במזרח הלוהט, כל משחק הוא המשחק האחרון
בוסטון סלטיקס העפילה לגמר המזרח ב-NBA נגד מיאמי היט. זה יהיה מפגש בין שני ארגונים שמתמחים בבניית קבוצות עם האישיות הנכונה. מרקוס סמארט כדוגמה
כמה שנים לפני שנכנס ל-NBA, מרקוס סמארט ברח מכנופייה בחניון בלנקסטר, טקסס. ירו לעברו שבעה כדורים בזמן שהוא רץ בין מכוניות חונות. סמארט בן ה-12 הסתבך עם חברי כנופיה כמו רבים מחבריו באותו אזור בעייתי בעיירה. בזמן שברח הבטיח לעצמו שהוא יהיה "טוב יותר".
קראו עוד בכלכליסט:
- כולל הסל בחצר: בית ילדותו של קובי בראיינט עומד למכירה
- 12 מיליון דולר - החוזה הראשון של דני אבדיה ב-NBA?
- האם ב-NBA יתחילו לאבד בעלים?
שלוש שנים לפני כן הוא הבטיח לאביו ואמו שהוא יצליח בחיים ויוציא אותם מהשכונה הקשה - בזכות הצלחתו בכדורסל או פוטבול. בשני הענפים הצטיין. להוריו הבטיח שיעשה זאת כדי שהם יוכלו "לנוח". האירוע עם הכנופייה הזכיר לו את ההבטחה הזו.
לסמארט היה מזל.
מרקוס סמארט עולה לסל צילום: איי פי כשהיה ילד, קרוב משפחה מבוגר הפיל שאט-גאן על הרצפה. הכדור שנפלט הרג קרוב משפחה בן 5 ששיחק בחצר עם סמארט. קרוב משפחה אחר נורה למוות בגיל 16 מכדור תועה של חברי כנופייה. חבר לקבוצת הכדורסל של סמארט נדרס על ידי רכבת בגיל 17. כשמרקוס היה בן 9, אחיו הגדול בן ה-33 - טוד - מת מסרטן. טוד התגבר על סרטן בגיל 15 - עבר ניתוח ומיד אחריו אף הוביל את קבוצת התיכונים שלו לעונה מוצלחת - אבל 18 שנים אחרי הסרטן חזר והתגבר עליו.
טוד היה אחד מהאנשים הכי קרובים למרקוס - הוא לימד אותו כדורסל, איך להתלבש יפה וסייע בחינוכו. אחרי מותו של טוד, סמארט לא הצליח לשלוט ברגשותיו והיה מעורב בקטטות רבות בבית ספר. בקטטה אחת כמעט הרג במכות ילד אחר. הוא הועף מבית ספר ונשלח לבית ספר מיוחד. זה לא הרגיע אותו. הוא היה מסתבך עם זרים בשעות שאחרי הלימודים. ואז הסתבך עם חבר כנופייה.
בזמן שכדורים שורקים לידו, סמארט שוב הבטיח לעצמו להשקיע את כל מה שהוא יכול בספורט. כדי להוציא את המשפחה שלו מהעוני. "הייתי בקלות יכול להיות מת או בכלא", הסביר ל"בוסטון גלוב", "אני מתעורר כל בוקר ומודה לאלוהים". סמארט עבר סדנת "ניהול כעסים", משפחתו עברה מלנקסטר לפלוואר מאונד, טקסטס והוא "התחיל מחדש" - כשאת רוב האנרגיות והאגרסיות הוא משקיע במגרש הכדורסל.
סמארט כיום הוא כדורסלן מולטי-מיליונר אבל עדיין משחק כאילו הוא מודה לכל רגע שלו על המגרש. הוא מה שהסקאוטים ב-NBA מכנים "High character Guy".
הקמע של בוסטון צילום: איי אף פי
קבוצה של בחורים עם אישיות
בוסטון העפילה אמש לגמר המזרח השלישי שלה (ושל סמארט) בארבע השנים האחרונות. בשלוש השנים שהעפילה היא היתה עם הרכב שמלא בשחקנים שאפשר לתארם כ-High character Guys.
ג'יילן בראון עזב את ג'ורג'יה כדי להצטרף לקבוצת הכדורסל שאוניברסיטת ברקלי כדי לפתח את יכולותיו האינטלקטואליות. הוא משקיע שעות על גבי שעות בקריאה ובפיתוח השכל כי הוא לא רוצה להיות "רק כדורסלן אלא איש שלם שמשחק כדורסל".
ג'ייסון טייטום גדל עם אמא שילדה אותו בגיל מוקדם אך התעקשה לסיים לימודי משפט - בזמן שג'ייסון התינוק יושב עליה בכיתה.
קמבה ווקר היה עובר לצד נרקומנים עם מזרקים תקועים בבזרועותיהם בדרך לבית ספר ולמגרש הכדורסל בו גדל בברונקס. הוא נחשב לשחקן החייכן והנחמד ביותר ב-NBA. בשרלוט היה מגיע לאימוני ליגת הקיץ של הקבוצה כדי לסייע לצעירים. "למה שלא אחייך כל הזמן?", תהה בראיון ל"ניו יורק טיימס", "אני יצאתי ממקום קשה, אני מרוויח כסף ממה שאני הכי אוהב לעשות".
גרנט וויליאמס, הרוקי של סלטיקס, הוא ילד חכם שמנגן בעשרה כלי מוזיקה שונים והיה יכול לקבל מלגה בכל אוניברסיטה בארה"ב. בראיון הראשון שלו כשחקן בוסטון סלטיקס ירד על קיירי אירווינג בגלל שהוא חושב שכדור הארץ שטוח. טוב, בכל זאת - אמא של וויליאמס עובדת בנאס"א.
קיירי אירווינג. פחות מתאים צילום: איי אף פי ואם כבר הגענו לקיירי אירווינג - בוסטון חוזרת לגמר בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות. כשלא הגיעה לגמר המזרח שיחק אצלה בחמישייה אחד - אירווינג, כנראה הכישרון הכי גדול ששיחק בבוסטון בשנים האחרונות. אבל קיירי - כפי שניתן לשער מתפיסותיו "המדעיות" וקורות החיים שמלאים בכתמים משונים והתנהגויות משונות - הוא לא אישיות שמתאימה לבוסטון סלטיקס.
סלטיקס הלכו השנה על קבוצה שמלאה בשחקנים קשוחים עם אישיות חיובית. כאלו שמתאימים לאתוס ולתרבות של בוסטון.
אלו אנשים שהיית רוצה לצידך בקרבות רחוב אבל גם מבינים את המשחק ומבינים שזה רק משחק. בגמר הם יפגשו עם מיאמי היט, ארגון שגם מתמחה בבניית הקבוצה סביב שחקנים עם האישיות הנכונה, ארגון שהאישיות חשובה לו יותר מאשר הכישרון.
בעין הסערה
בשביל לנצח את הקרב עם מיאמי בוסטון תצטרך לשחק כמו כמו סמארט.
ואיך סמארט משחק? ב-2018 הסביר את הגישה שלו למשחק אחרי מות אימו.
"כדורסל עבורי הוא כמו עין הסערה. בטורנדו, המקום הרגוע ביותר הוא עין הסערה. ממש במרכז הסערה. וזה הכדורסל עבורי. זה עין הסערה. כשיש סביבי בלאגן, טירוף, הסחות הדעת, הרס - דברים כאלה - כדורסל שומר אותי שפוי. לכן כשאני על המגרש אני קופץ על הפרקט, סופג עבירות תוקף ונותן את כל מה שיש לי. אני יודע ומבין שכל יום יכול להיות היום האחרון שלי על המגרש ואם זה אכן היום האחרון שלי - אני רוצה להיות גאה במה שעשיתי והצלחתי להשיג בזמן שהייתי על המגרש. אלוהים בירך אותי עם היכולת לשחק משחק. אני אוהב לשחק. אני לא רוצה להתחרט על שום רגע. אז אני עולה לכל משחק כדי לשחק כאילו זה המשחק האחרון שלי".
