חצי גמר היורו: המצבים הנייחים מביאים את הניצחון
חצי גמר היורו: המצבים הנייחים מביאים את הניצחון
דנמרק, איטליה ואנגליה לקחו את המצב הנייח - קרנות, בעיטות חופשיות והוצאות חוץ - כ"פרויקט" ויש להן "פרויקטורים". טים ספארב, קשר נבחרת פינלנד: "הנשק הסודי הזה יכול לקבוע מי תזכה ביורו"
כלי טקטי משותף לשלוש מארבע הקבוצות שהגיעו לחצי גמר היורו הם "המצבים הנייחים". דנמרק, איטליה ואנגליה לקחו את המצב הנייח - קרנות, בעיטות חופשיות, הוצאות חוץ - כ"פרויקט" ויש להן "פרויקטורים" לעניין: לאיטליה יש את ג'יאני ויו, לדנמרק יש את מאדס בוטגרגייט ולאנגליה היה את אלאן ראסל, מאמן מצבים נייחים עד מאי האחרון (עזב לפני היורו בגלל עניין משפחתי).
המאמן עובד עם צוות האימון והשחקנים על תרגילים במצבי נייחים אך העבודה מורכבת הרבה יותר מלהמציא תרגילים או להכין טקטית למצבים הנייחים של היריבה. ראסל, למשל, עבד עם גארת' סאות'גייט על אימוץ רעיונות מתרגילים מה-NFL (פוטבול) וה-NBA (כדורסל). הצוות המקצועי חיפש ומחפש איזו תנועה ללא כדור מזיזה את שחקני היריבות בצורה שפותחת הכי הרבה שטחים, אליהם אפשר לשלוח שחקנים בריצה. וזה מכל מצב נייח: מקרן, דרך בעיטה חופשית עמוקה ועד הוצאות חוץ.
בין 40% ל־50% מהזדמנויות ההבקעה בכדורגל מגיעות ממצבים נייחים, שהם, בעצם, הזדמנות להתקפה קולקטיבית על רחבת היריבה. כך שלהיות בעל ארסנל גדול של תרגילים שאפשר לעשות במצב נייח, בעיטה חופשית, קרן או אפילו הוצאת חוץ, זה יתרון משמעותי על קבוצות שלא מתמקדות בנושא. הבאת רעיונות מהפוטבול האמריקאי זה רעיון טוב כי פוטבול הוא משחק שבנוי מרצף אינסופי של "מצבים נייחים" ותרגילים התקפיים — שדורשים מהקבוצה התוקפת יצירתיות ותנועה מתואמת ומהירה. כמו מצב נייח בכדורגל.
ג'יאני ויו, שהוא בכלל היה בנקאי ב-Unicredit שעובד בליגות הנמוכות של איטליה (בדומה למאוריציו סארי), יצר יותר מ-4,800 תרגילים למצבים נייחים וכתב שני ספרים על מצבים נייחים. הוא רואה את המצבים הנייחים כ"חלוץ של 20-15 שערים בעונה שאף פעם לא נפצע". הוא טוען, והמספרים שלו מוכיחים זאת, שקבוצה שמתאמנת על מצבים נייחים יכולה לכבוש 30% יותר שערים מאשר קבוצה שלא מתאמנת.
3 צפייה בגלריה
שחקן אנגליה הארי מגווייר מבקיע את השער השני של נבחרתו מול אוקראינה ברבע גמר יורו 2020
(EPA)
ג'יאני ויו, עובד עם פסיכולוגים כדי להתאים אישית את המצבים למצב של הספציפי במשחק ספציפי, לאישיות של השחקנים והמאמנים ולהכין את הקבוצה כולה לפעולה שדורשת ריכוז ותיאום ברמה הגבוהה ביותר. באיטליה, ויו קיבל מרוברטו מאנצ'יני כמה משימות: להכין מצבים נייחים שמתאימים לכל נבחרת יריבה ולכל שחקן הרכב איטלקי. האיטלקים, בזכות ויו, מגיעים למשחקים כאשר הם יודעים בדיוק איך ולאן הם צריכים לנוע ביחס לכדור.
ואולי את התובנות המעניינות ביותר על תפקיד מאמן המצבים הנייחים הביא טים ספארב, קשר נבחרת פינלנד ולשעבר שחקן מיטיולן, אחת מהקבוצות הראשונות שהפכו את המצבים הנייחים לעקרון משחק ואף עמוד תווך של המועדון.
בשרשור בטוויטר ספארב סיפר על עבודתו עם בוטגרגייט במיטיולן. "הוא איש פנטסטי ונהדר בעבודתו" כתב. "הוא חדשן שהעבודה שלו לא מספיק מוערכת למרות שתרגיל שלו הוביל את דנמרק לחצי גמר היורו" (השער הראשון של דנמרק ברבע הגמר נגד צ'כיה).
ספארב אמר שבדרך כלל קבוצות עובדות על מצבים נייחים רק ב-"15 הדקות האחרונות בסוף אימונים". ואולם, במיטיולן, לפי ספארב "האימון על מצבים נייחים היה אחד מעמודי התווך של כל הארגון ואלמנט שאיתו השגנו יתרון".
"קיבלנו השראה מה-NFL", כתב הקשר הפיני. "היה לנו ספר תרגילים. לכל אזור בחצי של היריב היה לנו טריק אחר. היו לנו פגישות מיוחדות למצבים נייחים - בקבוצות קטנות ובקבוצות גדולות. יום אחד התאמנו על הוצאות חוץ עם חמישה שחקנים ויום לאחר מכן על בעיטות חופשיות מהעומק עם כל הסגל. השחקנים נכנסו לזה. הייתי צופה במשחקים ושולח הודעות למאדס. 'ראיתי את התרגיל בקרן של אתלטיקו מדריד?'. יום למחרת כבר היינו מתאמנים על זה. הרעיונות שלנו תמיד נענו בהתהלבות וסקרנות".
ספארב לא ידע שמאדס עובד עם דנמרק עד שהרגיש משהו מוכר בקרן שעשו נגד נבחרתו ביורו. "שמעתי את הדיבור שלהם. הבחנתי בסימנים אחד לשני, איך הם התייצבו על המגרש, איך הם נעו. הרגשתי שראיתי הכל בעבר" כתב ספארב. "אחרי המשחק ראיתי אותו מחוץ למגרש. הוא שמר על 'סודיות' ולא גילה שהוא עובד עם הנבחרת".
הנשק הסודי הזה, לפי ספארב, יכול לקבוע מי תזכה ביורו. "אני תוהה לכמה מדינות ביורו יש מאמן מצבים נייחים. אני, אישית, חושב שזה תפקיד שיישאר לזמן רב בכדורגל המודרני. יהיו כאלו שיראו את החשיבות שלו והיו כאלו שינסו להשיג תוצאות טובות עם רבע שעה בתום כל אימון".
