"היורו" נעלם מהיורוליג
מחקר של RunRepeat מראה ששיעור האמריקאים ביורוליג צמח ב-119% מאז שנת 2000. במקביל חלה ירידה חדה במספר שחקני הבית בקבוצות היורוליג. כמו כן, אמריקאים שיחקו 51% מכל הדקות של קבוצות ישראליות ביורוליג (בעיקר מכבי תל אביב) - השיעור הגבוה ביותר מאשר כל מדינה אחרת
דימטרי צ'ורצ'יץ' הוא כדורסלן לשעבר וכיום אנליסט ומנהל את אתר RunRepeat. הוא עבד בעבר עם סן אנטוניו ספרס וחוקר את הכדורסל האירופי דרך סטטיסטיקות ונתונים. כך הוא מזהה מגמות על "התמונה הגדולה" של הענף. ולכן כשמגיע ממנו מייל דחוף על מחקר שערך, צריך לעצור הכל ולקרוא.
והמייל שלו הראה נתונים חד משמעיים מ-20 השנים האחרונות ביורוליג, לפיהם האמריקאים השתלטו על היורוליג.
בזכות כוכבי כדורסל כגון יאניס אנדטוקומבו, ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ', ניקולה ווצ'וביץ', רודי גובר ואחרים נדמה ש"האירופאים משתלטים על ה-NBA" אך התמונה האמיתית שונה לחלוטין. האמריקאים השתלטו על היורוליג.
חוגגים ביורוליג צילום: אי פי אי לפי הנתונים של צ'ורצ'יץ', שפורסמו ב- RunRepeat מאז שנת 2000 שיעור האמריקאים ביורוליג צמח ב-119%. במקביל, מאז העונה הראשונה של היורוליג מספר האירופאים בליגה צנח ב-27.4% . ומאז 2016/17 יש יותר אמריקאים ביורוליג מאשר שחקני בית (שחקנים שמשחקים במדינות שלהם). 27.9% מהשחקנים ביורוליג הם אמריקאים. זאת בעוד שפחות מ-25% מהשחקנים הם יוונים (5.3%), ספרדים (6.4%), איטלקים (6.4%) או סרבים (6.2%).
בתחילת הדרך של היורוליג רק 14% מהשחקנים היו אמריקאים. מספר הדקות שלהם צמח ב-84% ומספר הנקודות שקלעו ב-76%. השוואה שעשה צ'ורצ'יץ' היא בין שלוש העונות הראשונות של היורוליג לשלוש השנים האחרונות.
אם המגמה תמשיך, טוען צ'ורצ'יץ', בקרוב אמריקאים ישחקו יותר דקות ויקלעו יותר נקודות ביורוליג מאשר שחקנים אירופאים. מה שבטוח זה שכרגע, האמריקאים משחקים יותר דקות משחקני בית.
אמריקה בישראל
ישראל, לפי צ'ורצ'יץ', היא המדינה שעברה את הליך האמריקניזציה הבולט ביותר. אמריקאים שיחקו 51% מכל הדקות של קבוצות ישראליות ביורוליג (בעיקר מכבי תל אביב) - השיעור הגבוה ביותר מאשר כל מדינה אחרת. הכי קרובה אלינו היא גרמניה בה 38% מהדקות הולכות לאמריקאים. בסלובניה, למשל, רק 14% מהדקות ביורוליג הולכות לאמריקאים, בסרביה רק 17% ובקרואטיה 20%. ישראלים שיחקו רק 34% מהדקות ביורוליג, אחד השיעורים הנמוכים ביותר לשחקני בית ביורוליג.
"אלו לא נתונים שהם חדשות טובות לשחקנים מקומיים ביורוליג", מסכם צ'ורצ'יץ'. "היתה ירידה של 36% במספר הדקות של מקומיים בשני העשורים האחרונים, שחקנים מקומיים צעירים - מתחת לגיל 26 - חוו ירידה של 66% בדקות והשחקנים הישראלים סובלים מזה יותר מכמעט כל אחד אחר: ירידה של 54% מהדקות, הירידה השלישית הכי גדולה באירופה, ואם לא מחשבים דקות של שחקנים מתאזרחים - אז הירידה היא של 64%. רק הטורקים (74%-) והאיטלקים (76%-) חוו דעיכה גדולה יותר בדקות המשחק שלהם כיום ביחס ללפני 20 שנה. והעונה... מכבי תל אביב העניקה לישראלים רק 10% מהדקות ביורוליג בתחילת העונה - זה הנתון הנמוך ביותר בהיסטוריה לשחקני בית באירופה".
כמו כן, בשלוש השנים האחרונות רק הקבוצות הטורקיות והאיטלקיות נותנות פחות זמן לשחקנים מקומיים מאשר מכבי תל אביב. "האיטלקים שיחקו 39% מהזמן בשלוש העונות הראשונות של היורוליג והשנה הם משחקים בקושי 9%" לפי צ'ורצ'יץ'. "הדעיכה בזמן המשחק של האיטלקים, הטורקים, הרוסים והישראלים, היא הדרמטית ביותר".
אמריקן-יורוליג
כאמור, "האמרקינזציה" של היורוליג אינה תופעה ישראלית. צ'ורצ'יץ' בדק 2,634 שחקנים ב-21 עונות יורוליג. רק קבוצות צרפתיות ויווניות שמרו על שיעור גבוה, יחסית, של שחקני בית כאשר אפילו הקבוצות הסרביות הליטאיות ירדו מ-80% ו-60% מזמן המשחק לשחקנים מקומיים ל-50% ופחות.
לפי צ'ורצ'יץ', בגלל "השיטה הסגורה ביורוליג" ה"מספרים הללו רק ידעכו".
המגמה החריפה הרבה בגלל ה-NBA. מאז 2001 גדל שיעור השחקנים הזרים האירופאים ב-NBA מ-10% מכל שחקני הליגה לסביבות ה-25% (מסביבות 20 שחקנים לסביבות 110 שחקנים). בגלל היתרון הכלכלי העצום, NBA שואבת אליה את המיטב מהכדורסלנים האירופאים הצעירים. כך שאם אתה אירופאי וממש טוב בכדורסל הסיכוי שתשחק ב-NBA בגיל 21 ולא ביורוליג, הוא לא קטן. קבוצות ה-NBA מכירות את כל המצטיינים באירופה כשהם בגיל 14 ושואפות לבחור אותם בדראפט ולגדל אותם בעצמן בגיל 18-19. את אותם שחקנים שהקהל יכול להזדהות איתם מחליפים מקצוענים אמריקאים - בוגרי מערכת המכללות או יוצאי NBA, שבגלל הבדלי הרמות הופכים לשחקנים הרבה יותר חשובים באירופה מאשר היו בארה"ב.
למשל, שיין לארקין ב-NBA היה שחקן של 5.5 נקודות למשחק, 2 ריבאונדים ו-3 אסיסטים בכ-250 משחקים. שחקן קצה הספסל. ביורוליג הוא שחקן מוביל שמדי פעם נותן משחק היסטורי. סקוטי ווילביקן לא היה טוב מספיק כדי להיבחר בדראפט ה-NBA ב-2014 ומאז 2015 הוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר באירופה. אמנם ה-MVP האמריקאי היחיד שהיה ליורוליג הוא אנתוני פארקר אבל ברשימת הקלעים המצטיינים ביורוליג יש יותר שחקנים ממישיגן וניו יורק מאשר ממוסקבה או בלגראד.
צ'ורצ'יץ' טוען שהדעיכה של השחקן האירופי באירופה תמשיך בגלל הפורמט של היורוליג אבל צריך גם לקחת בחשבון שני דברים נוספים שלבטח ישפיעו על רמת הכישרון המקומי - ובכלל - ביורוליג.
ה-NBA, לפי הערכות, תגדל בקרוב מ-30 קבוצות ל-32 קבוצות. המשמעות היא עוד 24-30 שחקנים בליגת הכדורסל הטובה בעולם. כמו כן, הליגה משקיעה לא מעט ב-Gליג, ליגת המילואים של ה-NBA. שכר השחקנים שם עולה וכך גם הסיכויים ששחקנים מהליגה הזו יקבלו הזדמנויות ב-NBA. בנוסף, ה-Gליג מתכננת לגדול מ-29 קבוצות ל-32 קבוצות, כולל קבוצה במקסיקו סיטי. כלומר, הסיכויים של דני אבדיה או ים מדר הבא לשחק בישראל בגיל 21 יקטנו עוד יותר. במקביל, הסיכויים של מכבי תל אביב להחתים שחקן אמריקאי מצוין שחמק מהראדר של אלפי הסקאוטים ב-NBA יקטנו בצורה משמעותית.
במכבי תל אביב - ובכלל בכדורסל האירופי - יצטרכו לעשות חושבים לגבי העתיד של היורוליג. מה תהיה המשיכה שלה עבור האירופאי הממוצע אם היא תהפוך לליגת כדורסל אמריקאית שמשוחקת באירופה? מה תהיה המשיכה של ליגה ללא ייחוד מקומי וללא איכות רבה עבור צופה הכדורסל הממוצע? מה התפקיד של קבוצות כמו מכבי תל אביב, הכוכב האדום בלגרד ואפילו ברצלונה וריאל מדריד בכדורסל העולמי אם הן לא מייצרות שחקנים שיקחו את השם שלהן לרמה הגבוהה ביותר (כמו לוקה דונצ'יץ' ודני אבדיה)? למה בעצם הן קיימות אם הן לא מייצרות שחקנים כדי שהקהילה המקומית תזדהה איתם? ומה התפקיד של אותן קבוצות בקהילות המקומיות שלהן? האם שווה להקריב את המקומיות והזהות המקומית עבור הצלחה בליגה, שבעיקרון היא השנייה או השלישית בטיבה בעולם?
הנתונים של צ'ורצ'יץ' מייצרים הרבה שאלות לאליטה של הכדורסל האירופי.
