גם מהפכה תרבותית בנבחרת איטליה לא עושים ביום אחד
גם מהפכה תרבותית בנבחרת איטליה לא עושים ביום אחד
נבחרת איטליה של רוברטו מאנצ'יני משחקת את הכדורגל הכי שוטף וזורם ביורו והטורניר הזה הוא בעצם סוג של שיא "מהפכת תרבות" של ממש שעבר הכדורגל האיטלקי. מהפכה שמוביל מאנצ'יני וישידי, האחראי לפיתוח כדורגל בהתאחדות לכדורגל האיטלקית בעשור וקצת האחרונים
נבחרת איטליה של רוברטו מאנצ'יני השוותה בשלב הבתים של יורו 2020 שיא לאומי בן 82 שנה: 30 משחקים ללא הפסד.
בין השנים 1935 ל-1939 איטליה לא נוצחה ב-30 משחקים. 24 ניצחונות, 6 תוצאות תיקו. 13 מהמשחקים היו במסגרת תחרותית ולא במסגרת משחקי ידידות.
הנבחרת האיטלקית של מאנצ'יני לא מנוצחת מ-10 בספטמבר 2018 (אז הפסידה לפורטוגל בליגת האומות). מאז רשמה 25 ניצחונות ו-5 תוצאות תיקו. 24 מהמשחקים היו תחרותיים. רק 6 משחקי ידידות. הנבחרת של מאנצ'יני ניצחה את 11 המשחקים האחרונים שלהם מבלי לספוג.
אבל מה שמיוחד באמת באיטליה של מאנצ'יני זה הכדורגל שלה. האיטלקים מאז ומתמיד היו מפורסמים בזכות ההגנה שלהם אבל איטליה של מאנצ'יני משחקת את הכדורגל הכי שוטף וזורם ביורו.
איך זה קרה?
האם זה בזכות בית קל יחסית? האם ההצלחה האסתטית קשורה לכך שהאיטלקים קיימו את המשחקים בביתם? האם החדות, הטריות והקלילות הן בזכות העובדה שהשחקנים האיטלקים שיחקו הכי מעט דקות ביחס לשחקני הנבחרות הגדולות האחרות? או האם מה שקורה עם הנבחרת האיטלקית תוכנן כבר שנים?
ייתכן שכל התשובות נכונות אבל לפי הכתבים האיטלקים, היורו הזה הוא בעצם סוג של שיא "מהפכת תרבות" של ממש שעבר הכדורגל האיטלקי. מהפכה שמוביל מאוריציו וישידי, האחראי לפיתוח כדורגל בהתאחדות לכדורגל האיטלקית בעשור וקצת אחרונים.
"מערך וסגנון של מילאן"
וישידי הובא להתאחדות הכדורגל האיטלקית (FIGC) על ידי דמטריו אלברטיני ב-2010. אלברטיני, שחקן נבחרת איטליה ומילאן לשעבר, נבחר אז להיות המנהל המקצועי של ה-FIGC ורצה לערוך מחקר לעומק הבעיות של הכדורגל האיטלקי. לשם כך הביא את מאמנו לשעבר, אריגו סאקי - שהיה גם מאמן נבחרת איטליה והיה מאמן מהפכני ששינה את פני הכדורגל האיטלקי והאירופאי כולו בסוף שנות השמונים.
סאקי המליץ על וישידי להיות מנהל מחלקות הנוער של -FIGC. וישידי היה מאמן צעיר שהגיע לסאקי להשתלמויות ולימודים בשנות השמונים. באיזשהו שלב קיבל את הצ'אנס להיות מאמן הנוער של מילאן.
וישידי וסאקי עבדו ביחד על "המערך והסגנון של מילאן" כדי ללמד את ילדי הקבוצה איך לשחק כמו הבוגרים שלה. זו היתה התוכנית שלהם גם בהתאחדות הכדורגל האיטלקית. אבל קודם כל הגיעו להסכמה שהשחקן האיטלקי הממוצע צריך להשתפר.
אלברטיני, וישידי וסאקי חקרו את הבעיות של הכדורגל האיטלקי והנבחרת האיטלקית והגיעו למספר מסקנות: הצעירים האיטלקים צריכים יותר משחקים נגד יריבים יותר טובים. לכן הוקמו שתי ליגות לאומיות לנוער עד גיל 15, בהן הטובים ביותר מכל שנתון משחקים זה נגד זה; קורסי המאמנים גם עברו שינוי משמעותי. מאמנים נדרשו להתמקד יותר בפיתוח אינדיבידואלי של שחקנים ולכן עברו יותר לימודי הוראה ופחות קורסי טקטיות. בנוסף, וישידי בנה מערך סקאוטינג וניתוח מקיף. בהתאחדות לכדורגל מכירים את רוב השחקנים מגיל 12.
שהשחקן האיטלקי כבר לא יהיה פיון
ואולם, המהפכה האמיתית היתה ביחס לשחקנים עצמם. וישידי רצה שהשחקן האיטלקי כבר לא יהיה פיון בלוח הטקטי של המאמן. הרי ככה, במשך שנים, התייחסו אליו המאמנים האיטלקים. אז וישידי וסאקי עצבו יחדיו עקרונות משחק מהפכניים מבחינת הכדורגל האיטלקי.
המודל החדש כונה C-A-R-P, ראשי תיבות של Costruzione (בניית משחק מאחורה), Ampiezza (הרחבת המגרש), Rifinitura (משחק בין הקווים) ו- Profondita (יצירת שטחים וחללים). השחקנים צריכים להבין את המושגים האלה ולשחק לפיהם. השחקנים שמגיעים לנבחרות הצעירות נבחרים לפי העקרונות הללו. וכך, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי, לא בוחרים שחקן לפי היכולת שלו למלא אחר הוראות של המאמן.
עם סוג מאמן חדש ויותר דקות משחק משמעותיות לשחקנים הצעירים בגילאים הצעירים - הנבחרות האיטלקיות הצעירות התחילו לייצר יותר הצלחות. מרקו וראטי, לורנצו אינסינייה, צ'ירו אימובילה צמחו מתוך הנבחרות הצעירות. ואולם, להליכים הללו לקח זמן להגיע לנבחרת הבוגרת. כישלונות במונדיאל 2014 ובניסיון העפלה למונדיאל 2018 כמעט קטעו את כל ההליכים הללו. אך זה לא קרה. מה שקרה זה שפרופיל המאמן לנבחרת הבוגרת שונה.
רוברטו מאנצ'יני, שבניגוד למאמנים איטלקים רבים אחרים, מאמין בכדורגל אגרסיבי בהתקפה - הובא כמאמן מושלם ל-C-A-R-P. הוא מאמן מוצלח שסומך על האינטואיציה של השחקנים שלו ועבודת התזה שלו בקורס האימון הבכיר היתה על תפקידו של ה-10 בכדורגל המודרני. מאנצ'יני, בניגוד למאמני עבר אחרים באיטליה, גם היה שחקן התקפי בעצמו.
בסופו של דבר, נראה שלאיטליה ולמאנצ'יני היה הרבה מזל. כשהמזל הכי גדול הוא שכישלונות העבר של הנבחרת הבוגרת אף פעם לא עצרו את הליך ההבראה של מחלקת הנוער של ההתאחדות הכדורגל האיטלקית.
