הריקוד האחרון: לא כל כוכב הוא מנהיג
מייקל ג'ורדן לא היה מייקל ג'ורדן בלי המנהיגות של ביל קרטרייט וסקוטי פיפן. על ההבדל בין מנהיג טכני לבין מנהיג אמיתי
10:1018.05.20
כשביל קרטרייט איים על מייקל ג'ורדן שהוא יחסל לו את הקריירה זה נעשה בשקט האופייני לסנטר של שיקגו בולס. שקט אותנטי ומאוד מפחיד.
קרטרייט, יותר מ-115 ק"ג על 2.16 מטר, פירק במכות שחקנים גדולים וחזקים ממייקל ג'ורדן.
הוא עשה נוק-אאוט להאקים אולאג'ואן, 2.13 מטר, מבלי בכלל לדעת שעשה זאת.
הוא הטביע על הראש של צ'ארלס בארקלי, מה שהותיר את סר צא'רלס על הפארקט במשך דקות ארוכות. קרטרייט גם כמעט חיסל את דניס רודמן בקרב אגרופים - שבעה שחקנים היו צריכים להחזיק אותו כדי שזה לא יקרה.
הוא היה סנטר מנוסה וקשוח. וכאמור, מאוד שקט ומאוד מאיים.
קראו עוד בכלכליסט:
- יומן פגרת קורונה: למה אלוהים בכה
- יומן פגרת קורונה - איך ג'ורדן היה מתמודד עם טרולים בטוויטר?
- יומן פגרת קורונה: על דניס רודמן ובעיות נפשיות של כדורסלנים
מייקל ג'ורדן צילום: איי פי אז מה קרה בינו לבין ג'ורדן?
בספרו "The Jordan Rules", סם סמית' מתאר לפרטי פרטים את מערכת היחסים של ג'ורדן עם קרטרייט. מערכת יחסים שככל הנראה בלעדיה, מייקל ג'ורדן לא היה זוכה באליפויות.
קרטרייט הגיע לבולס ב-1988 במקום צ'ארלס אוקלי, חברו הטוב של ג'ורדן (שעד היום מלווה אותו כמעין שומר ראש). הכוכב של שיקגו שנא את הטרייד הזה וזה היה הבסיס לאיבה שלו כלפי הסנטר הוותיק, שבנוסף לכך שהחליף את חברו - הגיע לקבוצה כשהוא פצוע.
אחרי 9 עונות ב-NBA, לקרטרייט היו בעיות ברכיים. הבעיות היו כל כך קשות שהוא התקשה לשבת ברכב יותר מכמה דקות. אך "הוא אף פעם לא התלונן - הוא תמיד היה מוכן. לכל משחק ולכל אימון", לפי פיל ג'קסון, מאמן הבולס. קרטרייט אמנם היה מוגבל בתנועה אבל ג'קסון היה צריך אותו על המגרש. "הוא השחקן שעובד הכי קשה. אף פעם לא ראיתי שחקן שעובד כל כך קשה", הסביר. "הפילוסופיה שלי ברורה", הוסיף קרטרייט. "אני משחק עד שאני כבר לא יכול לשחק יותר".
ג'ורדן, כאמור, התחבר פחות לקרטרייט ולמאמץ שלו. הוא כינה אותו "מדיקל ביל", לעג לו על כישורי הכדורסל שלו וחיקה את זריקות העונשין שלו. בחדר ההלבשה היה צוחק על ראשו הקטן והשיערות הלבנות שעל זקנו. במשחקים היה מוסר לו מסירות מסובכות כדי שיאבד כדורים. "הוא מייצר הרבה יותר מדי איבודי כדור עבורי", התלונן ג'ורדן לעיתונאים אחרי אחד מהמשחקים.
ג'ורדן, שדרש מג'רי קראוס לעשות טרייד על קרטרייט, גם פנה לחבריו לקבוצה כדי שיסייעו לו במשימתו להיפטר מהסנטר. לפי סמית' ג'ורדן דרש מסקוטי פיפן, הוראס גרנט וסם וינסנט - לא למסור לקרטרייט בדקות האחרונות של משחקים. "אם תמסרו לו, אני לא אמסור לכם", איים.
כשקרטרייט שמע על זה הוא ניגש לג'ורדן בסוף אימון ושם גבול להתנהגות של הכוכב. "אני לא אוהב את הדברים ששמעתי שאתה אומר עליי", אמר קרטרייט לג'ורדן לפי סמית'.
ג'ורדן רק הביט בו. מבלי להגיד דבר.
קרטרייט המשיך: "אם אני אשמע שוב שאתה אומר לבחורים לא למסור לי את הכדור... אני מבטיח לך שאתה לא תשחק יותר כדורסל בחיים שלך".
לפי סם סמית', "זה הספיק. ג'ורדן התחיל לקבל אותו יותר".
העניין עם קרטרייט היה שהוא אף פעם לא נשבר. למרות ההתנהגות של ג'ורדן, הוא המשיך לעבוד קשה ואף הציע את תמיכתו והסיוע שלו לשחקנים אחרים. השחקנים האחרים העריכו אותו על כך. הם היו מכנים אותו "טיץ'" - קיצור של טיצ'ר, מורה. "יש לו את עבודת הרגליים הטובה ביותר בקבוצה", אמר ג'קסון על קרטרייט בזמנו. "היינו אומרים לשחקנים לראות איך הוא נע, איך הוא נכנס למיקום, איך הוא מזיז את עצמו. כולם קראו לו 'טיץ'' - מייקל ג'ורדן לא".
לפי סמית': "קרטרייט לא נתן למה שמייקל ג'ורדן חשב עליו להפריע לו. כל מה שהיה איכפת לו זה הניצחון. מבחינתו זה לא היה משנה אם הוא קולע 30 נקודות או 3. הוא האמין בעבודה קשה, בלשתוק כשצריך ולעשות את מה שצריך לעשות בשביל הקבוצה שלך".
כשפיל ג'קסון מונה לאימון הקבוצה, קרטרייט נהפך לשחקן חשוב יותר בהתקפת המשולש - שחייבה את מייקל ג'ורדן למסור לו ובכלל - לחבריו לקבוצה. "מייקל הוא האתלט הטוב בעולם", אמר עליו קרטרייט, "אבל הוא לא שחקן כדורסל. אנחנו חייבים להפסיק לשחק 'מייקלבול' בשביל שיהיה כדורסלן'".
ג'קסון הסכים.
בנובמבר 1990, פיל ג'קסון מינה את קרטרייט לקפטן משותף ביחד עם מייקל ג'ורדן. במקביל, ג'קסון דרש מג'ורדן לשחרר את הכדור, לשתף את חבריו לקבוצה ולהוריד מעצמו את הלחץ ההגנתי של היריבות שציפו שהוא זה שיקח את הכדור לסל בכל התקפה.
כשמייקל הפסיק לשחק "מייקלבול", הוא התחיל לנצח.
צריך לזכור, ג'ורדן הפסיד 9 מ-10 משחקיו הראשונים בפלייאוף. הוא נחשב לשחקן גדול שלא יכול לנצח. כמו כן, חלק מהסלים החשובים ביותר בשושלת של שיקגו בולס היו של חברים לקבוצה של מייקל.
זה היה הרבה בזכות ג'קסון וקרטרייט.
קרטרייט הוא הסנטר הפותח הראשון בהיסטוריה שזכה באליפות עם פחות מ-11 נקודות למשחק. סנטר מוסר ומפרגן שאיתו בולס שיחקו סוג של "סמול בול" - 25 שנה לפני גולדן סטייט ווריירס. אך לא פחות חשוב: קרטרייט היה המודל למנהיגות האחרת במשטר של ג'ורדן.
לפני ג'קסון וקרטרייט ג'ורדן כונה על ידי חברו לקבוצה קרייג הודג'ס "הגנרל" - ולא בקטע טוב. "זה תמיד הרגיש שאתה משחק עבור מייקל ג'ורדן, לא עם מייקל ג'ורדן", הסביר סטיב קר.
ג'ורדן היה נובח פקודות על חברים לקבוצה. הוא ראה בהם חיילים שחייבים לעשות את מה שהוא אומר להם. הוא צעק עליהם כשטעו. הוא צעק עליהם גם כשהוא טעה. הוא ניסה לשבור שחקנים שהוא חשב שהם לא מתאימים - גם אם היו שחקנים טובים והיו צריכים תמיכה מינימלית בשביל להראות זאת.
לזכותו יאמר שג'ורדן היווה דוגמה אישית בכל מה שקשור לעבודה. "לא ביקשתי מהם לעשות משהו שאני לא עשיתי בעצמי", הסביר. אבל הוא היה חבר לקבוצה בלתי נסבל. "זה קשה מאוד לשחק עם מייקל ג'ורדן" הסביר הסנטר של הבולס לשעבר, דייב קורזין. "וזה בעיקר בגלל שאתה תמיד הסיבה שהקבוצה הפסידה". לפי וויל פרדו, סנטר של הבולס, לשחקנים בבולס היתה מערכת יחסים טובה יותר עם אבא של ג'ורדן מאשר עם ג'ורדן עצמו.
קרטרייט שינה זאת. הוא לא נשבר כשג'ורדן ניסה לשבור אותו. הוא עשה את מה שצריך בשביל לנצח. הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות כדי לסייע לשחקנים של שיקגו בולס להתמודד עם ג'ורדן על ידי כך שלימד אותם איך משחקים כקבוצה. קרטרייט הפך את סביבת העבודה לטובה יותר והוציא מחבריו לקבוצה את המיטב בהתאם לנסיבות שהיו בהם. הוא ניהל את חדר ההלבשה.
ההבדל בין "מנהיג טכני", ל"מנהיג אמיתי"
אין ספק שמייקל ג'ורדן היה מה שמכונה "מנהיג טכני". הוא היה השחקן הטוב בהיסטוריה. הוא היה וורקהוליק ששמר על אורח חיים מקצועי ותחזק מותג על. "אבל הוא לא היה מנהיג אמיתי, שעושה את מה שצריך בשביל שתהיה קבוצה מסביב ליכולות שלו" לפי סם ווקר, שכתב ספר על המנהיגים הגדולים בהיסטוריה של הספורט. "הוא לא היה אחראי לכך שהקבוצה תפעל ותעבוד כקבוצה בהגנה ובהתקפה, שזה עניין חיוני למדי ביצירת שושלת. ג'ורדן לא ניהל אנשים, הוא שרף אנשים".
השחקנים של הבולס לא היו קבוצה ללא קרטרייט, טיץ', שגם לימד את סקוטי פיפן על מנהיגות אמיתית. על פי כל העדויות והראויות, כשקרטרייט עזב לסיאטל, פיפן היה זה שלקח את מושכות ההנהגה (כן, מנהיגות עוברת מאינדיבדואל לאינדיבדואל).
"פיפן היה המנהיג המשלים המושלם למייקל" הסביר סטיב קר לזאק לואו מ-ESPN. "מייקל היה קשוח וקשה. היית צריך להיות מוכן לביקורת תמידית וקשה בכל אימון. סקוטי היה מחבק ומוודא שאתה בסדר. הוא היה בעל אישיות אדיבה". "היינו צריכים את שניהם" הסביר ג'אד בוצ'לר ל-ESPN. בי.ג'יי ארמסטרונג הוסיף ש"פיפן חיבר את הכל ביחד. היינו קבוצה טובה ופיפן הפך אותנו לקבוצה גדולה".
בעונת שבאה אחרי הפרישה של ג'ורדן פיפן לקח את תפקיד המנהיג הטכני, אך למרות שנתן עונה מצוינת (מקום שלישי בבחירות ל-MVP) ייזכר תמיד כמי שסירב להיכנס לשניות האחרונות של משחק פלייאוף נגד ניו יורק ניקס בגלל שפיל ג'קסון הכריז על תרגיל שבסופו טוני קוקוץ' זרק לסל ולא הוא.
אחרי אותו משחק, קרטרייט, עם דמעות בעיניים, 'נכנס' בפיפן בחדר ההלבשה. המשחק הסתיים בניצחון אבל דיכאון שרר בחדר ההלבשה של הקבוצה. "אכזבת את הקבוצה" אמר קרטרייט לפיפן. כולם הקשיבו לו. פיפן התנצל והבטיח שלא יקרה יותר. זה היה אחד מהשיעורים האחרונים שקרטרייט העביר לפיפן. בפלייאוף, שנה אחרי, ג'ורדן חזר לקבוצה ופיפן לקח את תפקידו של קרטרייט ונהפך למנהיג האמיתי של הבולס.
הקבוצה זכתה בשלוש אליפויות נוספות.
"זה נכון שסקוטי פיפן לא זכה באליפות בעונה ללא מייקל ג'ורדן" הסביר J.A אדנדה, שסיקר את שיקגו בולס בשנות התשעים. "אבל צריך לזכור שמייקל ג'ורדן לא זכה באליפות בלעדיו".
זה נכון. מייקל ג'ורדן היה גדול הכדורסלנים בכל הזמנים, אבל גם הוא זכה באליפויות הרבה בזכות מנהיגים חזקים לצידו.
