קבוצה לפירוק - במצב מצוין

אייאקס של שנות השישים הכניסה את הכדורגל ההולנדי לעידן המקצועי. ויק בקינגהאם, המאמן האנגלי שתיאר את יוהן קרויף כ"מתת האל לכדורגל", נתן לו את הצ'אנס כשחקן בוגרים כבר בגיל 17. באימון הראשון החל קרויף הצעיר לחלק הוראות לשחקנים המבוגרים ממנו ב־20–15 שנה. על אף החוצפה של הילד עם הרגליים הדקיקות הוא הפך במהירות למנהיג אחת הקבוצות הגדולות בתולדות הענף, שמסוף שנות השישים ועד שנות השבעים, המציאה את המשחק מחדש וזכתה באין ספור תארים מקומיים ואירופאיים כשהמורשת שלה היא הטוטאל פוטבול, שהתבסס על הנעת כדור ומשחק הלחץ היוזם - האלמנטים עליהם מתבסס הכדורגל המודרני.

אייאקס הגדולה של 1971 עד 1973 (שלוש אליפויות אירופה רצופות) נבנתה משחקנים מקומיים שגדלו לתוך מערך חדשני והאימונים שלהם היו חדשניים מאחר שהיו בעיקר עם הכדור.

הקבוצה אז הורכבה ממנהיגים רבים שגדלו יחדיו והיו בקבוצה שנים רבות. ולכן כל הנפת גביע אירופה נעשתה על ידי קפטן אחר. ב-1971 זה היה וליבור ואסוביץ', הקפטן שרינוס מיכלס בחר לקבוצה הצעירה. בשנה שאחרי, פייט קייזר - הכדורגלן ההולנדי המקצועני הראשון שנבחר לקפטן על ידי השחקנים - הניף את הגביע השני. בשנה שלאחר מכן קייזר וויתר על התפקיד והעניק אותו ליוהן קרויף, שהניף את הגביע השלישי. בקיץ של 1973 אייאקס התכנסה במחנה האימונים בדי לוטה, עיירה קטנה ליד הגבול של הולנד-גרמניה. ג'ורג' קנובל, המאמן החדש של הקבוצה, כינס את השחקנים וביקש מהם לבחור את הקפטן לעונה. לפי רבים שהיו באותה פגישה, זו היתה הבקשה שהובילה לסיום עידן הזהב של אייאקס. מה שקרה זה שנבחרו שלושה מועמדים: קרויף, קייזר וברי הולסוהוף. לא נעשה שום "קמפיין בחירות" ואף אחד לא ניסה לשכנע את חבריו להצביע לו. פשוט כל שחקן רשם על פיסת נייר את הקפטן שהוא מעוניין בו. כשספרו את הקולות ראו שקייזר קיבל יותר מקרויף. בערך פי 2 יותר קולות ממנו.

פרנקי דה יונג עם נשיא ברצלונה. כבר סוכם צילום: אי פי איי