איך המדע עוזר לנצח בדו-קרב פנדלים?
איך המדע עוזר לנצח בדו-קרב פנדלים?
גאייר יורדט, פסיכולוג ספורט באוניברסיטה למדעי הספורט של נורבגיה, ערך במשך 5 שנים מחקר מקיף לתוך דו קרב הפנדלים. את עוקביו בטוויטר שיתף בתובנות האדירות שלו
גאייר יורדט, פסיכולוג ספורט באוניברסיטה למדעי הספורט של נורבגיה, ערך במשך חמש השנים האחרונות מחקר מקיף ועמוק לתוך נושא דו קרב בעיטות הכרעה מ-11 מטרים, שלעיתים קרובות מכריע את המשחקים הגדולים ביותר של עונת כדורגל (ע"ע איטליה - ספרד אמש).
יורדט וצוות חוקריו צפו בכל קרבות הפנדלים במונדיאל, יורו וליגת האלופות מ-1976, הם ראיינו 25 שחקנים שהשתתפו בדו-קרב פנדלים, ערכו 10 מחקרים בנושא דו קרב הפנדלים וערכו ניסויים על הפנדלים עם 15 קבוצות עלית. המסקנה של יורדט: "זה הכל פסיכולוגי". מפתיע.
יורדט גם היה נדיב מספיק כדי לכתוב בחשבון הטוויטר שלו את הממצאים מהמחקר המקיף הזה.
1. "השחקנים במונדיאל, יורו וקופה אמריקה שמחטיאים יותר כשהלחץ גבוה יותר - מאוחר יותר בדו-קרב - הם בעלי יכולות בעיטה נמוכות יותר (שחקני הגנה), מבוגרים יותר מגיל 23 (צעירים כובשים יותר) ועייפים יותר (שיחקו את כל 120 דקות)". המסקנה המתבקשת מהנתונים הללו היא שהבועטים בדו קרב יהיו מחליפים שהם שחקני התקפה צעירים יחסית.
2. לפי יורדט "סופרסטארים" הם בעיה בדו-קרב. "שחקנים שקיבלו תואר אישי יוקרתי כלשהו כובשים רק 65% מהבעיטות שלהם. לפני התואר כבשו 89% מהבעיטות שלהם". הסטטוס, לפי יורדט, "מוסיף לחץ עצום למצב לחץ קיצוני גם ככה".
3. לפי יורדט: "חשיבה חיובית עוזרת! שחקנים שצריכים לכבוש כדי לא להפסיד באופן מיידי, מבקיעים רק 62% מהבעיטות שלהם. שחקנים שצריכים לכבוש כדי לנצח באופן מיידי כובשים 92% מהבעיטות שלהם". לכן, ייתכן גם, שבגלל זה לרוב הקבוצות שבועטות ראשונות מנצחות.
4.
לפי יורדט: "שחקנים מתכוננים מהר ומסתכלים הרבה לצד, מחמיצים הרבה יותר". כלומר, צריך לקחת את הזמן. "שחקנים ממדינות שונות מגיבים אחרת ללחץ של דו הקרב". ההיסטוריה משחקת כאן תפקיד לפי יורדט. "שחקנים אנגלים, יותר מאחרים, הסתכלו הרבה יותר לצד ולא לשוער והגיבו מאוד מהר לשריקה - כנראה כדי להשתחרר מהלחץ... רוחות העבר משחקות תפקיד בביצועי ההווה. אם הנבחרת שלך הפסידה הרבה במצבי דו קרב פנדלים, הסיכויים שתפסיד גם הם גבוהים יותר. אם הנבחרת שלך ניצחה, הסיכויים שתנצח גבוהים יותר. זה נכון גם אם אתה מעורב באירועי העבר או לא".
5. כאמור, לפי יורדט, "הכנה מהירה - הנחת כדור, זמן תגובה לשריקת השופט - קשורה לפחות שערים. להיות רגוע ושליו זה חכם יותר. עם זאת, יש לציין כי המתנה קצרה לשריקת השופט קשורה ליותר שערים. מה שאומר ששוערים שמצליחים לדחות את שריקת השופט הם נבונים בסיטואציה הזו". אז נראה שלמרות שהדעה הרווחת היא שפנדל תלוי בעיקר בבועט ופחות בשוער, יש קשר ישיר בין התנהגות השוער והיכולת שלו להפעיל לחץ על השופט ועל השחקן להצלחה או אי הצלחה בבעיטה. וזה בכלל מבלי לדבר על היכולות הטכניות שלו להציל את הכדור.
6. יורדט: "ראיונות עם 10 שחקנים שהשתתפו בדו קרב פנדלים ביורו 2004 לימדו אותנו את מנעד הרגשות האדיר שהם עומדים בפניו בזמן דו-קרב. הרגשות עזרו ופגעו, היו חיוביים ושליליים אבל הרגש שכולם חוו היה חרדה". לפי יורדט "לקחת בעיטה בדו-קרב זו חוויה אינטנסיבית ודינמית מבחינת לחץ. לאורך השלבים (אחרי הארכה, במרכז המגרש, ההליכה לרחבה, הבעיטה) המקום בו השחקנים הרגישו הכי הרבה חרדה היה במרכז המגרש, שם הם עומדים וצופים בדו קרב. מרגע ההליכה, הריכוז עובר לבעיטה...".
בשביל להקטין את תחושת החרדה ולייצר אופטימיות ואולי אפילו קור רוח, השחקנים באותה קבוצה צריכים לחוות את הדו-קרב ביחד. כקבוצה. לפי יורדט: "כל בעיטה היא אקט אינדיבידואלי אבל דו הקרב הוא אירוע קבוצתי. תקשורת בין שחקנים (מילולית ולא מילולית) היא קריטית לתוצאה. חגיגות מופרזות אחרי שער של אינדיבידואל מעלות את הסיכויים של קבוצה לנצח בדו קרב". אגב, הגרמנים, שבאופן מסורתי מצליחים מאוד בקרבות פנדלים שעברו בטורנירים גדולים, הבינו את עניין האינדיבידואל כחלק מהקבוצה. כדי להוריד את הלחץ מהבועטים, המאמנים היו אומרים להם לאיפה לבעוט. כך האחריות לא רק על הכתפיים של הבועט.
7. לפי יורדט, לראות בפנדלים כעניין של "מזל" זו טעות (וקלישאה נוראית של פרשנים גרועים). "הרבה אנשים חושבים שניצחון בדו-קרב פנדלים הוא עניין של מזל" כותב יורדט. "אמת או לא, אנחנו גילינו שככל ששחקנים מאמינים יותר שפנדלים הם הגרלה/לוטו, ככה הם חווים חרדה הרסנית גדולה יותר. תפיסת השליטה היא מפתח לניצחון". וגם כאן שווה לחזור חזרה לגרמנים, שאף פעם לא האמינו שדו קרב פנדלים הוא עניין של מזל אלא של קור רוח, מדע וידע.
8. לפי יורדט: "ידע על מה הגורמים שעוזרים להצליח בדו-קרב פנדלים הוא רק ההתחלה של התמקצעות בדו-קרב פנדלים. קבוצות חכמות ניגשות לנושא בצורה הוליסטית, הופכות תובנות לפעולות במציאות ומתאמנות על איכות. הקבוצות הטובות ביותר ב-2021 הן קבוצות מחויבות, חכמות וגם חשאיות (לגבי ההכנות שלהן)".
