טיפים לניתוח אנליטי של שחקן רכש

עם הרבה נתונים מגיעים הרבה ספקות ולכן, לעיתים קרובות, צריך לחזור לסקאוטינג מסורתי כדי להבין איזה שחקן מתאים לאיזו קבוצה

אוריאל דסקל 15:3324.12.20

תגיות:

רוב קבוצות הכדורגל הרציניות בונות פרופיל סטטיסטי לשחקן הרכש שהן מעוניינות בו.

הקבוצות מבצעות ניתוח וידאו וניתוח מספרי עם חברות כמו WyScout, InStat, Opta או 21st Club. כל חברה מייצרת/מנתחת את המספרים ו"מתמחה" ביכולת שאין לחברות אחרות. למשל ב-21st Club יכולים להעריך עם האלגוריתמים שלהם כמה חמישה תאקלים מוצלחים בליגה ההולנדית שווים בפרמיירליג. השירותים הללו עולים לא מעט כסף - אבל קבוצות רציניות מבינות את חשיבות המודיעין ומשלמות את הסכומים הללו. והיום, גם אוהדים מהשורה יכולים היום לבחון שחקן לפי הנתונים שלו דרך אתרים כגון Whoscored, sofascore או למתקדמים fbref. אוהדים יכולים לייצר תוכן עם הנתונים הללו ואז גם להביע את דעתם המושכלת על שחקן רכש של קבוצתם. ואולם, עם הרבה נתונים מגיעים הרבה ספקות, אלו כמה טיפים שנאספו מאנליסטים, מאמני כדורגל ומגלי כישרונות שיעזרו בניתוח שחקני רכש פוטנציאליים.

1. נתוני ריצה יכולים להטעות

מאמנים רוצים שהקבוצה שלהם תרוץ יותר מהקבוצה היריבה - במיוחד כאשר הם מעוניינים במשחק לחץ גבוה. נתוני הריצה הגולמיים גם עשויים ללמד על המוכנות, המשמעת והכושר של שחקן או קבוצה. ואולם, באיזשהו שלב מדדי הריצה מעט מרמים וללא קונטקסט מתאים סביבם, יכולים להטעות. למשל, מסוט אוזיל, בדרך כלל, היה רושם הכי הרבה ק"מ בקבוצות שלו, אבל האם זה היה עוזר לקבוצותיו לנצח משחקים? אין עדות סטטיסטית לכך. כן יש עדות סטטיסטית לכך שכאשר מסוט אוזיל יצר מעל 4 מצבי הבקעה במשחק, קבוצותיו ניצחו יותר. אז מה שווה יותר? איפה שווה יותר לאוזיל להוציא את האנרגיות שלו?

וויין גרצקי, גדול שחקני ההוקי קרח בכל הזמנים: "אתה מפספס 100% מהזריקות שאתה לא לוקח" צילום: איי פי

בנוסף, מספר הספרינטים ומספר הק"מ שרצים קשור בשיטה שהשחקנים מתבקשים לשחק, איך היריבה משחקת מולם, מה מצב התוצאה והחיבור עם שחקנים אחרים: נגיד שחקן מצוין במסירות ארוכות לאגף. הוא מקבל את הכדור במרכז המגרש ומשחרר אחת לאגף לשחקן כנף שרץ. שיתוף הפעולה הזה יכול לייצר 2-3 מצבי הבקעה במשחק אבל בשביל שיצא לפועל היטב, שחקן הכנף שרץ צריך להיות חד במיוחד ולא לרוץ אחרי המגן בהתקפות שלפני - מה שיקטין את מספר הק"מ והספרינטים שהוא רץ, אבל יקרב את קבוצתו לניצחון.

אגב, מדידת ריצה משמשת היום בעיקר את מאמני הכושר והצוות הרפואי כדי לזהות אם שחקן סובל משרירים עייפים או פציעות ולחזות אם הוא בדרך לפציעה או צריך מנוחה.

2. איך מודדים יצירת חללים?

יש מערכות מידע מתוחכמות (למשל Track 160) שמאפשרות לזהות איך שחקן מייצר שטחים וחללים על המגרש עבורו ועבור חבריו לקבוצה (עם תנועה ללא כדור, מסירה או פעולה אחרת) או סוגר שטחים ליריבים. אם אין את האפשרות הזו, אפשר להתחיל לחשב מה הבישולים הצפויים (xA) והשערים הצפויים (xG) איתו על המגרש ובלעדיו. שוב, גם כאן צריך להיזהר מקפיצה למסקנות ולחבר את הנתונים הללו עם נתונים כגון השלמת מסירות איתו ובלעדיו על המגרש. מסירה מוצלחת היא שילוב של מוסר ומי שמקבל את המסירה. תנועה ופעולה טכנית. אם בלעדיי שחקן מסוים קבוצה מוסרת גרוע יותר זה כנראה בגלל שהיא צריכה את התנועה ויכולת המסירה של אותו שחקן - מה שעשוי ללמד הרבה עליו יותר מאשר מספר הבישולים או מספר הבישולים הצפויים שלו. גם כאן, צריך לראות אם בלי שחקן מסוים קבוצה מוסרת יותר פעמים אחורה וכך אחוז השלמת המסירות גבוה יותר.

3. כמות היא גם סוג של איכות

נתוני פר 90 דקות טובים למדידת איכות הפעולות של שחקן יוצר או שחקן הגנתי אך נתונים פר משחק מלמדים הרבה על כמה עמיד השחקן וכמה איכות הוא יכול לנפק לאורך זמן. ייתכן מאוד שיש שחקן שעולה כל משחק ל-15 הדקות האחרונות שלו ומצליח לייצר 2 הזדמנויות הבקעה והוא יכול לעשות זאת כמה וכמה משחקים, מה שיעניק לו נתוני "פר 90 דקות" נהדרים, 3.2. ואולם, הפליימייקר שהוא החליף מייצר על בסיס קבוע, במשך 75-90 דקות, 2.8 הזדמנויות הבקעה למשחק. כך שלא ממש כדאי להסיק מכך שהפליימייקר המחליף יצירתי יותר או טוב יותר לקבוצה מאשר הפליימייקר שמשחק כל ה-90 דקות - השניים שיחקו בסיטואציות שונות לחלוטין במשחק עצמו.

לפעמים חוק המספרים הגדולים דווקא סבבה ולא צריך לנרמל ל-90 דקות. אם שחקן מייצר 150 הזדמנויות הבקעה בעונה, זה בסדר גמור לתת לו הרבה קרדיט על כך - בטח אם הוא עושה זאת במשך כמה עונות. לא חייבים לרדת לרזולוציות של xA ו-xG עם כמות המצבים שנוצרה היא פשוט עצומה ויוצאת דופן. אפשר להניח שמדובר בחלק מתוכנית ליצירת מצבי הבקעה רבים - אם בהגבהה או מסירות ארוכות ואז גם להניח שהשחקן עושה את תפקידו נהדר.

4. אחוזי הצלחה בפעולה לא בהכרח מלמדים על איכות ביצוע

טרנט אלכסנדר ארנולד הוא דוגמה מושלמת לשחקן שיותר נכשל במסירות מפתח והרמות מאשר מצליח - אבל זה "בסדר גמור" כי כל השיטה של יורגן קלופ תלויה ביכולת שלו להביא את הכדור מהר לתוך הרחבה. זה משפיע על איך שהיריבות מגיבות ונעות וזה שם את היריבות תחת לחץ מתמיד. טרנט אלכסנדר ארנולד צריך לנסות להרים את הכדור לרחבה 5-10 פעמים במשחק ואפילו אם הוא רושם "הצלחה" רק פעמיים, הוא נשק קטלני שמוביל לשערים של הקבוצה שלו. או כפי שהגדיר זאת וויין גרצקי, גדול שחקני ההוקי קרח בכל הזמנים: "אתה מפספס 100% מהזריקות שאתה לא לוקח". בקיצור, לפעמים הכמות לא פחות חשובה מהאיכות.

5. לנרמל, לנרמל, לנרמל

נתון החזקת כדור הוא טוב להבנת סגנון הקבוצה (וגם לא תמיד) אך לא מלמד הרבה על איכות הביצוע או התקפת הקבוצה. נתונים מתקדמים כמו xG או xA מלמדים הרבה יותר על איכות המשחק של הקבוצה בהתקפה או בהגנה (כמות ה-xG שיצרו לעומת כמות ה-xG שמנעו). הנתונים הללו - xG ו-xA נגדך - טובים יותר גם כדי לשפוט את איכות ההגנה מאשר נתונים על תאקלים מוצלחים או חטיפות. באופן כללי, תאקלים וחטיפות הם נתונים שמאוד תלויים בסגנון המשחק של קבוצה מסוימת ופחות בשחקן כזה או אחר. משהו שעושים בקבוצות מסוימת כדי להבין את איכות שחקן ההגנה הספציפי בפעולות הגנתיות, זה לנרמל את הפעולות ההגנתיות של שחקן למספר נגיעות בכדור של היריבות, כך ניתן להשוות את מספר הפעולות ההגנתיות לכל 1,000 נגיעות בכדור של היריבה ולא פר 90 דקות או פר משחק. שחקן כמו ג'ורדן הנדרסון עושה בסביבות 2.5 תאקלים ל-90 דקות - מה שהופך אותו למתקל ה-15 או ה-20 הכי טוב בפרמיירליג. אבל בנירמול ל-1,000 נגיעות של היריבה, הוא קופץ ל-4.6 תאקלים ל-1,000 נגיעות ואז הוא אחד מחמשת המתקלים הטובים בליגה.

ואולם, אם מישהו - קשר הגנתי למשל - רושם מספרים מוחלטים יוצאי דופן בתאקלים, חטיפות וניצחונות בעימותים, חוק המספרים הגדולים נכנס לפעולה. אנגולו קאנטה, למשל, הוא שחקן שלסטר סיטי הביאו בעיקר בגלל שלאורך השנים בליגות הצרפתיות בלט באופן קיצוני בכל מה שקשור למספרי תאקלים, עימותים וחטיפות. הוא איפשר ללסטר לשחק בסגנון מאוד מסוים שהוביל לאליפות הכי מפתיעה בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי.

6. יש דברים שלא משתנים

גם בילי בין, אבי מהפכת "המאניבול", דיבר לאחרונה על כך שהשילוב המושלם הוא "סקאוטינג מסורתי ושימוש באנליטיקס". מה המשמעות של זה? ארסנל רכשה את גרניט ג'אקה ושקודראן מוסטפי עבור סכום שובר שיאים של המועדון. וזאת בעיקר בגלל נתונים שהפיקה חברת נתונים בבעלות המועדון, StatDNA. סוכן שחקנים מוכר הגדיר בזמנו את הרכישות הללו כ"שוקינג - פשוט שוקינג". הוא אף מנדב: "מוסטאפי? כמה שבועות לפני הוצע לאנדרלכט והם אמרו שהוא לא מספיק טוב. יש דברים ברורים. קצת לא מובן איך הם קרו". הם קרו, בין השאר, בגלל שבמועדון סמכו בעיקר על "מספרים טובים" ולא סקאוטינג מסורתי.

אז לפעמים צריך להסתכל על הנתונים הפשוטים כדי להבין את המובן מאליו. כמה ניצחונות השחקן היה שותף להם, כמה עוברים אותו בכדרור, כמה פעמים הוא נמנע ממסירה אחורה או עושה פעולה רק בגלל שהיא "נראית" נכון ולא בגלל שהיא נכונה. צריך להיות ביציע כדי לראות אם הוא מקבל אחריות על טעויות או זורק אותה על חברים קבוצה. סקאוטים צריכים להיות ביציעים, לפני המשחק, כדי לראות איך השחקן מתנהג עם שחקנים אחרים, אנשי צוות ועובדי מועדון. אם הוא מנומס, אם הוא עוזר, אם הוא מתנהג לאחרים בכבוד. האם הוא חסון נפשית? אלו הדברים הכי קריטיים שלא רואים על המגרש ובסטטיסטיקות אלא בעיניים ודרך סיפורים וחקירה.

למצוא את השחקן הנכון זו משימה מאוד לא קלה, שדורשת הבנת מספרים, הבנת המשחק והבנת הסיטואציה האנושית והמקצועית של כל שחקן ושחקן וכל קבוצה וקבוצה. מה שבטוח זה שכיום אי אפשר לגלות שחקן על פי מספרים בלבד או תחושות בלבד.

עוד: איך מגלים כישרונות מיוחדים?