תומאס טוכל הוא האיש שיעצור את ריאל מדריד?
תומאס טוכל הוא האיש שיעצור את ריאל מדריד?
מאמן צ'לסי לא ממציא את הכדורגל מחדש כמו פפ גווארדיולה, לא נוצץ כמו זינאדין זידאן, ולא מלהיב כמו מאוריסיו פוצ'טינו. אבל מעטים הם המאמנים שיודעים להעביר מסר כמוהו
את הדרך שבה תומאס טוכל מתקשר עם שחקניו אפשר לשמוע ולראות במשחקים ובאימונים. "טימו! כמה זמן אתה נשאר בשמאל?!" אפשר היה לשמוע אותו צועק לעבר טימו ורנר, חלוצו בצ'לסי, במשחק פרמיירליג. "אתה צריך לשחק בימין! ב־15 הדקות האחרונות היית בשמאל! אתה לא מבין?!"
טוכל, כך נראה מהסרטונים ממשחקים ואימונים, מתעצבן בעיקר על חוסר הבנה טקטי. "שון!" צעק על שון פארקר, חלוצו במיינץ במהלך אימון, "על אילו רעיונות אנחנו מבססים את הכדורגל שלנו?! אתה מגיע לאימונים ואז עושה מה שאתה רוצה? אתה אף פעם לא מוסר את הכדור בצורה שתתאים למשחק שלנו. פה טריק, שם עוד טריק. הרעיון הזה, הרעיון ההוא. וזה לא עובד! כולם משחקים לעומק, ואתה מגיע עם רעיון טוב יותר (בסרקזם). עכשיו רוץ. תבלה".
זה אולי לא נשמע כמו מאמן "מודרני" במיוחד, אבל לרוב הגישה הזו עובדת לטוכל, וזה כי "קווי התקשורת" עם השחקנים תמיד פתוחים. הוא מסביר טוב מאוד את מה שהוא רוצה מהם ולכן הצעקות וההערות מתקבלות בהבנה. גורמות לשינוי המיוחל.
כשהוציא את קאלום הודסון־אודואי חצי שעה אחרי שהכניס אותו למשחק נגד סאות'המפטון העונה, זה לא היה כדי לבייש אותו אלא כדי שילמד. הם דיברו ארוכות ביום למחרת וטוכל הסביר לו בדיוק ממה הוא לא היה מרוצה – על מסך הלפטופ. הצעיר האנגלי פתח במשחק הבא נגד אתלטיקו מדריד בליגת האלופות והצטיין.
שיחות עומק
טוכל מבסס את האימון שלו על שיחות רבות עם שחקנים, הבהרת מטרות אישיות וקבוצתיות והנחיות טקטיות מאוד ברורות, מה שגם "מאפשר" לו לצעוק עליהם כשצריך. למשל לפני שהגיע לצ'לסי דיבר ארוכות עם אנטוניו רודיגר ותיאגו סילבה, איתם עבד והכיר לפני הגעתו לקבוצה הלונדונית. ואז כשהגיע לצ'לסי, המאמן לקח את ז'ורג'יניו, אנגולו קאנטה ומתאו קובאצ'יץ', שלושת קשריו הוותיקים, לשיחה.
הוא אמר להם שהם שלישיית הקישור שלו, שהוא סומך עליהם ומכיר את המשחק שלהם, ואז הסביר להם בדיוק את מה שהוא רוצה מהם, מתי ואיך ישחק עם שלושתם ולמה ומתי לא יבחר בהם להרכב. לפי הדיווחים, זה היה שונה לחלוטין מתקופת פרנק למפארד, שלא תמיד היה ברור בהוראות הטקטיות שלו, ולא הצליח לשכנע את השחקנים שהוא בצד שלהם. למפארד, כך אומרים באנגליה, חשב שהוא הולך להיות ה"אלכס פרגוסון של צ'לסי", המאמן הראשון שיקבל מנדט מלא מההנהלה לאורך שנים. כך ההתנהלות שלו היתה מול השחקנים, שלא התלהבו במיוחד מגישתו כי בתרבות הניהולית בצ'לסי תמיד היו בעלי השפעה על חדר ההנהלה.
אגב, זו תרבות המועדון שדחתה את פפ גווארדיולה, חברו של טוכל, פעם אחר פעם. ככל הידוע, רומן אברמוביץ' ניסה להביא את פפ לצ'לסי שש פעמים בין 2010 ל־2016. פפ הסביר למקורביו ש"תרבות המועדון של צ'לסי לא מתאימה לו", ואמר שהוא לא אוהב את "החשיבה לטווח הקצר" של הארגון.
אבל טוכל יודע איפה נחת, והוא רומז מההתחלה שהוא בלונדון לתקופה מוגבלת, כמו כל מאמן בהיסטוריה של המועדון תחת אברמוביץ'. אז הוא מתייחס לשחקנים שלו כמו אל מבוגרים ולא מנסה להילחם בתרבות המועדון.
עניין וכיף בכל תרגיל
טוכל גם שינה את כל האימונים. המטרה היא חידוש בכל אימון, וכנהוג בשיטה הגרמנית החדשה – עניין וכיף בכל תרגיל. שחקנים ישחקו כדורסל, למשל, באימון טקטי. חלק מהאימונים טוכל מעביר עם כדורים קטנים כדי לשפר את הנגיעה בכדור של השחקנים. התרגילים כולם משלבים אלמנטים טקטיים, מנטליים, פיזיים וקשורים באופן ישיר למשימות, לתבניות משחק וליריבה במשחק הבא. ושוב, לפני כל אימון השחקנים מקבלים הסבר מדויק של מה הם הולכים לעשות ולמה. ועוד יותר חשוב: בצ'לסי אין את אותן פרימדונות שהוא נאלץ להתמודד איתן בפריז סן ז'רמן.
מלבד המשחק נגד ווסט ברומיץ', שהוביל למיני דרמות בחדר ההלבשה של צ'לסי, נראה שהמתודות של טוכל עובדות. הקבוצה לוחצת יותר טוב יותר מהתקופה עם למפארד, מניעה את הכדור טוב יותר, שומרת על שער נקי טוב, ועומדת טוב יותר בלחץ היריבות. הקבוצה נמצאת חזק במרוץ לטופ 4, עלתה לגמר הגביע האנגלי, והשבוע תיפגש עם ריאל מדריד במשחק חצי גמר ליגת האלופות. המבחן האולטימטיבי לטוכל ולגישתו.
