הכדורגל חייב תקרת שכר
אבו דאבי, קטאר ובקרוב אולי ערב הסעודית ישתלטו על הכדורגל האירופי. הדרך היחידה למנוע זאת היא עיתונות חוקרת ותקרת שכר
אבו דאבי רכשה את מנצ'סטר סיטי בשביל להרים את התדמית של הנסיכות על ידי בניית קבוצת כדורגל שכל העולם יעריץ. זו גם הסיבה שקטאר רכשה את פריז סן ז'רמן. הכסף שנשפך בסיטי - יותר ממיליארד וחצי ליש"ט - הוביל לזכייה ב-10 תארים ב-11 שנים - שזה יותר תארים מאשר סיטי זכתה בהם ב-114 שנות קיום לפני רכישתם על ידי השייח' מאנסור. אנחנו ידועים מחשיפות עיתונאיות של דר שפיגל, שההשקעות הללו נעשו גם בדרך לא כשרה מבחינת חוקי הכדורגל - הפייר פליי הפיננסי. כדי לעקוף את החוקים, סיטי שילמה לשחקנים (לכאורה אבל לא ממש לכאורה) דרך חברות קש שהוזרם לתוכן כסף מאבו דאבי. בעולם "האמיתי" זה חוקי אלא אם כן זה נעשה לצורך העלמת מיסים, אבל בעולם הספורטיבי זה נתפס כ"בלתי מוסרי" ו"בלתי חוקי". העניין הוא, שזה קורה מאז ומתמיד. חלק מהקבוצות הגדולות בכל הזמנים נבנו עם תשלומים מתחת לשולחן - אם בשביל לברוח מחוקים כגון הגבלת שכר או אם בשביל לצ'פר שחקנים ומאמנים בצורת אישית ולהבטיח את הישארותם בקבוצות פאר. אנחנו יודעים בוודאות שפרנץ בקנבאור קיבל מזומנים בקופסאות נעליים של אדידס בעידן שאסור היה להיות מקצוען בגרמניה, אנחנו יודעים שמאמנים כגון ג'ורג' גראהם ובראיין קלאף היו מקבלים שוחד מסוכנים, אנחנו מודעים לחלוטין לכך שרודנים תמכו כספית במועדוני ענק כמו ריאל מדריד ובנפיקה. אז זה ממש לא חדש העניין הזה של כסף "חיצוני" שמושקע בקבוצות כדורגל גדולות בצורה קצת מפוקפקת, תמיד היה חלק מהכדורגל. "אנחנו יודעים עד כמה הכדורגל מלוכלך" הודה לאחרונה נשיא אופ"א בכבודו ובעצמו, אלכסנדר צ'פרין.
פפ גווארדיולה חוגג את האליפות של מנצ'סטר סיטי צילום: רויטרס
הכסף שלא נגמר
העניין עם אבו דאבי ופריז זה שהכסף שלהן הוא בלתי נגמר. מדובר על קבוצות שממומנות על ידי נסיכויות שיושבות על נכסים בשווי טריליון דולר ומעלה. הן הגיעו לכדורגל ופשוט שמו בכיס הקטן את הכסף שיש לרומן אברמוביץ' - הונו מוערך ב-12.5 מיליארד דולר - שעד הגעתם של השייח'ים היה האיש עם הארנק הכי גדול בכדורגל והאשימו אותו בעיוות הכלכלה של המשחק. לא מן הנמנע שבעשור הקרוב גם ערב הסעודית תכנס למשחק הכדורגל האירופי. ואז אולי מאקאו תחליט לרכוש קבוצה באנגליה ואולי גם בחריין ועומאן ואולי איזה דיקטטור באפריקה ינצלו משאבים לאומיים כדי להתחרות נגד מנצ'סטר סיטי באנגליה - וזה אף פעם לא יגמר. זה החשש האמיתי. שיותר ויותר רודנים ומדינות נוראיות ישתלטו על מוסדות ענק שמחוברים לקהילות מקומיות כבר יותר ממאה שנה. אין חוקים נגדם והחוקים שאמורים למנוע מהם להשקיע בספורט לא באמת מצליחים למנוע מהם לעשות זאת. הדלת הזו נפתחה מזמן וכעת הכדורגל חשוף יותר מתמיד להשפעות זרות. הדרך היחידה להילחם בזה היא על ידי חשיפת הפשעים של אותם רודנים ופגיעה במעמדם ותדמיתם ברגע שהם נכנסים לכדורגל.
מעשה טיפשי או רשעות
מי שעשה זאת היה רוב האריס, כתב הספורט של סוכנות הידיעות AP. מיד אחרי גמר הגביע האנגלי, האריס שאל את גוואריולה לגבי שכרו והאם הוא מקבל כסף מהצד כפי שדווח בעבר על מאמן קודם של מנצ'סטר סיטי, רוברטו מאנצ'יני, שקיבל חוזה כפול מהקבוצה. האריס עשה זאת בצורה הכי מכובדת שאפשר (בירך את גווארדיולה על הטרבל, אמר לו שהוא יודע שהוא לא אחראי לפיננסים בסיטי וטען שההישגים לא פחותים בגלל החקירות). פפ גווארדיולה בתגובה התפרץ עליו והתעצבן עליו על כך שבכלל שאל את השאלה "ביום הזה". לגווארדיולה היה חשוב להראות שהוא ממש עצבני על העניין וזה הוביל למאות אוהדי סיטי שתקפו ברשתות החברתיות את האריס.
אז, קודם כל - גווארדיולה היה יכול לענות 'לא' ולסיים את זה בצורה הזו. הוא עשה הצגה ולכן כולם מדברים על זה. זה היה טיפשי מאוד מצידו, אלא אם כן רצה שהאריס יחטוף איומים עליו חייו ואז זה לא טיפשי, זה רשעות. אז פפ גווארדיולה אשם בכל הבלאגן שנוצר - לא העיתונאי. דבר שני: להאריס היתה את הזכות המלאה לשאול את השאלה החשובה הזו. אפילו אפשר להעריץ אותו על כך שהוא עשה את העבודה שלו בצורה הכי טובה. תפקיד התקשורת זה בדיוק זה. הוא היה יכול לשאול אותו שאלות אחרות וקלות יותר ("היי פפ, איך שומרים על מוטיבציה לשנה הבאה?") אבל הוא שאל אותו את השאלה שהכי קשה לשאול וקיבל על זה על הראש. כאמור, כל הכבוד לו. דבר שלישי: אבו דאבי רצתה את סיטי כדי שידברו על אבו דאבי בהקשרים חיוביים של קבוצת כדורגל גדולה - זו המטרה העיקרית שלה. וכעת, אחרי שהיא זוכה בטרבל היסטורי, על מה מדברים? על אבו דאבי והרמאות שלה, וגם זורקים את זה שמדובר בדיקטטורה שנלחמת נגד כל מי שמביע דעה שונה ויש בה חוקים נגד הומואים ועובדים זרים הם עבדים. אז כואב הלב ממש על אבו דאבי. באסה להם.
תמיד היה, תמיד יהיה
אין באמת דרך למנוע תשלום "לא חוקי" למאמן ברגולציה הקיימת. נחשו מה - פפ גווארדיולה קיבל תשלום כזה מאדידס. כמאמן באיירן מינכן. בספר של מרטי פרנאו נכתב שראשי באיירן ביקשו מאדידס - בעלים של 9% מהמועדון הבאוורי - להחתים את גווארדיולה על חוזה אישי מפנק, שירוץ במקביל לחוזהו בבאיירן מינכן, אחד מהחוזים הגדולים ביותר שניתנו למאמן אי פעם. אדידס עשתה זאת. אף אחד לא חקר את זה ובבאיירן - שאגב, מנוהלת על ידי אחד שהיה בכלא על העלמת מיסים - כעסו על פרנאו שחשף את הפרט הטריוויאלי הזה. אופ"א לא יכולה לעשות שום דבר בנוגע לזה. אי אפשר למנוע ממישהו לחתום על חוזה פרטי עם חברה מסחרית פרטית. וזה, אגב, ככל הנראה מה שיצא מכל החקירות של מנצ'סטר סיטי והעבירות שלה על הפייר פליי הפיננסי. היו חוזים פרטיים בין חברות פרטיות לשחקנים ומאמנים. מה אפשר לעשות כבר.
חייבים רגולציה חדשה
שימו לב לשחקנים בסגל של מנצ'סטר סיטי שלא פתחו בהרכב בניצחון 0-6 נגד ווטפורד בגמר הגביע האנגלי: שוער: איבן בראבו. מגנים: דנילו ובנג'מין מנדי. בלמים: ג'ון סטונס וניקולאס אוטומנדטי. בקישור: פרננדיניו, פאביאן דלף ופיל פודן. בשלישייה הקדמית: לירוי סאנה, סרחיו אגוורו וקווין דה ברוינה. זה הרכב של קבוצה שיכולה לזכות באליפות באנגליה. העומק הבלתי נתפס של הקבוצה הזו עם האימון הבלתי מתפשר של פפ גווארדיולה מאיים לחסל את התחרות בפרמיירליג כפי שהתחרות על האליפות בארבע הליגות הגדולות האחרות חוסלה בעשור האחרון. השנה היא הראשונה בהיסטוריה בה האלופה שמרה על האליפות שלה בכל חמש הליגות הגדולות וזו כנראה לא תהיה השנה האחרונה שזה קורה.
אין פתרון חד משמעי לעניין הזה אבל ככל שיותר זמן עובר, ככה יותר ויותר אנשים מבינים שהדרך היחידה להשאיר את הכדורגל תחרותי זה על ידי הגבלת סגלים ותקרת שכר כלשהי. זה אמנם לא חוקי לפי חוקי האיחוד האירופי להגביל שכר לעובדים אבל יש דרכים לעקוף את זה - במיוחד לכדורגל שזוכה לסטטוס מיוחד מהאיחוד האירופי. אפשר, למשל, לקבוע שבתחרות כמו ליגת האלופות השכר המקסימלי שקבוצות יכולות לשלם לשחקנים שלהן יהיה 200 מיליון יורו וכל יורו שמשולם מעל יביא לתשלום מס יוקרה לקבוצות הליגה המקומית שלא עקפו את הסף הזה. כלומר, אם מנצ'סטר סיטי רוצה לשלם 300 מיליון יורו לשחקנים שלה בשביל להחזיק שני הרכבים שיכולים לזכות באליפות אנגליה - סבבה, רק שהיא צריכה לשלם 100 יורו לכל הקבוצות האחרות. ככה אלו שאחראיות להגדלת הפערים, יהיו גם אחראיות לסגירת הפערים. כמו בספורט האמריקאי - הספורט המקצועי העשיר והקפיטליסטי בעולם - כל המשכורות צריכות להיות חשופות וההסכמים לגבי השכר והגבלתו חייבים להיעשות דרך איגוד השחקנים - כי רק ככה אפשר לפקח על זה. מבחינת הגבלת סגל - זה די ברור. קבוצה לא יכולה להיות הבעלים של יותר מ-25 שחקנים בוגרים (אפשר לא להחשיב שחקנים עד גיל 21). זה ימנע אגירת כישרונות שמונעת מקבוצות אחרות להחתים אותם ולהשתמש בהם כדי לצמצם במעט את הפערים. אלו שני חוקים שהכדורגל חייב. ואתמול. קבוצות שרוצות לשחק בליגת האלופות/פרמיירליג/לה ליגה חייבות יהיו לעמוד בחוקים הללו. עבירה על החוקים הללו וישליכו אותן מליגת האלופות או מהליגה המקומית (אחרי שיורידו להם נקודות משמעותיות בעבירות קודמות). רק ככה יהיה חשש אמיתי מלנסות לעשות מאנקי ביזנס. הפייר פליי הפיננסי - רגולציה חסרת עמודת שדרה שמאוד קל לעקוף אם קצת חשיבה חשבונאית יצירתית - גרם להתגבשות בפסגת הכדורגל. זו תמיד היתה רגולציה מטופשת שגרמה לכך שרק קבוצות עשירות יכולות לנצח, להתעשר עוד יותר ולפתוח פערים. עכשיו חייבים לתקן אותה. ומהר.
