8 דברים שלמדתי מכדורסל על ניהול קרנות הון-סיכון. וההפך

אסף ברנע נחשב לאחד מהפורוורדים המודרנים הראשונים בהכדורסל הישראלי. 2.03 מטר, שיודע לקלוע משלוש, למסור אסיסטים ולחדור לסל. הוא שיחק בין השנים 1985 ל־1996, בין היתר בקבוצות הפועל חיפה, מכבי חיפה, מכבי ראשון לציון, מכבי ירושלים והפועל חולון וכן שיחק שנה אחת בקולג'ים ‑ בסיטון הול. ברנע פרש מכדורסל אחרי פציעה בשורש כף היד וסבל במהלך הקריירה משתי פציעות חמורות בברכו. לאחר פרישתו, ברנע נכנס לעולם ההיי־טק והסטארטאפים, מונה לתפקידים ניהוליים בחברות והקים יוזמות טכנולוגיות. כיום הוא מנהל את הקרן סנארה (Sanara) - חממה הטכנולוגית המשותפת של טבע ופיליפס, שהוקמה ב־2015 ומתמקדת בפיתוח טכנולוגיות רפואיות ובריאות. אלו הדברים שלמד ככדורסלן וכמנהל קרנות.

1. להתחבר לעבודה הקשה

"ב־1991 שיחקתי בסיטון הול בגמר הביג איסט נגד ג'ורג'טאון - 20 אלף צופים במדיסון סקוור גארדן. בדקות האחרונות קפצתי להטבעה על דיקמבה מוטומבו והוא עשה עליי את העבירה החמישית שלו ויצא מהמשחק. עמדתי על הקו וההפרש בין הקבוצות היה קטן. היה מתח גדול. החטאתי את הזריקה הראשונה. עכשיו, בסיטון הול היינו עושים אימונים של שלוש שעות ובסופם כולם היו צריכים לקלוע 2 זריקות עונשין רצופות עד שכולם מגיעים ל־24 קליעות ברצף. מישהו החטיא ‑ מתחילים מההתחלה. זה היה יכול להימשך חצי שעה. דווקא לזה התחברתי בזריקה השנייה. לעבודה הקשה שאיפשרה לי לאסוף את הביטחון שלי בקליעה אחת. קלעתי, ניצחנו, זכינו בביג איסט. היום בהרצאות מול קהל, אני מרגיש בנוח. כנראה בזכות רגעים כאלה מול עשרות אלפים. העבודה הקשה שמתכנסת לרגע מול קהל. כשאתה מלמד ילד משהו על סובלנות וסבלנות כשהוא על דופק 180 והוא נאבק עם כל האמוציות שלו על המגרש, אתה מלמד אותו ערכים שישרתו אותו כל החיים. היכולת שלנו ללמד את הילדים מנהיגות, קבלת אחראיות, דחיית סיפוקים ועוד - דרך הספורט - היא אדירה. הייתי יו"ר עמותת ערכים בספורט וזה עצוב שמסקר שערכנו גילינו ש־80% מהמאמנים לא רואים את התפקיד שלהם כחינוכי".

אסף ברנע צילום: אוראל כהן

2. להיות פיניקס

"בשנה הראשונה שלי בראשון לציון נפצעתי ברצועה הצולבת. לא עשיתי ניתוח. בסיטון הול אמרו לי 'בוא לטיפול בחינם'. הלכתי לד"ר ראסל וורן שטיפל בניו יורק ג'איינטס ואחרי הטיפול אמר לי 'הרצועה יציבה ו־80% שתהיה בסדר. עם זאת, 20% שהיא תקרע ואז תחזור אליי'. חזרתי ואז בתחילת העונה הרביעית היה משחק אימון מול מכבי תל אביב שפתחתי אותו עם שתי הטבעות ואז נקרעה לי הברך. הפסדתי את כל העונה בה הייתי אמור להפוך לסופרסטאר ישראלי. כשנפצעתי ישר הבנתי שנפלתי ב־20%. זה כאב פיזי נורא אבל ישר חשבתי להתקשר למנתח, לעשות ניתוח ולחזור. שמו לי ברגים ופספסתי את כל העונה אבל חזרתי. כינו אותי "אסף הרופא". זה בגלל הפציעות אבל גם בגלל הסקרנות שלי והעניין שהראתי בטיפולים. לא אהבתי את השם כי הייתי מטביע על אמריקאים ונחשבתי לישראלי הכי אתלט בליגה - ופתאום לא הצלחתי לעלות במדרגות. השיקום היה מתסכל וגם אחריו הרגשתי דקירות בברך. אבל חזרתי לשחק ומישהו כתב שאני כמו פיניקס, עוף החול (ציפור האש הקדושה במיתולוגיה היוונית שקמה לתחייה מתוך האפר) - וזה גרם לי לגאווה. יש בזה משהו שקשור גם לעיסוק שלי בהון סיכון. צריך מישהו שלא מוותר. זה הבאתי מהכדורסל. בשנה האחרונה שלי בהפועל חולון נפצעתי בשורש כף היד. זה מרגיש כמו זכוכית מתחת לעור. הלכתי למומחית כף יד והיא הזריקה לי קורטיזון מדי שבוע כדי שאוכל להתמודד עם הכאב. יום אחד היא אמרה לי 'אם אני ממשיכה להזריק לך, אתה לא תוכל להרים את הילד שלך באוויר'. זה היה משפט שקרע אותי. זה היה המשפט שגרם לי לפרוש מכדורסל".

3. הקנאה כואבת

"כשחזרתי מפציעה בברך היה משחק מול מכבי ת"א והייתי על קביים. הסתכלתי על נדב הנפלד שהיה חבר שלי וקינאתי. לא הרבה יודעים את זה, ואמרתי לו את זה, כשעוד הייתי בחיפה, שמעון מזרחי ושמואל מחרובסקי אמרו לי שהם רוצים ישראלי חכם אבל ובסוף הם הלכו עם נדב. ותמיד היתה סוג של קנאה כזו שנדב הגיע למכבי ואני לא. היום אני מנותק מהמשחק. זה קצת כואב לי להסתכל. גם בזה יש מין הקנאה. אני מקנא בשחקנים על המגרש. דבר שני, לראות כדורסל מרגיש לי כמו אוברדוז. שיחקתי מגיל 8, הייתי בתקשורת, קשה לי להתלהב מהמשחק. וכשמייקל ג'ורדן פרש, גם לי היה נוח לפרוש. הוא היה פסגת הכדורסל בעיני ואני חושב שאף אחד לא יגיע לפסגה שלו. אולי גם בגלל זה אני נמנע מלראות כדורסל".

4. צריך לדעת מה לא רוצים

"ככדורסלן עשיתי שלושה תארים אקדמאים. משפטים, מנהל עסקים, מדעי הטכנולוגיה ופסיכולוגיה. כשפרשתי ידעתי בוודאות שאני לא רוצה להיות עורך דין, למרות שהתחלתי כבר התמחות ואח שלי שופט (שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה). עורך דין כעבודה הזכיר לי ביג גאיי בכדורסל. כלומר, מישהו שמקבל את הכדור עם הגב לסל ועושה משהו אחד מאוד ספציפי. אני בנשמה יותר פוינט גארד שרואה את כל המגרש, אוהב לראות את הפרספקטיבה של תהליכים, יותר מגוון. זה הדריך אותי והביא אותי לעסוק בתחומים מגוונים רבים. כולם צריכים לחשוב גיוון בעולם משתנה. אין דבר כזה יותר עבודה ל־40-30 שנה".

5. להיות מאמן

"פיני גרשון אמר פעם שהוא מקבל 500 החלטות במשחק וכמעט תמיד יטעה ב־20% מהן - לכן הוא דרש ממנהלי הקבוצה לא לשבת לו על הווריד. כך יצר לעצמו ספייס כזה בו הוא גם יכול להכיר שחקנים טוב יותר לקבל החלטות אינטואטיביות במשחק. עם דיוויד בלאט לא עבדתי הרבה אבל ניתן ללמוד ממנו את המתודיקה ותוכנית העבודה. כמנהל קרן אתה נע בין אינטואיציה לתוכנית. אתה עובד מול 50-60 אנשים ב־17 סטארטאפים שונים שכל אחד צריך משהו אחר ואתה מייצג כסף גדול של טבע, פיליפס וישראל וצריך לייצר לעצמך את המקום בו אפשר לקבל החלטות, לטעות ולקחת סיכונים".

6. יש עסקנים טובים ויש...

"יצחק פרי, יו"ר מכבי ראשון לציון, כיבד את כל ההסכמים שהיו לנו למרות הפציעות. שילמו לי מה שצריך, ליווי אותי, שמרו איתי על קשר. זה חלק מהמשחק. מצד שני, נפגשתי ועבדתי עם עסקנים שעושים רע לספורט בישראל. אי אמירת אמת, ספינים, שימוש ציני בדברים הכי יפים ובסיסיים בקבוצות ספורט. הם היו עושים דברים שעשויים להסביר למה הספורט הישראלי מרגיש לעיתים רקוב. כמו להחתים שחקן לעונה שלמה מתוך ידיעה שאחרי שלושה חודשים אי אפשר לשלם לו. כמו לשלוח את השחקן לשיחה עם ראש העיר כדי לגייס כסף. אנחנו רואים את הרעות החולות הללו בכל מקום".

7. מייקל ג'ורדן כמנטור

"הכדורסל כבר ממש לא כרטיס הביקור שלי - אולי בשיחות עם אמריקאים זה עולה - אבל אני כן משתמש בשני מסרים מהכדורסל, ממייקל ג'ורדן. הראשון פוסטר במשרד - ציטוט של ג'ורדן: Talent wins games, but teamwork and intelligence wins championships". זה מסר שאני רוצה להעביר: לא משנה כמה כישרון יש לך - אתה יזם, פרופסור, מומחה - בסופו של דבר אתה חייב להיות שחקן קבוצתי. זה אומר שאם אתה, כיזם, מסתיר מאיתנו משהו, לא זז הצידה כשצריך, אז אתה לא תצליח. ועוד ציטוט של ג'ורדן שאני משתמש בו: 'החמצתי 9,000 זריקות בחיי, הפסדתי כמעט 300 משחקים, 26 פעמים סמכו עליי לזרוק את הזריקה האחרונה של המשחק ואיכזבתי. נכשלתי פעם אחר פעם בחיי ובזכות זה הצלחתי'. זה לגמרי הנרטיב הישראלי. להיכשל ולהיכשל, לקחת סיכון ועוד סיכון, ובזכות זה ללמוד, להשתפר, לצאת מהקומפורט זון, להצליח בעולם משתנה וטכנולוגי. אני מאמין שכדורסל נתן לי את עמוד השדרה והביטחון העצמי לעשות את זה".

8. כל אחד צריך פסיכולוג

"בגיל 36 עברתי טיפול פסיכולוגי לראשונה וזה ממש לא משהו שצריך להתבייש בו. זה חשוב לחיים, זה חשוב מאוד לספורטאים. מגיל 17 אני עצמאי ומתבגר על המגרש מבלי להכיר את עצמי. בונה עצמי כספורטאי ולא כאדם. אז לעשות ניתוח לעצמך, ללמה אתה עושה דברים ולמה אתה מתנהג כפי שאתה מתנהג, זה הכרחי. אני מאמין שכל מנהל צריך להיות מחובר לעצמו. הוא צריך פסיכולוג".