צומת דרכים בכדורגל האנגלי, או זעם שיחלוף בקרוב?
צומת דרכים בכדורגל האנגלי, או זעם שיחלוף בקרוב?
המשחק אמש בין מנצ'סטר יונייטד לליברפול פוצץ ע"י אוהדי "השדים האדומים" . אוהדי הקבוצות הגדולות באנגליה ממשיכים לזעום על יוזמת הסופרליג והבעלות הזרה, אבל השאלה היא אם הזעם זה יכול להוות זרז לשינוי משמעותי בכדורגל האנגלי
המשחק אמש בין מנצ'סטר יונייטד לליברפול פוצץ עוד לפני שהשחקנים עזבו את המלון בגלל שאוהדי "השדים האדומים" פרצו לאצטדיון אולד טראפורד (Old Trafford) במנצ'סטר.
האוהדים עשו זאת במחאה נגד משפחת גלייזר והבעלות שלה על קבוצתם. סדרן במגרש, ככל הנראה, פתח עבור האוהדים את האצטדיון ואלו, פרצו לכר הדשא ושהו ב"תיאטרון החלומות" במשך דקות ארוכות. חלקם מחו גם מול המלון שבו שהו שחקני הקבוצה. שני שוטרים נפצעו במהלך האירוע החריג.
האוהדים מחו נגד הסופרליג ובעיקר נגד הגלייזרים, שלפי הדוחות מנעו מההמועדון הכנסה של כ-1.2 מיליארד פאונד בשנות שלטונם על המועדון.
הגלייזרים רכשו את המועדון ב-2005 בעסקת מינוף עצומה ומאז החזירו את ההשקעה הקטנה יחסית שלהם, בעוד שהמועודן נותר בחובות עם עלויות ריבית שנתיות משמעותיות. מאז 2005 יש מחאות נרחבות נגד משפחת גלייזר, כולל הקמת מועדון אוהדים בשם FC יונייטד בליגות הנמוכות.
ואולם, כל המחאות לא שינו את התמונה הגדולה: הגלייזרים נותרו בקבוצה, שלא זכתה באליפות מאז 2013, ושואבים ממנה הכנסות ודיבדנדים מדי שנה.
"סכנה לכדורגל האנגלי"
לפני כשבועיים, בעקבות אירועי הסופרליג, התפטר אד וודוורד - הבנקאי שעבד עם הגלייזרים על עסקת המינוף וקיבל את תפקיד מנכ"ל מנצ'סטר יונייטד. אך צעד זה לא הרגיע את הסנטימנט האנטי-גלייזרי בקרב אוהדי הקבוצה.
גארי נוויל, לשעבר מגן מנצ'סטר יונייטד ופרשן של סקיי ספורטס, אמר שמשפחת גלייזר והבעלים של 6 הקבוצות האנגליות שחתמו על הצטרפות לסופרליג הן "מסוכנות" לכדורגל האנגלי. "אני חושב שהדבר הנכון שהגלייזרים יכולים לעשות זה למכור את המועדון", אמר. "אבל אני לא חושב שהם יעשו את זה".
בכלל, מבין הבעלים האמריקאים - משפחת גלייזר, FSG (הבעלים של ליברפול) וסטן קרונקי (ארסנל) - לא נראה שיש כוונה למכור כרגע או אפילו לחשוב על הרעיון. דניאל אק, הבעלים השבדי של ספוטיפיי, דיבר פומבית על כך שהוא מעוניין לרכוש את ארסנל מקרונקי, אך לא נראה שעסקה כזו אפשרית לאור המחיר הגבוה שקרונקי ירצה על הנכס, שמאפשר לו לקבל הלוואות גדולות בארה"ב ואיתם לרכוש נדל"ן ולהשקיע במתחמי בידור וספורט.
"האוהדים הם האלמנט החשוב ביותר בכדורגל"
נראה שאחרי הקורונה ואירועי הסופרליג, יותר אוהדים של הגדולות של הפרמיירליג פקחו עיניים ויותר מהם מבינים את התפקיד של קבוצתם האהובה באימפריות העסקיות של מיליארדרים זרים. בשבועיים האחרונים ההבנה הזו מוציאה אלפים למחאות בסמוך אצטדיוני הקבוצות.
ארסן ונגר, פרשן ב-beIN טען שמדובר ב"מהפכה בכדורגל" וש"האוהדים הם האלמנט החשוב ביותר בכדורגל". אך האם המחאות הללו ישנו משהו? כרגע קצת קשה לראות שינויים דרמטיים כמו המחוות של האוהדים. ואולם, לשיח הער מאוד עולות בימים אלו הצעות כמעט בלתי נתפסות בכדורגל האנגלי - כולל אכיפת חוק 50+1 על המועדונים. חוק 50+1 הוא חוק גרמני שמחייב כל מועדון להיות בבעלות אוהדים של 50% פלוס מניה - כך שיש להם את השליטה על המועדון.
עלתה גם הצעה ריאלית יותר ל"מניית זהב" מכל מועדון לארגוני אוהדים - כך שהדוחות הכלכליים וגם ההחלטות האסטרטגיות יתקבלו אך ורק אחרי אישורם.
נוויל לא חושב ש"50+1 ישים בכדורגל האנגלי" ואולם, הוא מאמין ש"בפעם הראשונה בכדורגל האנגלי כל אוהד במדינה - אם הוא אוהד קבוצה בליגות הנמוכות או של מועדון גוסס בליגה חובבנית או אוהד של אחת מ-14 הקבוצות שאינן בטופ 6 - יודע שהוא בסכנה בגלל השישה האלה".
האם הזעם הזה ישפיע על וועדה עצמאית פרלמנטרית שאמורה לקום בקרוב? האם הוא יחבר בין אוהדים שיעבדו יחדיו לדחוף להגנות רגולטריות, שימנעו מבעלי הון לעשות במועדונים כשלהם? יש לציין שלמרות הרצון הטוב והכעס הגדול יהיה קשה מאוד לשנות משהו מהותי בדרך בה הכדורגל האנגלי מתנהל. כבר יותר ממאה שנה שהכדורגל האנגלי המקצועני הוא עסק לכל דבר. למרות הרומנטיקה ששזורה היטב בנרטיב שהכדורגל האנגלי מספר על עצמו.
הכלב שהציל את המועדון
מנצ'סטר יונייטד, למשל, הוקמה בזכות איש עסקים שמצא כל שהיה שייך לקפטן של המועדון שעמד לפשוט רגל, ניטון הית'. בתחילת המאה ה-20 כלב מסוג סן ברנרד שימש את הארי סטפורד, הקפטן של ניוטון הית', כדי לאסוף תרומות לתחזוק המועדון, שהתקשה כלכלית. הכלב הסתובב ביציעים עם תיבת תרומות שקשורה לו לצוואר ואוהדים היו משלשים בתיבה כסף קטן כדי לסייע במימון המועדון. לאחר אחד המשחקים, הסן ברנרד הלך לאיבוד ונמצא על ידי איש העסקים ג'ון הנרי דיוויס, שרצה להעניק אותו במתנה לבתו. כשהקפטן סטפורד גילה זאת, אישר לדיוויס לקחת את הכלב אם ישקיע במועדון. דיוויס עשה זאת, הציל את המועדון, השתלט עליו וב-1902 שינה את צבעיו מירוק-צהוב לשחור-אדום ושינה את שמו למנצ'סטר יונייטד.
כלומר, אנשי עסקים שעשו מה שהם רוצים במועדון הכדורגל הם חלק מאבני היסוד של מנצ'סטר יונייטד ורוב קבוצות הכדורגל האנגלי.
מחאות אוהדים אנגלים הצליחו, בעבר, לשנות החלטות של מועדונים (וגם שיחקו תפקיד בביטול הסופרליג). ואולם, כמעט אף פעם לא הצליחו להוביל לשינוי בעלות או שינוי מהותי בכדורגל האנגלי.
כרגע, אין אינטרס מובהק למכור את המועדון - ולכן קשה לראות את זה קורה. כמו כן, המועדונים, כיום, הם פרת מזומנים בשווי של מיליארדרי דולרים. יש מעט אנשים שיכולים לרכוש את הגופים הכלכליים הללו. כלומר הסיכוי לשינוי מהותי - או שיתוף פעולה בין מיליארדרים לאוהדים - הוא קטן ביותר.
השאלה היא עד כמה הזעם מהסופרליג ימשיך להוות דלק להתנגדות למבנה של הכדורגל האנגלי. האם הוא יוביל לחרם צרכנים? האם הוא יעלם ברגע שהבעלים האמריקאים יחליטו להשקיע מעט מהכסף שלהם בקבוצה?
למשל, האם האוהדים של ארסנל ימשיכו למחות נגד הבעלים קרונקי אם ירכוש בלם, קשר וחלוץ ב-150 מיליון פאונד? האם אוהדי מנצ'סטר יונייטד ימשיכו לכעוס אם משפחת גלייזר תחזיר לאולד טראפורד את כריסטיאנו רונלדו? האם אוהדי ליברפול יזכרו לג'ון הנרי את כל הרע אם ישקיע מכספו בבניית האלופה היוצאת מחדש? התשובות לשאלות הללו יכריעו אם המומנטום לשינוי מהותי בכדורגל האנגלי ימשיך גם מעבר לחודש של זעם.
