איך יעשו אתחול מחדש לכדורגל האירופי?
בחודשים האחרונים ראשי הקבוצות הגדולות באירופה השיגו את תמיכתם של בנקים מרכזיים בארה"ב וביבשת, ומתכוננים להקמת סופרליג או שינוי מוחלט של ליגת האלופות. לפי איך שזה נראה, בכוונתם להשתמש במגפת הקורונה כדי להצדיק את המהלכים שלהם
בחודשים האחרונים ראשי הקבוצות הגדולות באירופה השיגו את תמיכתם של בנקים מרכזיים בארה"ב וביבשת, והם מתכננים הקמת סופרליג או שינוי מוחלט של ליגת האלופות. לפי איך שזה נראה, הם הולכים להשתמש במגפת הקורונה כדי "להצדיק" את המהלכים שלהם.
"שום דבר לא יהיה כמו שהיה", אמר פלורנטינו פרס בכנס השנתי של הסוסיוס של ריאל מדריד. "המגפה מכריחה אותנו להפוך את הכדורגל ליותר תחרותי. אנחנו חייבים לחדש ולחפש את הפורמולה הנכונה כדי לוודא שהכדורגל ישאר אטרקטיבי. ריאל מדריד שיחקה תפקיד בהקמת פיפ"א וגביע אירופה, והמודל הנוכחי צריך אתחול מחדש. הכדורגל צריך מומנטום חדש וריאל מדריד תהיה שם בלב שלו".
פרס, לפי כל ההערכות, מעוניין בהקמת "סופרליג". ליגה בכירה אחת לכל אירופה עם כל השמות הגדולים - אך גם מאמץ את הדרישה של מאמנים בכירים אחרים ומבקש להוריד את מספר המשחקים בעונה: "כולם רוצים רפורמה בעולם הכדורגל. יש רוויה מסוימת מהמשחק והאוהדים, שהם החשובים ביותר, סובלים. יש גם פציעות לכדורגלנים. הרפורמה בכדורגל לא יכולה לחכות יותר. המועדונים הגדולים ביותר באירופה הם בעלי מיליוני אוהדים, והם לא יכולים לסובב את הגב אליהם".
פלורנטינו פרס (משמאל) עם זינדין זידאן צילום: איי אף פי הביקורות על פרס לא איחרו להגיע. "הסופרליג היא חלום של פלורנטינו פרס ב-30 השנים האחרונות" אמר אלכסנדר צ'פרין, נשיא אופ"א. "כל המועדונים הגדולים מתנגדים לסופרליג, הוא לא מסתכל מעבר למחר".
לא בטוח שצ'פרין צודק בקשר למועדונים הגדולים האחרים, שאומרים משהו אחד בפומבי ומשהו אחר במיילים שנחשפו בשנים האחרונות. יש כאן התנגשות בין הרצונות של הטופ של הטופ - 15-20 המועדונים העשירים והבכירים ביותר בעולם - לבין צ'פרין, שמייצג ופועל לפי רצונות ההתאחדויות שמבטיחות לו את המשך כהונתו כנשיא אופ"א, כלומר ההתאחדויות הקטנות - ולכן גם ממשיך במדיניות הדרך "הקלה" לליגת האלופות לקבוצות מהליגות הקטנות. זה מה שמוריד את איכות ליגת האלופות ומסייע, בין השאר, ליצור את "חוסר התחרותיות" שפרס מדבר עליה.
מעמד הביניים קטן
מי שעשוי ליפול בין הכיסאות הם מועדוני הביניים - המועדונים הבינוניים, שממלאים אצטדיונים בינוניים וגדולים, הופכים את הליגות הגדולות למעניינות, מגדלים שחקנים לקבוצות הגדולות ומדי פעם גם מגיחים לטופ של הכדורגל האירופי. אייאקס, למשל. אטאלנטה, או ויאריאל.
פרננדו רואג', המנכ"ל של ויאריאל, הודה בראיון עם כלכליסט שהוא חושש מהדיבור הגובר על הקמת סופרליג. "אנחנו מפחדים מהסופרליג", הוא אומר. "זה יהיה רע מאוד לליגת המקומיות ולדעתי וזה גם לא יהיה טוב למועדונים הגדולים. כן - בהתחלה יגיע כסף אמריקאי והקבוצות לא יפסידו כסף - אבל אחרי כמה שנים של ליגה אירופאית אחת, המועדונים הגדולים יתקלו בבעיות. למשל, אני - ואני בטוח שהרבה אוהדים מרגישים גם ככה - אוהבים את אירופה. טוב לי להיות אזרח אירופאי אבל אנחנו מבינים שאירופה מופרדת. שלכל מדינה יש שפה שונה, תרבות שונה וכך גם ליגה שונה וכך זה צריך להיות.
"סביליה או ויאריאל קוראות את אותם עיתונים ורואות את אותן חדשות כמו ריאל מדריד וברצלונה, ולא צ'לסי או בורוסיה מנשנגלדבאך. ויש לזה משמעות. אני גם חושב שהקבוצות הגדולות חושבות שליגה אחת תשים את צ'לסי 3-4 פעמים נגד ריאל מדריד בעונה, אבל זה יאבד מהקסם שלו אחרי כמה שנים, ובסוף, ריאל מדריד תצטרך לשחק גם נגד הבורוסיות מנשנגלדבאכיות של העולם 3-4 פעמים בעונה. האם אנחנו לא טובים כמו גלדבאך? והאם זה טוב יותר לשחק נגד גלדבאך מאשר ויאריאל או סביליה? אני חושב שהסופרליג זו חשיבה אמריקאית מדי ולא אירופאית. ואני גם חושב שליגת האלופות הולכת להשתנות כדי להתאים יותר למועדונים הגדולים. זה קורה הרבה. הדעה האישית שלי היא שצריך לשנות את הפורמט, כי באמת בבתים יש הרבה מאוד קבוצות חלשות שלא יכולות להתמודד מול הקבוצות החזקות. צריך 32 קבוצות בליגת האלופות אבל הן צריכות להיות הכי חזקות באירופה - ולא קבוצות שנכנסות לשם בגלל הנחה שעשו להן".
פרננדו רואג', מנכ"ל ויאריאל צילום: לה ליגה
האמת היא שהכדורגל אכן צריך להשתנות בשביל להישאר אטרקטיבי, אבל השינוי לא צריך להיות הקמת סופרליג לסופר-עשירים וגם לא איזשהו סוציאליזם מזויף שמטרתו העיקרית היא לתת הנחות לקבוצות הקטנות בתמורה לקולותיהן בבחירות.
אז מה כן צריך לעשות?
ניק האנאוור הוא יזם מיליארדר (אחד מהמשקיעים הראשונים בחברת אמזון), מנהל חברות, משקיע, יועץ עסקי ופעיל חברתי אמריקאי. ב-1 במרץ 2011 נשא האנוואר הרצאה בוועידת TED, בה שטח את משנתו החברתית. הוא טען כנגד המוסכמה הרווחת בקפיטליזם הקאלסי, לפיה מעמד העשירים "יוצר משרות" בעבור כל האוכלוסייה, ועל כן עושרם "מחלחל" בסופו של דבר לכולם. לדבריו, מעמד הביניים הוא יוצר המשרות האמיתי של המערכת הכלכלית, והשיטה הנוכחית שוחקת אותו. כדי לחזק את מעמד הביניים ולהועיל לחברה כולה, על הממשלה להעלות את שכר המינימום שיבטיח הכנסה למעמדות הנמוכים, דבר שיגדיל את כוח הקניה שלהם. ב-TED גנזו את ההרצאה ואחרי ביקורות ציבוריות רבות איפשרו להאנאוור להרצות שוב - הפעם על "הסוד המלוכלך של הקפיטליזם". גם בהרצאה הזו האנאוור מתח ביקורת חריפה על התפיסה הניאו-ליברלית, שמעצבת את המחשבה הפוליטית האמריקאית (והישראלית) בשנים האחרונות ודרש העלאת מיסים על העשירים, העלאת שכר מינימום ורגולציה מקיפה וחזקה על התאגידים הגדולים ביותר. הוא לא מדבר על הרס הקפיטליזם אלא על המצאתו מחדש.
הוא גם מזהיר שהפערים הכלכליים עשויים להוביל לחוסר יציבות חברתית, שתוביל לפגיעה במעמד הגבוה. "ב-1980 ה-1% הבכיר של אמריקאים היו בעלי כ-8% מההון הלאומי", הוא אומר. "50% מהאמריקאים בשכבות הנמוכות היו בעלי 18% מההון הלאומי. 30 שנה אחרי, היום, לטופ 1% יש הון בשווי 20% מההון הלאומי וה-50% מחלקים ביניהם 12%-13%. אם המגמה תמשיך, בעוד 30 שנה, ל-1% העליון יהיו 30% מההון הלאומי וה-50% האחרים יחזיקו רק ב-6%". האנאוור טוען שהקפיטליזם לא יכול לעבוד ככה. "אין בעיה עם קצת חוסר שוויון, חוסר שוויון הוא הכרחי לדמוקרטיה קפיטליסטית מתפקדת. הבעיה היא שכל הכוח, העושר וההכנסה מרוכזים בטופ".
מחקרים מראים שהאנאוור צודק. התפיסה הניאו-ליברלית של כלכלת חלחול לא מייצרת עבודות והכנסה לכולם. לפי מחקר חדש של בית הספר לעסקים של לונדון, שחקר הטבות מס ברוח כלכלת החלחול (מינימום מס), הראה שרק העשירים ביותר נהנו מכלכלת החלחול. המחקר בדק 18 מדינות בין 1965 ל-2015 וראה שאין ממש קשר בין מספר עובדים ובריאות כלכלית כללית למיסים שהעשירים לא משלמים, ולא היה טפטוף של העושר למטה למעמד הביניים. "אם הרציונל של מיסים נמוכים על העשירים הוא שהכסף שהם לא משלמים במיסים יגיע למעמד הביניים אז אין רציונל לכך" הסביר אחד החוקרים, ג'וליאן לימברג ל- MoneyWatch. "למען האמת, אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, אז התקופה עם המיסים הגבוהים ביותר על העשירים - אחרי מלחמת העולם השנייה - היתה גם התקופה עם הצמיחה הכלכלית הגדולה ביותר והאבטלה הנמוכה ביותר".
המגפה הגדילה את הפערים הכלכליים עוד יותר בארה"ב ומדינות מערביות רבות. בארה"ב, עוד לפני המגפה, חוסר השיוויון היה הגבוה ביותר ב-50 השנים האחרונות לפי נתוני מפקד האוכלוסין.
נכון לתחילת דצמבר, 651 המיליארדרים האמריקאים נהנו בשנה האחרונה מכך שההון שלהם צמח ב-1 טריליון דולר ל-4 טריליון דולר, זאת בעוד שכמעט 8 מיליון אמריקאים נפלו מתחת לקו העוני (נכון למחקר של אוניברסיטת שיקגו בנובמבר). בישראל, לפי דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת, מעמד הביניים הצטמצם ב-15%.
האנאוור מזהיר: "חבריי הזיוליונרים, בסוף הם יגיעו אלינו עם הקילשונים".
ההצעות שלו לתיקון מתבססות על מערכת גביית מיסים פרוגרסיבית, העלאת שכר המינימום (שהתגלתה כחיובית מאוד לכלכלת מדינת וושינגטון וקליפורניה), השקעה במעמד הביניים והשקעה בהפיכת עניים לחברים במעמד הביניים ותורמים לכלכלה (דרך השקעות בשיפור שירות ממשלתי, חינוך ותשתיות) ועוד.
ומה הקשר לכדורגל האירופי?
הכדורגל האירופאי אימץ את כלכלת החלחול. רוב ההכנסות נשאבות על ידי ה-1%. זה קרה בגלל רגולציה שאיפשרה זאת. הסכמי זכויות שידור אינדיבידואלים שמ-2006 פתחו פערים כמעט בלתי ניתנים לסגירה בספרד בין ברצלונה וריאל מדריד לשאר הליגה - למשל. באיטליה קרה משהו דומה. באנגליה הפרמיירליג הותירה את כל הכדורגל האנגלי מאחורה עם הסכמי זכויות שידור עצומים בבריטניה וברחבי העולם שמשכו אליהם משקיעים ומיליארדרים מרחבי העולם. גם בגרמניה, באיירן מינכן הצליחה להפוך את חלוקת הכספים מזכויות שידור לחסרת שוויון. הפייר פליי הפיננסי איפשר את הגדלת הפערים כי "ההגיון" מאחורי הרגולציה הזו היא שאפשר להוציא רק את הכסף שמכניסים באופן עצמאי - והקבוצות הגדולות, באופן טבעי, הן אלו שיכולות להשקיע בעצמן יותר מכל הקבוצות האחרות, מה שמגדיל עוד יותר את הפערים הספורטיביים והכלכליים (כי בכדורגל הקבוצה המנצחת היא גם הקבוצה שזוכה בהכי הרבה כסף). כל אלו גרמו למעמד הביניים להיחלש ולהצטמצם. קבוצות טובות ממעמד הביניים מתקשות להחזיק את השחקנים והמאמנים הטובים ביותר שלהן וכתוצאה מכך הקהל פחות מתעניין בהן, מה שמוביל לירידה בהכנסות ופתיחת הפערים מהגדולות.
לא צריך להרוס את השיטה של הכדורגל - שהפכה אותו לענף הפופולרי והמכניס בעולם, ממש לא. אבל כן צריך לעשות את השינויים שיאפשרו העברה יציבה וגדולה יותר של הכנסות לקבוצות ממעמד הביניים (הקטנת ליגות הבכירות, למשל?; השוואת הכנסות מזכויות שידור או חלוקת הכנסות מסוימת?). כן צריך למנוע מקבוצות הענק לצבור עוד ועוד שחקנים - וצריך לעשות זאת על ידי הגבלת מספר השחקנים בסגל/מועדון. צריך גם לשנות את הפורמט של ליגת האלופות ולהפוך אותה לליגה תחרותית ואיכותית יותר (תקרת שכר, רצפת שכר, קביעות מסוימת אבל לא סגירת הליגה). כן צריך לאפשר למיליארדרים להשקיע כמה שהם רוצים בקבוצות שלהם (שלא כמו עכשיו עם הפייר פליי הפיננסי) אבל לוודא שלצד ההשקעה הזו יהיה מנגנון כמו תקרת יוקרה ומס יוקרה, שיהיה אחראי על כך שהפערים לא יפתחו עוד יותר בגלל ההשקעות הללו.
הכדורגל אכן צריך להמציא את עצמו מחדש, אבל עד כמה אפשר לסמוך על האחראים שיעשו זאת בצורה טובה?
