איך הכדורגל הישראלי יכול להימנע מאסון כלכלי?

הכאוס הכלכלי שאליו נכנס הכדורגל הישראלי תמיד היה עניין של זמן.

אומנם נגיף הקורונה זה תרחיש סופר קיצוני שגרר את כל עולם הכדורגל (והעולם העסקי בכלל) להפסדים אדירים ולעתיד מאוד מעורפל, אבל בסבירות גבוה, הנזק יהיה ארוך ומשמעותי בהרבה בישראל מאשר בכל מדינת כדורגל מפותחת.

מדוע? כי רובן המוחלט של הקבוצות בישראל מפסידות מיליונים כל שנה ("השקעת בעלים"), וככל שהכדורגל יושבת ליותר זמן, ובעלים יפסידו כספים גדולים משמעותית ממה שתכננו להפסיד ("להשקיע"), אנחנו כנראה נראה את האפקט האמיתי של הקורונה בישראל: יותר ויותר בעלים יעזבו את קבוצותיהם.

תומר חמד. הכדורגלנים הישראלים עוברים לחו"ל כי שם יש מי שישלם צילום: גטי אימג'ס

זה יהיה אפטר-שוק אמיתי לאחר רעידת האדמה. הנזק האמיתי יתגלה כשכולנו נחזור לשגרה. מועדונים ימצאו את עצמם בחובות אדירים ובלי בעלים שמוכן להפסיד מיליונים כדי לכסות אותם. הפעם זה הקורונה, אבל באותה מידה זה היה יכול להיות מוות של בעלי קבוצה חלילה, שינויי מיסוי, הפרת חוזה של זכיין שידור או פשוט משבר כלכלי שלא נגרם מאיזה וירוס אפוקליפטי.

כבר שנתיים, בשיחות עם אנשי כדורגל, אני טוען שהמודל עקום לגמרי. רוב המועדונים בישראל מאמצים מודל שבנוי על משכורות בסיס גבוהות מאוד לצד בונוסים נמוכים מאוד על הישגיות, בנוסף למגבלת זרים שהיא פשוט לא רציונלית בכדורגל של 2020. אין לה אח ורע בשום מדינת כדורגל מתוקנת.

נכון, לרוב המדינות באירופה יש מגבלת זרים, אבל כל שחקן שמחזיק דרכון אירופאי אינו נחשב זר – מה שבעצם די מייתר את המגבלה הזו. ב-2019/20, 53% מהשחקנים בחמש הליגות הבכירות הם זרים (לא מקומיים), וזה הנתון החשוב ביותר על מנת לייצר שווי שוק ריאלי, שתחתיו מועדונים יכולים לפעול ברווחיות.

למה הנתון הזה קריטי? כי מדינות כדורגל סגורות כמו ישראל נכנסות לאינפלציה של מחירים, שאין דרך לברוח ממנה. הרי אם 19 שחקנים מתוך 25 חייבים להיות ישראלים, המחיר של שחקן ישראלי עולה לגבהים לא הגיוניים אל מול השווי הריאלי שלו, מה שגורם לכך שכל קבוצה שרוצה להיות תחרותית חייבת להשקיע הרבה יותר כסף מההכנסה הטבעית שלה. לצערנו, בישראל ההכנסות הטבעיות קטנות. אף אחד לא מרוויח מהסיטואציה הזו.

בלגיה לדוגמה

ארגון השחקנים כבר שנים מתנגד לכל פעולה של העלאת מספר הזרים בליגה, כי הוא חושב שכך הוא מגן על השחקן הישראלי. אבל האמת היא שלא רק שהוא לא עוזר לשחקן הישראלי ככה, הוא מחריף את הנזק לשחקן הישראלי, ועל הדרך גם פוגע במועדונים ובעיקר לנבחרת.

בבלגיה למשל, אין ממש מגבלת זרים. מתוך 25 שחקני סגל, 8 חייבים להיות בלגים (Homegrown), ועל שאר ה-17 קיימת מגבלה אחת בלבד – אם השחקן אינו מחזיק בדרכון אירופאי, הוא חייב להשתכר מינימום 90,000 יורו ברוטו לשנה (כולל שווי רכב, דירה, בונוסים וכו'). בשביל לשים דברים בפרופורציה, גם המועדונים הקטנים ביותר בליגת העל משלמים את הסכום הזה בקלות, ולכן המגבלות לא באמת קיימות, בטח בהתחשב בכך שהתקציבים בבלגיה גדולים משמעותית מכאן.

האם מישהו יכול לטעון שהשחקנים הבלגים, שמעטרים כל מועדון גדול בעולם, נפגעים? או שנבחרת בלגיה, שאחרי עשור בו כלל לא העפילה למונדיאל, ועשתה רבע גמר ב- 2014 ומקום שלישי ב- 2018, ספגה פגיעה כלשהי?

נבחרת אנגליה. הזרים שולטים צילום: אם סי טי

לא השתכנעתם? על הכיפאק. נבחרת אנגליה עשתה חצי גמר מונדיאל ב-2018 אחרי שלא עברה שמינית מ- 2006, וזכתה במונדיאלים עד גיל 20 ועד גיל 17 ב-2017. יודעים מה משותף לשתי הליגות הללו? בשתיהן יש יותר מ- 60% זרים, והן ממוקמות במקום הראשון (אנגליה) והרביעי (בלגיה) בעולם באחוז זרים בליגה.

יודעים מה עוד משותף לשתי הליגות הללו? השווי של המועדונים נסק בשנים האחרונות. כל מועדון שמתנהל שם בצורה סבירה לכל הפחות לא מדמם כסף, וברוב המקרים גם רושם רווחים יפים כל שנה. בבלגיה למשל, הרווחים של המועדונים צמחו ב- 12% בין העונות 2015/16 ל- 2017/18, לא כולל הרווחים הנקיים ממכירות שחקנים בשנים האלו - 234.5 מיליון יורו. בשנים האלו הן מכרו שחקנים בלגים ב-180 מיליון יורו. ספרו לי שוב על איך זרים פוגעים בשחקן המקומי.

צריך להבין שגידול שחקנים לא קשור למגבלת זרים או תקציב. זה נטו מדיניות. שום דבר אחר. מכבי חיפה ומכבי ת"א בעלות התקציבים הכי גבוהים בישראל כבר שנים, והן עדיין מייצרות את מספר השחקנים הגבוה ביותר לליגת העל. מהצד השני, מועדונים כמו מ.ס אשדוד ומכבי פ"ת עושים קסמים בעשירית תקציב.

אנדרלכט לקחה אליפות עם שלישיית קישור של ילדים בלגים מתחת לגיל 20, והיא יכלה להחתים כמה זרים שהיא רוצה על העמדות אלה. שום חוק שמגביל כמות זרים לא יתרום לשחקן ישראלי צעיר, ולהפך – הוא רק יקשה את הדרך שלו להגיע לבוגרים או לקבוצות הגדולות בישראל.

לפתוח גבולות

אתם יודעים למה שחקנים ישראלים לא מגיעים לקבוצה הבוגרת? יש הרבה סיבות לכך. את רובן מיפו הרבה לפניי (חוסר בשלב ביניים כמו קבוצת ב', אימון לקוי בגילאים צעירים, אפס תכנון ואסטרטגיה לטווח ארוך ועוד), אבל יש עוד אחת שלא מדברים עלייה: השחקן הישראלי יקר מדי כי השוק באינפלציה. וכשהשחקן הישראלי יקר מדי – הוא לא יכול לזוז לשום מקום.

שימו לב כמה שחקנים מובילים במכבי ת"א נמצאים במועדון שלוש עונות או יותר: איתן טיבי, שרן ייני, אייל גולסה, עומר אצילי, דור מיכה, אבי ריקן, ואם הייתי כותב את זה לפני חודשיים אז גם אלירן עטר, ואם לאלי דסה לא היה נגמר החוזה והוא היה חולם לשחק באירופה יהיה מה שיהיה, גם אם יפסיד כסף, אז גם הוא היה ברשימה הזו. איפה לעזאזל שחקן צעיר אמור להיכנס פה? אז צריך לחכות שדן גלזר, דור פרץ, יונתן כהן ואילן אלמוג יגיעו לאזור גיל 22 כדי להשתלב, וזה מאוחר. מאוד מאוחר.

העניין הוא שגם השחקנים החדשים נהיים חלק מאותו מחזור חיים בעייתי של הכדורגלן הישראלי. הסיכוי שלהם להתקדם הוא אפסי, כי המחיר שלהם לא תואם את האיכות שלהם, ולא באשמתם – הם בני 24 ועדיין משחקים בישראל, מי ישלם עליהם 4-5 מיליון דולר שהמועדונים שלהם רוצים עליהם? והמועדונים לא יכולים לדרוש פחות, כי איך אפשר להחליף אותם בישראלי אחר? כל שחקן ישראלי שעושה עונה טובה במועדון ביניים עולה 1.5 מיליון שקל עם אחוזים מהותיים ממכירה עתידית. מי שמפריע לצעירים להתקדם לקבוצה הבוגרת הם לא זרים, אלא הישראלים האחרים שתקועים פה.

ואז במקום שיהיו לנו עוד המון קריירות של שחקנים שהצליחו לברוח מוקדם כמו יוסי בניון, מואנס דאבור, מנור סולומון, ניר ביטון, ביברס נאתכו, בירם כיאל, תומר חמד, שון וייסמן (וסליחה אם שכחתי מישהו), מי בגלל חוזים ומי בגלל שמצא מי שישלם, אז יש לנו קריירות של שחקנים שמעולם לא היו בפוזיציה בכלל של לקבל את ההזדמנות לשחק בחו"ל. ואז במקום להשתפר מקצועית, להתמודד עם שחקנים ואתגרים גדולים ולהרוויח יותר כסף בטווח הארוך - הם תקועים פה שנים, אז הם רק מחדשים חוזים ותלויים בזה שהמועדונים שלהם לא יקרוס כלכלית.

יותר מזה. בגלל שהם לא עוזבים, כסף זר לא זורם לכדורגל הישראלי, ואז הכדורגל הישראלי לא יכול לגדול. העסק ממחזר את הכסף של עצמו (בית"ר קונה מבאר שבע, שתקנה בחזרה מבית"ר. מכבי חיפה ומכבי ת"א יחליפו שחקנים עם בני יהודה. חדרה תחיה על מושאלים) אבל ההכנסות לא גדלות – אז העסק מדמם כסף. וכשעסק מדמם כסף הוא עסוק בהישרדות, ולא בתכנון תכניות לשיפור לטווח הארוך.

האם יהיו שחקנים שיינזקו בטווח הקצר? כמובן, אבל בכל רפורמה יש את מי שנפגע בטווח הקצר, והם מיעוט אפסי לעומת כמות השחקנים והמועדונים שירוויחו מזה לאורך שנים. הם מיעוט אפסי לעומת ההתקדמות שהנבחרת שלנו תוכל לעשות אם יהיו לנו פי 5 יותר ליגיונרים, ולא בצרפת/גרמניה, אלא אפילו בשוויץ/בלגיה/אוסטריה. הם מיעוט אפסי לעומת עשרות קריירות שיינצלו פה כי לשחקנים יהיה צ'אנס אמיתי להתחרות, ואם לא להתחרות, לפחות לעזוב כי כבר לא יהיה טעם לכלוא אותם עד שהם נרקבים. הם מיעוט אפסי לעומת בעלי מועדונים שיוכלו להסתכל על מועדונים כעסק שמרוויח כסף, ואז להשקיע את הכסף הזה חזרה באימון יותר טוב, מתקנים יותר טובים, מעטפת יותר טובה, ולייצר בסוף שחקנים יותר טובים, כדי להרוויח יותר כסף. הם מיעוט אפסי לעומת הרווח של כולנו, והיעדר החרדה של כולנו בימים כאלה שהעתיד של הכדורגל הישראלי נראה שחור מתמיד.

אומרים שבכל משבר יש את האנשים שיודעים איך להרוויח ממנו. אני מקווה מאוד שההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגה ינצלו את המשבר הזה כדי לעשות שינוי אמיתי, שיוכל להפוך את הכדורגל פה לבר קיימא, רווחי וחשוף יותר – או במילים אחרות, לוודא שהכדורגל שלנו באמת יישאר כאן לאורך שנים, ולא יעלם.

הכותב הוא סוכן בסוכנות SPOCS sports consultants