלה
האם נתוני הרייטינג מהמשחקים האולימפיים בטוקיו אמורים להדאיג את הוועד האולימפי הבינלאומי וכל גוף ספורטיבי? ב־NBC, שותפת השידורים המרכזית של ה־IOC, חוו ירידה דו־ספרתית ברייטינג. המשחקים בפריים טיים הביאו רק 15.5 מיליון צופים למרקעים. מדובר על ירידה חדה מ־27.5 מיליון צופים בריו דה ז'נרו. בלונדון 2012 היו כמעט פי שניים יותר צופים במשחקים.
ואולם, ב־NBC היו יכולים להיות מאוד מרוצים ממספר הדקות שאנשים צפו במשחקים בצורה "דיגיטלית". האמריקאים, בזמן המשחקים האולימפיים, צרכו 5.5 מיליארד דקות בפלטפורמות הדיגיטליות של NBC. מאפליקציית הספורט - פיקוק ועד NBCOlympics.com. מדובר על עלייה של 22% מ־2016. כשמוסיפים את הדקות שצפו בטלוויזיה, אז צפו ביותר מ־120 מיליארד דקות אולימפיות דרך השירותים של NBC. גם בבריטניה, גרמניה וצרפת חוו ירידה ברייטינג הטלוויזיוני של המשחקים האולימפיים, אבל כמו בארה"ב אלו עדיין היו השידורים הנצפים ביותר ב־2021. בארה"ב, למשל, 11 מ-25 השידורים הנצפים ביותר היו מהמשחקים האולימפיים. השידורים האחרים הכי נצפים ב־2021 יהיו ככל הנראה משחקי ה־NFL. שלוש הסדרות הנצפות ביותר בפריים־טיים של NBC הן ספורט, כאשר ארבע משש הנצפות ביותר הן מתחום הספורט.
זינוק של 71%
בהרבה מובנים, ספורט בשידור חי הוא הסיבה היחידה לכך ששידורי טלוויזיה מצליחים להתמודד עם שירותי התוכן בסטרימינג – נטפליקס, אמזון פריים־וידאו, HBO Max, אפל טי.וי, דיסני+ ועוד. רבים פותחים את הטלוויזיה לשידורי ספורט שהם חייבים לצרוך בלייב. אבל גם זה משתנה.
לפי חברת WSC Sports הישראלית, שפיתחה פלטפורמה מבוססת בינה מלאכותית ליצירה והפצה אוטומטית של תקצירי ספורט, "הדרך שבה אנשים צורכים ספורט משתנה לנגד עינינו". לפי מחקר שערכו ב־WSC, הצעירים מעדיפים תקצירים והיילייטס על פני משחקים שלמים. המחקר נעשה על ידי חברת השיווק Two Circles עבור WSC ולפיו עד 2024 שוק זכויות השידור ימשיך לעלות ויהיה ב־29% גדול יותר מאשר היה ב־2019 - כלומר יגלגל בסביבות 60.9 מיליארד דולר. ואולם, מחירי הזכויות לשידורים חיים יעלו רק ב־18.7% בעוד הזכויות לשידור היילייטס או תקצירים יעלו ב־71.15% ל־8.9 מיליארד דולר (ב־2024). לפי מחקר אחר מ־PwC, כ־90% מאנשי התעשייה מצפים שמחירי ההיילייטס ימשיכו לטפס בעיקר בגלל שהצעירים פשוט מעדיפים לצרוך את הספורט שלהם בצורה הזו.
לפי המחקר של WSC, ב־2015 האדם הממוצע צפה בשידורי היילייטס 2 שעות ו־49 דקות בשבוע. זה הוכפל ל־5 שעות ו־43 דקות ב־2020. היתה עלייה בקרב צעירים ומבוגרים, כאשר גם המבוגרים צפו ב־3 שעות ו־23 דקות בשבוע בהיילייטס באינטרט ב־2020 - עלייה משעה ו־25 דקות ב־2015.
הנתונים הללו נראים במגוון ענפי ספורט. לפי דאטה של Maru Group, קרוב ל־50% מאוהדי ה־NFL בגילאים 18 עד 34 מעדיפים לראות היילייטס מאשר משחקים מלאים. רק 11% מבני 50+ מעדיפים היילייטס על שידור של משחק מלא וזו מגמה שרואים בהרבה מאוד ענפי ספורט. למשל, ביורו 2020 חברת WSC הוציאה עבור 12 לקוחות 14,251 סרטונים שנוצרו במהלך הטורניר על המשחקים.
“סרטונים גם בלייב”
יובל בנימיני, סמנכ"ל פיתוח ב־WSC ולשעבר ראש חטיבת הימורי הספורט של 888, מסביר שהעתיד בספורט הוא בהיילייטס. "לייב זה הביזנס בסופו של דבר", אומר בנימיני. "אבל הדור החדש בקושי רואה משחקים באורך מלא. אני יודע על הבן שלי, בן 13, הוא מכיר כל שחקן ושחקן אבל לא ראה משחק כדורגל מלא כבר לא יודע כמה זמן. הוא חולה כדורגל. המחקרים מראים את זה גם. ואנחנו ב־WSC יכולים להראות את ההיילייטס במהלך המשחק ואחרי המשחק וייתכן מאוד שזה העתיד של זכויות השידור. האוטומיזציה של חוויית הספורט שאנחנו יכולים להגיש יכולה גם להביא ללקוח רק סרטונים של סלים של יאניס אדטוקומבו - אם הוא ירצה. בלייב".
ההליך הזה יתגבר בעקבות לגליזציה של הימורים בספורט בארה"ב ובעולם כולו. "חברות התוכן הופכות להיות חברות בטינג וחברות הבטינג הופכות להיות חברות תוכן – לא בעבודה אלא בגישה לעבודה", אומר בנימיני. "כולן מגיעות לאותו מקום. חברות ההימורים משדרות ספורט - אלפי שעות בחודש - וחברות התקשורת מתחילות לספק הימורים או לתת גישה להימורים. וכך כל מקום שמשדר חוויה לצופה הספורט יאפשר לצופה הספורט גם להמר על הספורט. הוא יצטרך לספק לו שידור, היילייט ואפשרות גם לעקוב אחרי היילייט למטרת בידור או הימור. טניס, דאנקים של דני אבדיה או שערים של קבוצתו האהובה".
ב־NFL התחילו כבר ב־2009 עם ה"רד־זון" - ערוץ שבו משודרים ההיילייטס מכל משחק בלייב. הרעיון התברר כרעיון טוב עבור פוטבול - משחק שבו יש הפסקה לפני כמעט כל מהלך שעשוי להוביל לטאץ' דאון - אבל פחות בכדורגל, שם השערים מגיעים במהלך משחק זורם. עם זאת, נראה שבקרוב מאוד רוב הצופים - בטח הצעירים - פשוט לא יהיו מוכנים לשבת מול 90 דקות של כדורגל, למשל. ובטח לא יום שלם מול מסך הטלוויזיה, עם 4-3 משחקי כדורגל רצופים. יש עוד הרבה מאוד אלטרנטיבות, כמו לקבל היילייטס ספציפיים מאוד של שחקן אהוב בזמן צפייה בסדרה בנטפליקס (ששולטים במתי היא משודרת וגם אפשר לעצור אותה בכל רגע נתון). האם מוניטיזציה טובה יותר של היילייטס המשודרים מחוץ לטלוויזיה - ברשתות החברתיות ובאפליקציות שונות - יכולה להוביל לעלייה מסיבית בכספים מנותני חסות שמעוניינים בחשיפה הזאת?
ובכלל, לאן הולכת תעשיית הספורט? נראה שבקרוב מאוד ארגוני הספורט יצטרכו לקבל החלטות על איך הם משדרים את עצמם, כמה זמן משחק בלייב הוא רלבנטי בכלל לצופה החדש, אילו עוד שירותים ואופציות שידור הספורט יכול להעניק לצופה ואיך הוא משרת את הצופה כשהוא מחוץ לבית ולא מול הטלוויזיה.
על פניו, המארגנים של המשחקים האולימפיים יכולים להיות רגועים. הפורמט של רוב התחרויות הוא קצר, ברור מי נגד מי ואולי צריך להבהיר חוקים במעט ענפים, אבל בסך הכל אין שום סיבה שבאולימפיאדה הבאה לא יצפו ביותר מ־5.5 מיליארד דקות בפלטפורמות הדיגיטליות, מה שאומר שה־IOC ימשיך להרוויח כסף לא רע מזכויות שידור. ומה בקשר לענפי ספורט אחרים? הם יצטרכו לחשוב על פורמטים, ומה הם דורשים מהצופים. כי המודל הכלכלי שידרוש מהם לשבת מול מסך הטלוויזיה בשעה מסוימת, כבר לא יהיה רלבנטי.
