גביע אירופה 2019 על שם יורגן קלופ וכל אלו שעזרו לו
ליברפול זוכה בליגת האלופות אחרי ניצחון 0-2 על טוטנהאם בגמר. 11 הערות על ליברפול, טוטנהאם ובעיקר יורגן קלופ
09:0802.06.19
1. כמו משחקי הכס, גם הפרק האחרון של עונת ליגת האלופות 2018/19 איכזב. ליברפול ניצחה 0-2 את טוטנהאם במשחק לא מעורר השראה ואוהדים ברחבי העולם התלוננו. ואולם, אסור לשכוח שהעונה סיפקה שעות רבות של הנאה והכניסה לחיינו סיפורים ואנשים מיוחדים. ואולי האיש הכי מיוחד שאנחנו שמחים בשבילו בתום הערב הזה הוא יורגן קלופ, מאמן ליברפול. והוא בהחלט לא יורגן השבור.
קראו עוד בכלכליסט:
- גמר ליגת האלופות: 11 חברים ועוד אחד
- אשטרום נכסים נכנסת לראשונה לאנגליה: רכשה בניין בליברפול ב-337 מיליון שקל
- הניצחון של ליברפול - הרדמונטדה של קלופ!
2. בווידאו שפורסם באתר של ליברפול, יורגן קלופ הסביר את תפיסתו לגבי המושג "מנהיגות". "הביטחון העצמי שלי גדול מספיק כדי שאני אאפשר לאנשים לגדול לצידי... אני צריך מומחים סביבי" אמר. "זה מאוד חשוב שאתה אמפתטי, שאתה מנסה להבין את האנשים סביבך ושאתה נותן את תמיכתך האמיתית לאנשים סביבך. ככה כולם יעבדו. זה מנהיגות: הרבה אנשים סביבך עם ידע גדול משלך. אתה לא צריך להתנהג כאילו אתה יודע הכל, תהיה מוכן להודות 'אין לי מושג ברגע זה, תנו לי שתי דקות ואולי יהיה לי קצת מושג. ככה אני מבין את זה. אין כאן 'פילוסופיה, זו דרך החיים שלי". קלופ מבין שמנהיגים אמיתיים לא מייצרים חסידים, הם מייצרים מנהיגים אחרים. הוא משתמש בידע שיש לאחרים ולא מנסה לגמד אותם. למרות הדומיננטיות המוחלטת שלו, הוא עובד עם צוות מקצועי ענק אבל גם עם אנשים שבכלל לא מעולם הכדורגל כדי להפיק את המיטב משחקניו. מהאנשים שעובדים איתו.
"זה מאוד חשוב שאתה אמפתטי". יורגן קלופ צילום: AFP 3. ליברפול מבססת הרבה מההחלטות שלה בשוק העברות השחקנים על דאטה וניתוח מתקדם של מספרים אבל גם על המגרש עצמו המועדון עובד עם דאטה שמנותח ומעובד על ידי אנשים שאינם מומחים לכדורגל. ואולם כמו שקלופ אמר, מגיעים לכדורגל עם ידע גדול בהרבה משלו בכל הקשור ליצירת חללים, ניצול אנרגיה או קבלת החלטות. למשל, וויליאם ספירמן האמריקאי הוא בוגר אוניברסיטת הארוורד והיה מדען דאטה בכיר של חברת Hudl, שעוסקת בצילום וניתוח ביצועי ספורטאים. הוא גם עבד במוסד CERN בז'נבה - המרכז הגדול בעולם לחקר חלקיקים . הוא מונה על יד ליברפול במרץ 2018 כדי להיות מומחה המועדון בשימוש בדאטה להבנת מסירות, חללים והזדמנויות הבקעה. לצידו עובד איאן גראהם, אנגלי בוגר חוג הפיזיקה של אוניברסיטת קמברידג' ולשעבר אחראי פיתוח ומחקר של חברת הייעוץ Decision Technology. גם הוא ללא רקע בכדורגל. טים וואסקט האנגלי ודייפייד סטיל הגיעו לליברפול מתעשיית האנרגיה ועסקו בעיקר באופטמיזציה של חיפוושי נפט וגז. הם לא רק בודקים רק את הנתונים, העבודה הקשה באמת שלהם היא להעניק תוכן ואיכות למספרים. להראות איזה שחקן עושה פעולות איכותיות יותר ובאיזה מערך-סגנון הוא עושה אותם בצורה תכופה. איך מודדים איכות? גם על ידי מדידת החללים שנוצרים על ידי תנועת השחקן. כמה חללים הוא מייצר לעצמו או לחבריו לקבוצה. קלופ הודה שהוא לא מבין בזה כלום - אבל הוא השתמש בדאטה שסיפקו לו - וזה עבד לאורך העונה. ליברפול היא אחת מהקבוצות שמוצאת "חללים" הכי טוב באירופה. מסירות עומק רבות, הרבה תנועה ללא כדור, מלכודות לחץ מאוד יעילות ומהצד השני, עבודה קולקטיבית אדירה שסוגרת את החללים והזווית הנכונות ליריבות.
"עשינו את זה ביחד". סלאח מאושר צילום: ראובן שוורץ 4. קלופ גם לא בנה את הקבוצה (הוא כן אישר כל רכישה) אבל הוא השתמש בכל הכלים שהקיפו אותו בהם והוביל אותם להישג השיא שלו בקריירה. בהכנה למשחק, קלופ אמר לעיתונאים היותר מקורבים שלו ש"הוא לא מודאג מהגמר כי זה הגמר שבו יש לי את הסגל הכי טוב שהיה לי אי פעם". כאמור, קלופ לא בחר את השחקנים שזכו עימו באליפות אירופה. הוא נתן למועדון לרכושם. היו מומחים גדולים ממנו בשוק העברות שיעשו את העבודה הזו והוא נתן להם לעבוד על זה. לא כל מאמן היה מתנהל ככה. "באופן ברור, הכל מתחיל עם המנהיגות של יורגן. זה קריטי לכל מה שהשגנו העונה" אמר אחד מבעלי הקבוצה, טום ורנר. "הוא יכול להמשיך לאמן את הקבוצה כל עוד הוא רוצה".
5. וכמו המנהיג הגדול שהוא יורגן קלופ הבטיח ללמוד את הלקחים שאפשר ללמוד מהגמר בעונה שעברה. הוא התחיל את הדרך חזרה לגמר מיד אחרי ההפסד הכואב בשנה שעברה בקייב. "כמובן שהייתי עצוב אבל לא חשבתי שזה הסוף של משהו. רק מדרגה למשהו אחר" אמר. "כמו החיים. חייבים לקבל את זה לפעמיים שמישהו טוב יותר ממך, שיש מישהו עם טיפה יותר מזל ממך. קיבלתי את זה לפני הרבה זמן. ננסה להגיע לגמר הבא וננסה לשנות את זה. ככה אני רואה את זה. אמרתי לשחקנים שאני גאה בהם. שהיה להם מסע פנטסטי לקייב. שזה היה אדיר". אחד מהלקחים החשובים: להביא שוער ברמה הכי גבוהה. אליסון בקר הוא בדיוק מסוג השוערים האלה. שוער שאותם מכשפי ביג דאטה המליצו למועדון והמליצו לשלם עליו סכום שיא על שוער. וזה מה שהיה. אליסון רשם היום 8 הצלות. הוא שמר על רשת נקייה - הראשון שעושה זאת בגמר ליגת האלופות מאז ז'וליו סזאר שעשה זאת ב--2010.
6. שחקן השדה המצטיין של ליברפול היה ג'ורדן הנדרסון, הקפטן. דמיאן קומולי, המנהל הספורטיבי לשעבר של ליברפול, רכש את סטיוארט דאונינג בגלל שהוא היה מרים הכדורים המדויק ביותר ואת אנדי קארול בגלל שהיה הנוגח הטוב ביותר. הוא חשב שזה יעבוד בין השניים בגלל המספרים. אבל זה לא עובד ככה בכדורגל. מה שקומולי וליברפול בתחילת דרכה של FSG כבעלים ניסו לעשות אז זה לחבר 1 ועוד 1 ולהשיג 2. אבל כדורגל הרבה יותר מסובך מזה. הרבה יותר קשה לניתוח ולכן גם הובאו מומחי ביג דאטה כדי שינסו לפשט את הסיפור המורכב הזה לאנשי המקצוע. למרות הפיטורים של קומולי ב-2012, הרכישה של הנדרסון כן היתה קריטית להישגים של ליברפול העונה. בראיון לאינדיפנדנט לפני הגמר, קומולי הסביר למה רכש את הנדרסון בן ה-20 ב-20 מיליון ליש"ט - רכישה שעלתה לו בעבודתו בסופו של דבר: 1. כושר ו"אינטנסיביות פיזית" שליברפול צריכה לשחק בה. 2. נתונים טכניים וטקטיים שהראו שהנדרסון מבצע דברים ברמה הגבוהה ביותר בפרמיירליג. 3. הסקאוטים התלהבו. 4. אישיות - "האובססיה שלו לשיפור". הנדרסון דיבר תמיד על "יתרון שולי", שזה שם קוד לשינויים קטנים שעושים ומעניקים יתרון קטן על פני היריבים. מספיק יתרונות שוליים ומשיגים יתרון גדול. במובן הזה, הנדרסון (וג'יימס מילנר גם) מגלמים את הרוח של ליברפול החדשה בבעלות FSG ותחת האימון של קלופ. דאטה טוב שמוביל לרכש טוב של אנשים טובים ואינטנסיביים, והשגת יתרונות שוליים (למשל, הבאת מאמן להוצאות חוץ). ליברפול לא ניצחה בזכות הנדרסון אבל כן ניצחה בזכות הרוח של הנדרסון.
אריקסן לא רוצה להסתכל על שחקני ליברפול חוגגים צילום: ראובן שוורץ 7. ליברפול היתה קבוצה הגנתית מצוינת העונה עם שחקן ההגנה הטוב ביותר באירופה העונה - וירג'יל ואן דייק, שלקראת סוף המשחק נראה היה שסון יונג-מין הולך להיות השחקן הראשון שעוקף אותו בכדרור, עד שההולנדי הענק הזה הציל את היום עם תאקל מצוין (אף אחד לא עקף אותו בכדרור העונה ב-64 משחקים בכל התחרויות). עם זאת, סיפור ההצלחה של ליברפול במשחק הזה (ובמהלך העונה) היה בעיקר סיפור של קולקטיביות אדירה של השחקנים - שבדרך כלל תורגמה לכדורגל לוחץ ומלא הזדמנויות אבל הערב תורגמה לעבודה הגנתית קשוחה ומפוקסת. ליברפול שינתה לחלוטין את שיטת המשחק שלה בגמר. וייתכן מאוד שזה בכלל לא קשור לשער המוקדם של מוחמד סלאח (השני הכי מהיר בהיסטוריה של גמר ליגת האלופות אחרי השער שפאולו מאלדיני כבש נגד ליברפול בגמר 2005 המפורסם). כבר מהשניות הראשונות ניתן היה לראות שליברפול שולחת כדורים ארוכים לאגפים. וכך זה המשיך לאורך המחצית הראשונה ושונה במעט במחצית השנייה. ליברפול ממש וויתרה על מסירות קצרות לאורך המשחק ורשמה רק 272 כאלו (ירידה ממוצע של 567 למשחק). היא רשמה 61 מסירות ארוכות (בערך הממוצע שלה) ומנעה באופן ברור מהקשרים המרכזיים לשחק עם הכדור. ז'ורז'ינו ויינאלדום, שהוחלף בדקה ה-62, נגע בכדור רק 15 פעמים. וליברפול ניצחה עם החזקת כדור של 35.4% - הכי נמוך של קבוצה מנצחת בגמר מאז אינטר של ז'וזה מוריניו נגד באיירן מינכן (2010). זה לא נראה שזה היה במקרה. (ומילה על הפנדל - לפי החוק היבש אפשר לקבוע שנגיעת היד של מוסא סיסוקו היא עבירת יד. אין בעיה בשיפוט, יש בעיה בחוק).
בכל מקרה, ניתן לשער שקלופ זוכר טוב את העונה שעברה ואת הניסיון לשחק את המשחק שלה ללא הצלחה מול קבוצה מנוסה יותר במעמדים הללו. הוא גם זוכר שאפילו פפ גווארדיולה - שתמיד נאמן לעקרונות משחק המסירות הקצר - וויתר על מסירות מיותרת במשחק הראשון שלו נגד בורוסיה דורטמונד של קלופ והכריח את שחקניו למסור מסירות ארוכות לחאבי מארטינס ששיחק בתפקיד "10 מזויף" - זאת על מנת לעקוף את הלחץ של קלופ ודורטמונד. זה נגמר בניצחון 0-3 של פפ. קלופ מאמין בכדורגל התקפי וכל הג'אז הזה (הוא קורא לזה "כדורגל מטאל") אבל הוא גם היה נואש לניצחון בגמר ליגת האלופות אחרי שני הפסדים באותו מעמד. הוא כעת 2 מ-8 בגמרים. קטע רצף של שישה הפסדים רצופים בגמרים.
8. אז למה, בעצם, המשחק היה חלש? ובכן, קודם כל - הוא אולי היה חלש ביחס לעונה הנהדרת שהיתה וחלש מבחינה התקפית ביחס לכל גמר ליגת האלופות מאז 2003 (אז היה משחק הגמר האחרון שלא כבשו בו לפחות 2 שערים) - אבל צריך לזכור שבהיסטוריה של גמרים של התחרות הזו, התואצה הנפוצה ביותר היא 0-1 (15 פעמים). כמו כן, צריך לזכור ששתי הקבוצות לא שיחקו כדורגל תחרותי בשלושה שבועות האחרונים. זה בדיוק התקופה בה rest (מנוחה) הופכת ל-rust (חלודה). קשה להגיע חדים לגמר אחרי פגרה של ממש מאז המשחק האחרון. שתי הקבוצות רשמו את אחוזי ההצלחה במסירות הנמוך ביותר במשחק ליגת האלופות העונה.
9. כמו כן, ליברפול אולי אחת מהקבוצות האיכותיות באירופה אבל טוטנהאם לא ממש. חברת הסטטיסטיקות המתקדמות, Twelve Football, מעניקה ציון כולל להופעות של שחקנים לפי איכות הביצועים שלהם לאורך העונה וביחס לשחקנים אחרים. ברשימת 40 השחקנים הטובים ביותר של ליגת האלופות העונה יש 7 שחקני הרכב של ליברפול. שניים מהם בטופ 5. לטוטנהאם יש שלושה ואחד מהם, לוקאס מורה, נכנס רק בזכות שלושער לא צפוי בכלל שהעלה את הקבוצה הלונדונית לגמר ליגת האלופות. טוטנהאם לא באמת קבוצה שהיתה אמורה להגיע לגמר ליגת האלופות. היא לא ניצחה אף משחק בסיבובים הראשונים של שלב הבתים (הראשונה שעולה לגמר אחרי מאזן כזה מאז אינטר 2010) ורגעי קסם של ממש (+ VAR) הובילו אותה לגמר. כמו כן, רק שניים מהשחקנים המצטיינים של טוטנהאם פתחו במשחק כאשר שניים אחרים, שלא שיחקו כבר חודשיים בגלל פציעה וספק שהיו כשירים, פתחו בהרכב. הארי קיין הכוכב הגדול של הספרס היה שקט עם פחות מ-30 נגיעות בכדור. הארי ווינקס, שחקן שנהפך לאחד מהחשובים ביותר של הספרס העונה בזכות הנעת כדור מהירה וחכמה, נראה חלש והוחלף במחצית השנייה כשהוא רושם 0 תאקלים, 0 חטיפות ו-6 מסירות בלבד בשליש האחרון של המגרש.
10. אבל לא הכל חשוך עבור טוטנהאם. כשמאוריסיו פוצ'טינו הגיע לטוטנהאם ב-2014 ג'ון מקדרמוט, מנהל האקדמיה הסביר לו את הבעיה בתרבות של המועדון הלונדוני. "אנחנו לובשים מעיל פרווה אבל בלי תחתונים". הקבוצה היתה עם כמה שחקנים נוצצים וסגנון משחק התקפי כביכול אבל בלי שום תכלס. לא קבוצה הישגית. פוצ'טינו יכול להיות גאה בהישגים שלו בטוטנהאם. הקבוצה נהפכה לחברת קבע בליגת האלופות, היא תחרותית, מנטלית היא תמיד מקשה על יריבותיה ונראה שהחליפה את מעיל הפרווה עם בגדים הרבה יותר יעילים. הם גם לובשים תחתונים. אבל זה לא הספיק מול ליברפול - קבוצה הרבה יותר טובה. פוצ'טינו שינה את התרבות של המועדון - וזה משהו שלא כל מאמן יכול לעשות.
טריפייר אובד עצות צילום: ראובן שוורץ 11. ונסכם עם קלופ. קשה לחשוב על מאמן שכל כך הרבה אנשים שאינם אוהדים את קבוצתו רוצים בהצלחתו. זה בעיקר בגלל שמדובר במישהו שהוא בנאדם. אותנטי, אמיתי, בלי יותר מדי בולשיט. מנהל שכל אחד היה רוצה בחברה שלו. והכל מגיע מאהבה עמוקה לכדורגל. "אהבתי כדורגל כל חיי. לפחות מאז שהתחלתי לחשוב" הסביר בראיון לאינדיפנדנט. "אהבתי את זה מהיום הראשון בגלל שהייתי יכול לעשות את זה עם החברים שלי, ביחד. זה... שימוש בכישורים עם החברים כדי להיות הקבוצה הכי טובה שאתה יכול. אהבתי את זה! אנחנו כולנו תורמים אחד לשני. והמשחק עצמו: ריצה, בעיטות, להתלכלך - ככה התאהבתי במשחק. אבא שלי היה מורה טניס והוא ראה הרבה כישרון טניס בי. אבל לא היה לזה סיכוי. אני לא רציתי להיות ילד שנמצא לבד שעות על גבי שעות על המגרש: פורהנד, פורהנד, פורהנד, פורהנד. כדורגל - הייתי יכול לשחק 12 שעות ביום אם מישהו היה נותן לי". איזה כיף שמישהו שכל כך אוהב את המשחק הזה, את הדברים היפים שהוא מייצג, מגיע לפסגה שלו. ועליה מניף את הגביע הכי חשוב.
