טורונטו עשתה היסטוריה בסדרת גמר כואבת ונהדרת

הערות בקטנה:

- זו היתה סדרת גמר מוזרה, מבלבלת, כואבת, איכותית, דרמטית, נהדרת.

- טורונטו אלופת ה-NBA בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון. בפעם הראשונה בתולדות ה-NBA יש אלופה מחוץ לארה"ב. בפעם הראשונה מאז 1993 קבוצה קנדית זוכה באליפות ספורט של צפון אמריקה. הרפטורס עושים זאת עם שחקנים ומאמן שלא מזמן זכו באליפות ליגת המילואים של ה-NBA. הם עושים את זה נגד אחת מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורסל - בלי שניים מהשחקנים הטובים ביותר שלה. הם עושים את זה במשחק האחרון באחד מהאולמות ההיסטוריים של הליגה, במשחק שהיו בו 17 פעמים בהן היתרון עבר מקבוצה לקבוצה (6 יותר מכל משחק אחר בסדרה). הם עושים זאת במשחק שנגמר בצורה מוזרה ביותר - כאשר האלופה היוצאת מבקשת טיים אאוט שאין לה, מקבלת עבירה טכנית - סטייל כריס וובר במישיגיין סטייט 1993 - ואז קוואי לנארד, הכוכב של הסדרה ושל האלופה החדשה, דורש שהסל שלו, 0.9 שניות לסיום, ייחשב אחרי שהמשחק כבר נגמר באופן תיאורטי. הוא קלע שתי זריקות עונשין כשכולם יודעים שטורונטו אלופה וחגג עם חיוך וחצי. האלופים - כמנהגם המאופק והמקצועי - לא חגגו את האליפות עד שהמשחק לא נגמר למרות שהוא כבר נגמר. זה היה סוף מוזר, שסיים סדרה מוזרה.

טורונטו עושה היסטוריה צילום: AFP

- ממציא הכדורסל ג'יימס נייסמית' היה קנדי. המשחק הראשון בתולדות ה-NBA - הראשון בנובמבר 1946 - שוחק בטורונטו. וגביע לארי אובראיין יגיע לקנדה בפעם הראשונה תודות לבעלים יהודי שתורם להפועל קטמון ירושלים, ניגרי שבנה את הקבוצה, מאמן שבנה את עצמו בבריטניה, סנטר ספרדי, פורוורד מצטיין קמרוני, שחקן חשוב מזאיר, רכז 1.83 מטר שלא נבחר בדראפט, רכז בן 33 שכל הקריירה נחשב ללוזר ו-MVP של הגמר שרשם בפלייאוף הזה מספרים של אחד מהגדולים בכל הזמנים.

- נתחיל מההתחלה. קייל לאורי החמיץ הזדמנות - חטף בלוק עם קצה הציפורן - בסוף המשחק החמישי. הוא היה יכול לקלוע את סל הניצחון של הסדרה אבל החמיץ. נראה היה שאת תחילת המשחק השישי עיצבו בטורונטו כדי שלאורי יכנס למשחק. הוא קלע 11 נקודות ראשונות ברבע הראשון ו-21 במחצית, ולמרות מחצית שנייה חלשה סיים את המשחק עם 26 נקודות, 10 אסיסטים ו-7 ריבאונדים. במשחק 6 או 7 של גמר ה-NBA רק שישה שחקנים רשמו 25+ נקודות ו-10+ אסיסטים. השמות הם של ענקי המשחק: ג'רי ווסט, וולט פרייז'ר, לארי בירד, ג'יימס וורת'י, לברון ג'יימס וקייל לאורי. רק לאורי ולברון עשו זאת במשחק חוץ. "אני משחק כדורסל בשביל הילדים שלי", אמר לאורי בסוף המשחק. הוא גם שיחק כדי לשנות את הנרטיב שליווה אותו כל הקריירה. את המשחק הכי טוב שלו בסדרה שמר למשחק האליפות. הוא הצליח לשנות את הנרטיב.

צילום: AFP

- קליי תומפסון במשחקי מספר 6 בפלייאוף הוא אחד מהשחקנים הכי מפחידים בכל הזמנים. 41 נקודות (11 שלשות) נגד אוקלהומה ב-2016, 35 נקודות (9 שלשות) במשחק מספר 6 נגד יוסטון רוקטס ב-2018, 27 נקודות (7 שלשות) במשחק מספר 6 ב-2019. במשחק הבוקר הוא קלע 4 שלשות בשלושה רבעים של משחק מספר 6. אבל אז עלה לסל, נחת לא טוב על הברך, סובב אותה ויצא מהמשחק (חזר כדי לקלוע זריקות עונשין). גולדן סטייט לא היתה יכולה להרשות לעצמה לאבד עוד שחקן אחרי שקווין דוראנט קרע את גיד אכילס במשחק הקודם. פציעה של קליי חיסלה את הסיכויים שלה. הווריירס בלי דוראנט, בלי קליי, עם קאזינס בחצי כוח, עם קוון לוני עם סחוס סדוק בחזה, שון ליווינגסטון על רגליו האחרונות ובלי שחקנים משלימים יעילים במיוחד, לא קבוצה לגמר NBA באמת. את תחילת הרבע הרביעי עשו עם קווין קוק, בוגי קאזינס, יונאס ירבקו ושון ליווינגסטון. החמישייה הזאת שיחקה 0 דקות ביחד לפני הגמר. סטיב קר היה חייב לשחק איתם בשביל לתת כמה דקות מנוחה לקרי (41 דקות) וגרין (44 דקות).

- אנדרה איגודלה, 22 נקודות, עשה את כל מה שהוא יכול כשחקן עם ה-+/- השני הכי גבוה בגמרים של ה-NBA מאז 1997 (160+, רק מאנו ג'ינובלי טוב ממנו - 177+) - אבל לווריירס פשוט לא היה כוח אש מספק כדי לשרוף את הרפטורס בהגנה. סטף קרי במשחק לא טוב שלו (21 נקודות) כמעט ולא הצליח לזרוק לסל ברבע הרביעי. בלי קלע נוסף לצידו וכשהרפטורס עושים עליו דאבל טים כשהוא בלי הכדור, מושכים את הזרועות שלו בכל ריצה שלו, מפעילים עליו לחץ פיזי מתון בכל ניסיון מעבר בחסימה, לקרי היה קשה עד בלתי אפשרי להצליח. בסוף הוא החטיא שלשה דווקא חופשית יחסית. הוא 8-0 בזריקות ליתרון, 20 שניות לסיום משחקי פלייאוף. זה כתם על קריירה מופלאה שעדיין רחוקה מסיום. אבל באמת, בלי קליי, בלי דוראנט ובלי קלע סביר לצידו, הסיטואציה היתה כמעט בלתי אפשרית עבורו והווריירס. אחרי 122 משחקי פלייאוף בחמש השנים האחרונות (שווה ערך לעונה וחצי) ושלוש אליפויות בחמש שנים, הווריירס השחוקים, העייפים והפצועים הפסידו לראשונה 4 משחקי פלייאוף בפחות משבעה משחקים.

קרי,, הלילה. קבוצה שחוקה ועייפה צילום: איי פי

- את הסלים החשובים של האלופה החדשה ברבע הרביעי קלעו פרד ואנווליט ופאסקל סיאקם - שני שחקני G ליג לשעבר. הסיפור שלהם סופר במהלך הסדרה אבל בקצרה. ואנווליט - 12 נקודות ברבע הרביעי, 22 בסך הכל - לא נבחר בדראפט 2016. היה אלוף ה-G ליג ב-2017 וב-2019 קלע ברבע הרביעי את הסלים החשובים ביותר בהיסטוריה של הפרנצ'ייז שלו. מאז משחק מספר 4 בגמר המזרח הוא קלע 53% מהזריקות שלו ו-54% מהשלשות שלו. מאז מאי הוא עם 83+ במדד -/+, יותר מכל שחקן אחר בפלייאוף. והוא פיתח מנהג מדהים של קליעה יעילה 4 שניות או פחות לסיום התקפות. הוא עם 58.3% eFG (אחוזי קליעה יעילים) בזריקות אחרונות בשניות האחרונות של שעון הזריקה. בטורונטו, רק קוואי לנארד זרק יותר זריקות כאלו ממנו. סיאקם, עם סלים על המגנים הטובים ביותר של אחת מקבוצות ההגנה הטובות ביותר בשנים האחרונות ב-NBA, סיים את את המשחק עם 26 נקודות ו-10 ריבאונדים. היחידים שעשו זאת במשחקי 6 או 7 בגמר בשלוש העונות הראשונות שלהם בליגה היו הגדולים ביותר: מג'ק ג'ונסון, לארי בירד ודוויין ווייד. הוא סיים את הפלייאוף כ"סקוטי פיפן" של קוואי לנארד. לנארד וסיאקם קלעו 1,187 נקודות ביחד פלייאוף הזה. הצמדים עם הכי הרבה נקודות בפלייאוף אחד הם לברון ג'יימס ודוויין ווייד, מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן וקוואי ופאסקל.

- טורונטו הגיעה לגמר כקבוצה ההגנתית הכי טובה בפלייאוף. היא היתה השמינית הכי טובה מבחינה התקפית. גולדן סטייט היתה הקבוצה ההתקפית הכי טובה בפלייאוף הזה והעשירית הכי טובה הגנתית. למרות שניק נרס, מאמן הרפטורס, תמיד נחשב לגאון התקפי, היתה זו ההגנה של טורונטו ניצחה בסדרה הזאת. החשיבה היצירתית של המאמן, האורך והכוח של השחקנים שלה, האינטנסיביות בהגנה ללא הכדור על קרי ותומפסון, ההגנות המיוחדות במהלך המשחקים, היכולת שלהם לקרוא מהלכים ולבצע פעולות מכריעות, איפשרו לסגור את הקלעים הטובים בהיסטוריה. טורונטו קלעו יותר ב-3 מ-4 רבעים במשחק מספר 6. הם קלעו פחות מהווריירס רק ב-3 מ-24 רבעים בסדרה הזאת. ב-7 סדרות הפלייאוף האחרונות הווריירס הפסידו 3 משחקי בית. בסדרה נגד טורונטו הפסידו את כל שלושת משחקי הבית שלהם. זה בעיקר בגלל ההגנה הנהדרת של הראפטורס.

- טורונטו נבנתה היטב לאורך שנים אבל רק עם קוואי לנאהרד נהפכה לקבוצה לאליפות. הוא קלע 732 נקודות בפלייאוף הנוכחי - בהיסטוריה רק שניים קלעו יותר ממנו בפלייאוף אחד (מייקל ג'ורדן - 759 נקודות ב-1992 ולברון ג'יימס - 748 נקודות ב-2018). הוא השחקן השלישי בהיסטוריה שזוכה ב-MVP של הגמר במדי שתי קבוצות שונות (מצטרף לקארים עבדול ג'אבר ולברון ג'יימס). הוא רק אחד מ-12 שחקנים בהיסטוריה שזכו בשניים או יותר תארי MVP של הגמר. רק הוא וטים דאנקן ומג'יק ג'ונסון עשו זאת לפני גיל 28. אחרי סדרת הגמר הזו לא יהיה מגוחך לדבר עליו כאחד מעשרת השחקנים הגדולים בכל הזמנים. הוא בהחלט רשם מספרים של אחד כזה בפלייאוף הזה. והכל אחרי שבעונה שעברה חשבו שהוא סיים את דרכו כאחד מהשחקנים הטובים בליגה. ב-2017/18 הוא שיחק רק 9 משחקים וספג ביקורות על כך שסירב לשחק על ברך פצועה. "הרבה אנשים הטילו בי ספק, חשבנו שאני מזייף את הפציעה שלי" אמר קוואי לנארד במסיבת העיתונאים אחרי הגמר. הוא הועבר לטורונטו, קבוצה שלפי הדיווחים הוא לא רצה להיות בה. ואולם, בראפטורס בנו סביבו מעטפת בריאותית מקיפה ומדעית. לקראת סוף העונה הביאו לקבוצה את מארק גאסול, שהוסיף ניסיון ועוצמות, במהלך הפלייאוף בנו עבורו סגנון משחק שהכי מתאים לו. הוא היה במקום המושלם עבורו - לפחות מקצועית. וזה בדיוק מה שהוא היה צריך. טורונטו התחילה את העונה עם ויתור על אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הפרנצ'ייז: דמאר דהרוזן עזב ובמקומו הגיע קוואי לנארד. לנארד סיפר לעיתונאים שכשהכריזו על הטרייד הוא שלח סמס לקייל לאורי, חברו הטוב של דמאר ובהודעה כתב: "החבר הכי טוב שלך עזב, אבל אנחנו נעשה דברים גדולים". אכן, הם עשו דברים גדולים.

- גולדן סטייט 110 - טורונטו 114. טורונטו מנצחת את הסדרה 2-4 וזוכה באליפות.

חגיגות הניצחון צילום: איי פי