העולם צריך את הגמישות המחשבתית של קרלו אנצ'לוטי

קרלו אנצ'לוטי, מאמנה של קבוצת הפרמיירליג האנגלית אברטון, הוא מכוכבי העבר של מילאן הגדולה של סוף שנות השמונים תחת המאמן אריגו סאקי. סאקי היה גאון ששינה את פני הכדורגל, עם סגנון פורץ דרך ומערך של ארבעה שחקני הגנה, ארבעה שחקני קישור ושני חלוצים (4–4–2), כולם לוחצים ונעים יחד כאילו חבל בלתי נראה קושר ביניהם. אנצ'לוטי היה כלי משמעותי בתוך המערך הזה, וכשהפך למאמן אימץ גרסה משלו ל־4–4–2 עם שני חלוצים, שני קשרים מרכזיים, שני שחקני כנף וארבעה שחקני הגנה.

על ה־4–4–2 הזה אנצ'לוטי לא הסכים לוותר בשום אופן. ב־1996 הוא קיבל את תפקיד מאמן פארמה, שם שיחק אז ג'יאנפרנקו זולה, גאון כדורגל. אבל זולה לא התאים ל־4–4–2 בגלל הרצון שלו לשחק בעמדת ה־"10" — שחקן שמקבל כדור בקישור ולא נצמד לאחד הקווים או מתפקד כחלוץ — ומהר מאוד מצא את עצמו מחוץ לפארמה. הוא הגיע לצ'לסי והפך את עצמו לאגדה בכדורגל האנגלי. 

קרלו אנצ'לוטי צילום: איי אף פי

אחר כך אנצ'לוטי סירב להחתמת רוברטו באג'יו, כי לא ראה שהוא מתאים למערך שלו. באג'יו הצטרף לבולוניה וכבש 22 שערים ב־30 משחקי ליגה — שישה שערים יותר ממה שכבשו יחד אנריקו קייזה והרנן קרספו, חלוצי פארמה. את העונה ההיא פארמה סיימה רק 2 נקודות מאחורי האלופה יובנטוס, כש־13 קבוצות כבשו יותר ממנה. לו רק היה לאנצ'לוטי "כלי" אחר שהיה מעניק לו יותר גמישות במערך, הדברים יכלו להיראות אחרת. והקיבעון של אנצ'לוטי לא נגמר בפארמה: כשהוא עבר לאמן את יובנטוס, הוא ויתר על תיירי הנרי, כי לא חשב שהוא יכול להיות חלוץ ב־4–4–2 — עוד טעות עצומה.

"לא רציתי לשנות את עצמי", הודה אנצ'לוטי לימים בספרו "Quiet Leadership". "פספסתי את זולה מפני שרציתי לשחק 4–4–2. לכן גם לא לקחתי את באג'יו; בדיעבד הייתי לוקח אותו ומברר איפה הוא רוצה להיות על המגרש".

רק כשיובנטוס רכשה את זינאדין זידאן, מספר 10 מהטובים בהיסטוריה, אנצ'לוטי הבין שעם כל היעילות של ה־4–4–2 שלו, הגיע הזמן להמשיך הלאה כדי לא לפספס כישרון שהוא תיאר כ"שחקן הטוב ביותר שאיתו עבדתי בקריירה שלי". "הייתי צריך לשנות את מה שאני חושב על זידאן כדי שהטקטיקה שלי תתאים לו", הוא סיפר בספרו. "בניתי שיטה סביבו במקום להכריח אותו לשחק את השיטה שאני העדפתי". מאז אנצ'לוטי נהפך לאחד מהמאמנים היותר גמישים בעולם. הוא התאים את עצמו טוב יותר לכלים שהיו לו.