הסופר-ליג נעלמה, הבעיות נותרו בעינן
הסופר-ליג נעלמה, הבעיות נותרו בעינן
פערים כלכליים ותחרותיות דועכת הובילו ליצירת הסופר-ליג, שהתפוררה תוך 48 שעות בגלל לחוץ עצום של אוהדים, שחקנים וכל גופי הכדורגל בעולם - מלבד 12 קבוצות
"זה לא ספורט אם אין מערכת יחסים בין מאמץ והצלחה, אם אין מערכת יחסים בין מאמץ לפרס" אמר פפ גווארדיולה, מאמן מנצ'סטר סיטי כשנשאל אמש על הסופר-ליג, שמבטיחה את מקומן של 15 קבוצות בטורניר המצטיינות והעשירות של אירופה - ללא קשר התוצאות שלהם. "זה לא ספורט אם הצלחה היא כבר מובטחת. זה לא ספורט כשזה לא משנה אם אתה מפסיד או לא".
פפ גווארדיולה לא יצא באופן מובהק נגד הסופר-ליג, שהוא היה אמור לאמן בה בשנה הבאה, אבל הוא לא איש המקצוע הראשון שלא אהב את היוזמה ודיבר נגדה. גם רוב גדול של השחקנים שדיברו עליה, יצאו נגדה וכך גם רוב הקבוצות וההתאחדות לכדורגל. כמעט כולם דיברו על "תחרות". הם דרשו "להתחרות" או "תחרות פתוחה" או "לקשר בין מאמץ לפרס". הם היו נגד סגירת הפירמידה של הכדורגל. דיברו על "חלום ליגת האלופות" שצריך להיות "פתוח לכולם".
הסופר-ליג התפוררה בזכות הרטוריקה הזו שיצרה לחץ עצום - מאנשי מקצוע, שחקנים, אוהדים, התאחדויות הכדורגל, אופ"א, פיפ"א, בעצם כולם - שהופעל על 6 הבעלים של הקבוצות האנגליות שחתמו על הקמת הליגה הסגורה. הם נטשו אמש והסופר-ליג מתה 48 שעות מלידתה.
ואולם, הבעיה המרכזית, שהובילה לרעידת האדמה הקצרה הזו, עדיין נותרה בעינה. פערים כלכליים בין הקבוצות הגדולות לבינוניות והקטנות יצרו מחסור חמור בתחרות בכדורגל האירופי כולו, מלבד הפרמיירליג - שם הפערים בין הקבוצות קטנים יותר.
ואם נלך חזרה לדבריו של פפ גווארדיולה על "תחרות הכרחית" ונבחן את מצב "התחרות" באקלים הפיננסי הנוכחי של הכדורגל האירופי, נגלה שהסופר-ליג אמורה היתה להיות הטורניר התחרותי והאיכותי ביותר שפפ, או כל מאמן אחר, אמור לאמן בו. ושוב, זה בעיקר בגלל שתחרות זה אלמנט הולך ונעלם מהכדורגל האירופי.
יובנטוס זכתה ב-9 אליפויות איטליה רצופות ותאבד אותה העונה, ככל הנראה לאלופה האחרונה לפני הרצף שלה (אינטר). סביר מאוד להניח שיובנטוס תזכה בעוד אליפויות רצופות אחרי העונה הנוכחית; באיירן מינכן בקרוב תזכה באליפות התשיעית ברציפות שלה ויש סיכוי לא רע בכלל שעד העשור הבא לא תפסיד יותר מאליפות אחת; פריז סן ז'רמן כרגע בעיצומו של מאבק אמיתי ונדיר על אליפות צרפת אבל סביר להניח שגם אם תפסיד את האליפות העונה, עדיין תזכה ב-80% מהאליפויות והתארים בצרפת בעשור הקרוב. כמו כן, אם תפסיד ככל הנראה תרכוש את השחקן הטוב ביותר של האלופה - כפי שעשתה כשהפסידה את האליפות ב-2016/17; ריאל מדריד וברצלונה חולקות אליפויות זו עם זו כבר שני עשורים. אתלטיקו מדריד זכתה באליפות נדירה אבל ולנסיה, דפורטיבו לה קורוניה, ריאל סוסידאד, אתלטיק בילבאו, סביליה - קבוצות שזכו בתארים ואליפויות עד לפני העשור השני של המאה הנוכחית - ממש לא ממש מהווה תחרות לשתי הענקיות. ובליגת האלופות, אותה ליגה שהסופר-ליג שאפה להחליף, מתייחסים להצלחה היחסית של ליון, פורטו ואייאקס כאילו מדובר בקבוצות חובבנים בריטית, שאיכשהו מגיע לחצי גמר הגביע האנגלי בוומבלי. אלו ענקיות אירופאיות, חלקן זכו באליפויות אירופה, שבגלל הפערים הכלכליים שהשיטה יצרה הפכו לדרג ב', אם לא ג', ד' בתחרויות האירופאיות.
בשיטה הכלכלית הנוכחית של הכדורגל אין תחרותיות
כמו כן, ההשתתפות בליגת האלופות של אופ"א והפייר פליי הפיננסי (שעצם מונע מקבוצות פחות מכניסות להשקיע בעצמן ומאפשר זאת לקבוצות גדולות) הגדילו את הפערים בתוך ליגות מקומיות רבות, שהפכו להיות ליגה של קבוצה אחת או מקסימום שתיים.
גם אם ישכחו את כל סיפור הסופר-ליג וכולם יחזרו לאותו מקום בדיוק שהיו בו לפני הפארסה הזו, הפערים העצומים - שמחסלים את התחרותיות בכל אירופה - ישארו. ובליגת האלופות, גם אחרי "הרפורמה" והמודל החדש (שפשוט הוסיף עוד משחקי חסרי חשיבות), הקבוצות הגדולות לא יצטרכו להתאמץ בצורה בלתי רגילה כדי להגיע לשלב הנוק-אאוט. ובטח לא להתאמץ במיוחד כדי לחזור לליגת האלופות, שדה פקטו הפכה לליגה סגורה לקבוצות העשירות ביותר באירופה.
בליגת האלופות הפייבוריטית לפי סוכנויות ההימורים מנצחת כמעט 80% מהמשחקים. זה בעוד שבכדורגל תחרותי, ברוב משחקי הליגה, הפייבוריטית מנצחת בפחות מ-55% מהמשחקים. ואולם, הגדולות בכל ליגה (מלבד הפרמיירליג) גם מנצחות בכמעט 70% מהמשחקים. העונה, בעונה חלשה של ריאל מדריד וברצלונה, שתיהן מנצחות ביותר מ-65% מהמשחקים.
הבעיה המרכזית של הסופר-ליג זה שאין "ירידות" ושהמקומות הקבועים לקבוצות "מחסלים" את התחרותיות בליגות המקומיות. ואולם, מלבד הפרמיירליג - ששם העפלה לליגת האלופות היא הישג מקצועי קשה להשגה - בשיטה הכלכלית הנוכחית של הכדורגל, אין באמת תחרותיות.
תקרת שכר או נמשיך כרגיל?
לפי הדיווחים, בסופר-ליג שקלו להנחיל "תקרת שכר" שתעמוד על כ-55% מהכנסות הקבוצות. זו, כפי שראינו בפייר פליי הפיננסי, אינה תקרת שכר שמטרתה הוגנות או תחרותיות, אלא תקרת שכר שנועדה ליצור "אחריות פיננסית".
תקרת שכר היא סכום מסוים שקבוצה יכולה לשלם לשחקניה. ב-NBA זה 50% מההכנסות של כל הליגה חלקי 30 קבוצות, כאשר מעל סכום מסוים בו עוקפים את התקרה, צריך לשלם מס יוקרה לקבוצות שלא עקפו אותה. כלומר, אם הליגה כולה מכניסה 100 מיליון יורו ויש בה 20 קבוצות, אז כל קבוצה מקבלת 5 מיליון יורו ומתוכם יכולה לשלם 2.5 מיליון יורו לשחקנים. אם היא משלמת 3.5 מיליון יורו אז היא צריכה לשלם לשאר הקבוצות 1 יורו על כל יורו שהיא חורגת ממנו.
בכל מקרה, להסכמה על חלוקת ההכנסות וגובה תקרת השכר מגיעים ב-NBA על ידי משא ומתן עם איגוד השחקנים. ואיפה השחקנים בכל סיפור הסופר-ליג? הם אפילו לא ידעו ממה שהולך לקרות.
המסמך שלא פורסם
"הגרדיאן" חשף מסמך שהסופר-ליג אף פעם לא פרסמה. במסמך מסבירים שהסופר-ליג רצתה לייצר "אווירה תחרותית ובריאה לכל פירמידת הכדורגל על ידי תשלומי סולידריות לקבוצות הקטנות יותר - תשלומי סולידריות הגבוהים פי 3 מאשר התשלומים שכיום הם מקבלים מאופ"א והתאחדויות הכדורגל. במסמך, בו גם דיברו על השקעה בטכנולוגיה וסיוע כבד בטכנולוגיה אוטומטית לשיפוט משחקים, כתבו ש"לאוהדים הצעירים מחפשים בידור בדברים שלא היו קיימים לפני עשר שנים". הם טענו שהשווי של זכויות השידור "הבאיש" או יורד ושהכדורגל כולו עומד בפני הפסדי עתק בעתיד". לטענת הארגונים: "החולשה של תשתיות הכדורגל שידועה ומוכרת במשך שנים, נחשפה על ידי הקורונה".
הם צודקים. הכדורגל נחשף בקורונה כעסק שמנוהל רע מאוד. ברמת הרשויות וברמת הקבוצות. והמחסור בתחרותיות היא תסמין לכך אבל גם אחת מהסיבות לכך. ייתכן שהכל קרס בגלל שהבעלים והנשיאים של "12 המלוכלכות" שהקימו את הסופר-ליג, לא דיברו עם אף אחד לפני ההכרזה בתזמון המשונה - לקראת סוף העונה ובצורת פצצה לילית - וככה לא הצליחו לייצר חזית אחידה אפילו בתוך המועדונים שלהם עצמם. ממה שדווח נראה שהבעלים של הקבוצות שקיבלו את ההחלטה לא תיקשרו אותה לאף אחד. לא למאמנים, לא לשחקנים, לא לעובדי המועדון, לא לאוהדים ברחבי העולם. ולא ראיון טלוויזיה של פלורנטינו פרס בחצות הלילה בספרד זה לא "לתקשר" ולהסביר את ההחלטה.
אולי הכל היה יכול להיגמר אחרת אם היו מטפטפים את המסרים מהמסמך של הסופר-ליג, שלא פורסם. דובר בו על "שימור וטיפוח הליגות המקומיות", "שימור הערך הספורטיבי על ידי התעקשות על עולות חדשות לליגה כל כמה שנים". כתבו בו על "מוכנות לשינוי והתאמה מהירה לרעיונות חדשים" ושהפורמט החדש ישמר את "הדרמה, תשוקה והכי חשוב: חוסר יכולת חיזוי של תוצאות משחקים, שזה 'הדם' של התחרות הספורט שלנו'".
המבקרים הרבים של הסופר-ליג מציינים ש"אסור לאמץ את המודל האמריקאי של ליגות סגורות" ו"שאינו מתאים לכדורגל האירופי". ייתכן מאוד שזה נכון. המודל האירופי של פירמידת כדורגל פתוחה הוא חלק הכרחי בתעשיית הכדורגל האירופאי - ומסתבר שהאוהדים מוכנים לצאת למלחמה עבורו (אבל לא להביע מחאה על כך שהמונדיאל הבא יתקיים בחורף והוביל כבר ליותר מ-6,500 עובדים זרים מתים בקטאר).
ואולם, בליגות האמריקאיות המקצועניות בכדורסל (NBA), פוטבול (NFL), בייסבול (MLB) ואפילו בכדורגל (MLS) מונהגים כמה מנגנונים שנועדו לאזן בין הקבוצות ולמנוע מצב שבו מועדוני ענק שולטים בענף מבחינה כלכלית ומקצועית והורגים את הליגה.
יש בהן רגולציה על גיוס השחקנים באמצעות הדראפט שנותן יתרון לקבוצות החלשות, יש מגבלה על גובה השכר כשחריגה ממנו עולה בתשלומים גבוהים, בחלק מהליגות יש שיתוף הכנסות וחלוקה מאוזנת של זכויות שידור ומנגנונים נוספים שמבטיחים שאף קבוצה לא תישאר מאחור.
ואלו דברים שאת חלק הכדורגל האירופי חייב לאמץ - בלי קשר לסופר-ליג, ובכדי למנוע את הפעם הבאה שבעלי קבוצות ידחפו להקמת סופר-ליג.
