10 תובנות מזכייה באליפות אחרי 10 שנים
10 תובנות מזכייה באליפות אחרי 10 שנים
איתן עזריה, המאמן המנטלי שלצד ברק בכר שגרף ארבע אליפויות בחמש שנים, מספק תובנות על ניצחונות, וגם על לא מעט משברים שבדרך
ארבע אליפויות בחמש שנים כמאמן מנטלי (שלוש בהפועל באר שבע ואחת במכבי חיפה) מלמדות אותך הרבה על ניצחונות ועוד יותר על משברים. הדרך לפסגה משאירה צלקות על הגוף והנפש. אלו עשר התובנות מהמשברים שעברנו, שדרכם קטפנו את האליפות.
1. אליפות עוברת בגיהנום
התיקו בקריית שמונה, במחזור לפני האחרון, סיפק תחושה של איבוד אליפות, למשך דקה שלמה זה פירק גם אותי. היו לנו בדיוק 60 שניות לעבור מהכחשה להפנמה, כי המציאות לעולם לא משקרת. את הכאפה הראשונה נתנו לעצמנו, את הכאפה השנייה חטפו מאיתנו השחקנים שהשתטחו על הדשא. בינתיים ברק נתן ראיון מחויך כמו שרק מנהיגים אמיתיים יודעים לעשות בלחץ.
בדרך הביתה הבנו שזה טבעי שאליפות, דבר כל כך עוצמתי, חייבת לעבור דרך שריטה וצלקת, ומי שלא נכווה בדרך ולא נשרף לא יכול להגיע לאליפות. למחרת ברק עשה אסיפה שגרמה לשחקנים להבין שאין כאן טרגדיה אלא צעד הכרחי וטבעי שכל אלוף צריך לעבור. ותודה לטים גרובר, המאמן האישי של מייקל ג’ורדן וקובי בראיינט על ההשראה הזו (בספרו Winning).
2 צפייה בגלריה
מכבי חיפה חוגגת אליפות. אשרו לעצמכם להתפרק, לנוע בין דיפרסיה לאופוריה
(צילום: גיל נחושתן)
2. הרזומה לא קובע
האליפות לא מתרשמת מהרזומה המפואר שלכם וגם לא מהישגי העבר שלכם: עליכם להתחיל כל יום בתודעת מתחיל. זו גישה שכל הצוות של ברק אימץ. ההבנה שאין הנחת מועדון למצליחנים, והתרפקות על העבר היא הסכנה הכי גדולה שיש, ולכל רגע צריך להתייחס מתוך סקרנות, רעב ופתיחות, כמו ילד שחוקר דברים בפעם הראשונה. זה קשה, אבל משחרר.
3. לא מרתון, ספרינט
אליפות היא לא מרתון, אלא ריצת ספרינט ללא קו סיום. כשיש זמן לנוח, תקדשו אותו. שמרו על האנרגיה שלכם, הפיזית והמנטלית אחרת השחיקה תזרוק אתכם מהמירוץ. הבעיה של המאה ה־21 היא לא לחץ, אלא היעדר התאוששות, והתחדשות (Recovery) פיזיות ומנטליות. תכנון ההתאוששות היא מרכיב חזק מאוד ביכולת של הקבוצה, הארגון, החברות וההצלחה. המנוחה לא פחות קריטית מהמאמץ.
4. כבדו את היריב
אין אליפות בלי יריב ראוי. כבדו אותו, הוא המאיץ שדוחף אתכם לדרוש מעצמכם יותר. ובאותה נשימה, אל תוותרו לו — לכל אחד יש סף שבירה, השאלה היא תמיד מי ישבר ראשון. מכבי תל אביב נתנו פייט אמיתי שחייב את השחקנים להיות תמיד דרוכים. וזה תקף לכל תחום בחיים: אל תצפו שהיריב שלכם יכשל, צפו שהוא יהיה מעולה, והתעסקו בלהיות טובים יותר מעצמכם.
5. קשה כמו באהבה
הדרך לאליפות היא כמו מי שאוהבים אבל הדרך אליה היא הקשה ביותר. לרגעים תרגישו שזכיתם בה, אבל מטר לפני שתשיגו אותה, היא תברח מבין הידיים. אז לא צריך להיבהל, זאת רק הדרך שלה לבחון עד כמה אתה באמת מוכן להקריב מעצמך בשבילה.
6. להישאר אנושיים
הדרך לאליפות היא קרב מנטלי בתוך המוח שלכם. בקרב זה אין מנוחה, אין עצירות, אין שלווה לנפש, זאת רכבת הרים זה יחשוף את כל הפחדים והשריטות שלכם. ואין דרך אחרת להתמודד עם עצמכם מלבד להבין שאתם אנושיים, אשרו לעצמכם להתפרק, להיחשף, לנוע בין דיפרסיה לאופוריה. זה לא אמור להיות אחרת, אבל כשמגיעים למגרש צריכים איזון. הבכי של חלק מהשחקנים דקה אחרי התיקו בקריית שמונה, ואז השקט הנפשי שברק הפגין בראיון אחרי המשחק — זה תמצית הסיפור. הראיון הזה טרם להשפעה חיובית מאוד על ההכנות למשחק ההכתרה. לקחת תוצאה בפרופורציה ולא להתפרק כשקשה. לגלות חוסן נפשי זה אימון לכל דבר.
7. התוצאה היא לא הכל
האליפות תמדוד אתכם רק על סמך התוצאה. אל תיפלו לשם, פתחו הערכה עצמית ללא תלות בתוצאות, אתם בני אדם ראויים גם בלי האליפות. אם תתפתו ותמדדו את עצמכם רק על פי ההישג, כי כך יתפתחו אצלכם תשתיות של חוסר, שירוקנו אתכם אחרי הקריירה. שאלו את מייקל פלפס שסיפר שסבל מדיכאון כבד אחרי שזכה בחמש מדליות זהב.
8. הניצחון הוא קבוצתי
אליפות לא משיגים לבד, ביום שתעשו את מה שאתם אוהבים, עם האנשים שאתם אוהבים, לא תעבדו יום אחד בחייכם. זכרו שבספורט קבוצתי זכיתם באנשים שישארו לנצח חברים, וזה המדד שאני מאמין שלפיו אושר נקבע — האנשים שמקיפים אותך. אל תתפשרו על האנשים שאיתכם.
9. רדו מהאולימפוס
אחרי שתזכו באליפות, תהיו שיכורים, מאושרים, אבל גם זה יעבור לכם. בבוקר תצטרכו לקום מוקדם, לצאת למכולת, להביא לחם וחלב כי לבנות יש גן ב־7:30 ולא ממש מעניין אותן מה אבא עשה אתמול (המחשבה הזו לא תקפה לרווקים). קבלו את השגרה באהבה, ולמדו לאהוב את הרגעים הקטנים שבה: היא 99% מהחיים שלכם.
10. האליפות הבאה בדרך
אליפות היא לא סוף הדרך אלא רק תחילת הטיפוס להר הבא. ואותו האוטובוס שהסיע אתכם לחגיגות הניצחון, יחכה לכם בתחילת העונה עם שלט ענק שעליו יהיה כתוב: ״ברוכים הבאים לתחתית — הטיפוס מתחיל כאן״.
וזכרו: האליפות נמצאת בכולנו. חובתנו המוסרית להוציא אותה החוצה.
