עמרי אפק: 8 דברים שלמדתי על פרישה מכדורגל

עמרי אפק הוא כדורגלן נבחרת ישראל לשעבר שגדל במחלקת הנוער של הפועל קריית אונו ובמהלך הקריירה שלו שיחק בהפועל תל אביב, מכבי יפו, ראסינג סנטאנדר, סלמנקה, בית"ר ירושלים, מכבי חיפה ובני יהודה. הוא זכה בשלוש אליפויות עם הפועל תל אביב, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. הוא פרש ממשחק בגיל 32 עקב פציעה במפרק הירך. כיום אפק פרשן בערוץ הספורט ומייסד פרויקט "היום שאחרי" בקריה האקדמית אונו. יותר מ־70 שחקנים ומאמנים כבר עושים תואר ראשון בחינוך וחברה עם התמחות בספורט בליווי אפק. אלו הדברים שלמד מהתקופה אחרי פרישתו ממשחק.

כספית, לכל כדורגלן שפורש תהיה בעיה. באמת, למרות מה שנהוג לחשוב - רק 1%‑2% מהכדורגלנים מרוויחים במהלך הקריירה שלהם כסף שיספיק להם לכל החיים" צילום: אוראל כהן

"כשאני נכנס לאצטדיון ומתיישב בחדר ומאפרים אותי לקראת שידור - זה עדיין מרגיש לי כמו הדבר הכי מטופש שיש. מתקיים משחק כדורגל, אני באצטדיון ואני לא על המגרש. אני לא בחדר ההלבשה. צריך להבין, הריח שאני הכי אוהב בעולם - לא ריח שאחרים יחשבו שהוא טוב - זה ריח של חדר ההלבשה, הריח שאני הכי מתגעגע אליו. כשאתה כדורגלן מקצועי כל כך הרבה שנים - השגרה הזו של חדר הלבשה־ אימון־משחק־אימון זו פרנסה אבל זה גם הדבר שאתה הכי אוהב לעשות. זה סם החיים. ואחרי שזה נגמר, זה מאוד קשה ברמה הרגשית להשלים את כל מה שזה נתן לך. זה רכבת הרים רגשית מסחררת מגיל צעיר. גם אם אתה עושה את כל הדברים הנכונים כדי 'לצאת מזה' - מוצא עבודה, עושה עסקים, מבלה עם המשפחה - פשוט נותר חור רגשי. אתה מתחיל מסע מחדש בחיים, אבל אתה גם בסוג של אבל. אתה מרגיש שמשהו שתמיד היה שם עבורך - איבר בגוף כמעט - נתלש ממך. ואתה מחפש למלא את החלל, מחפש את האנדרנלין שהגיע באופן טבעי עם רכבת ההרים הרגשית הזו, אתה מחפש את עצמך".

“צריך להתכונן ליום שאחרי כבר בהתחלת הקריירה. אני הלכתי ללמוד מגיל 22 ועשיתי תואר, במהלך הקריירה, בכלכלה ומינהל עסקים. עשיתי קורס אימון - כי ידעתי שבגיל 30 זה נגמר. יש איזושהי תפיסה שלכדורגלן יש הרבה זמן חופשי, אבל האימונים והמשחקים זה לא הכל. מדובר באורח חיים שגובה המון מאדם, שצריך לשמור על עצמו - גופנית ומנטלית. אבל כן יש חללים בלוח הזמנים ואפשר למלא אותם בשטויות או שאפשר למלא אותם בלימודים. מגיל צעיר אמרו לי, 'כדורגל זה אחלה, אבל תביא תעודת בגרות', אז זה המשיך ככה לחיים הבוגרים. לא כולם מגיעים ממקום כמו שלי, אבל כולם יכולים למלא את הזמן שיש להם במשהו שישאיר בפניהם אופציות פתוחות ליום שאחרי".

"להרבה כדורגלנים אין הביטחון ביכולת שלהם ללמוד מחוץ למגרש הכדורגל. אין להם הביטחון ביכולת שלהם לשבת בכיתה ולהיבחן. זה קשור מאוד לסביבה שלהם - המשפחה, החברים, הסוכנים - שרואים בהם מעין תרנגולת שמטילה ביצי זהב. ואז כל המעטפת שכדורגלן צריך בשביל להצליח בלימודים, להילחם בלימודים כמו שהוא על המגרש, לא קיימת. זה משהו שהשתרש כאן במשך שנים: בישראל כדורגלנים הם לא אנשים שההתמחות שלהם היא כדורגל, מגיל צעיר הם רק כדורגלנים. וזו בעיה רצינית. שחקנים שבגיל נוער הם הכי טובים במחזור שלהם, מככבים בנבחרת הנוער, ובגיל 22 הם כבר פורשים מהמשחק. כדורגלנים צריכים אופק של אחרי המשחק מגיל צעיר".

"כספית, לכל כדורגלן שפורש תהיה בעיה. באמת, למרות מה שנהוג לחשוב - רק 1%‑2% מהכדורגלנים מרוויחים במהלך הקריירה מספיק כסף שיספיק להם לכל החיים. רק 2%‑3% יהפכו למאמנים ולא צריכים לעזוב את המשחק. אז אתה צריך לעבוד פתאום בעבודה שאתה לא בהכרח מתרגש לקום אליה בבוקר. יש לך משפחה, אתה צריך לייצר הכנסה חודשית גדולה, לעתים משלוש או ארבע עבודות. זה לחץ אדיר ואתה עובד פי שלושה או ארבעה יותר משעבדת, ואתה לא אוהב את העבודות כמו שאהבת את הכדורגל. אתה משקיע הרבה יותר משאבים בלייצר הכנסה נורמלית. ויותר מזה, פתאום אין שום קבוצה סביבך. אתה צריך ללכת לקופת חולים בעצמך, מה שנקרא".

ליגת העל. "שחקנים צריכים לדאוג מסיום הקריירה מתחילת הקריירה" צילום: אורן אהרוני

"רוב הכדורגלנים לא מרוויחים הרבה כסף. הרוב ירוויחו בין 4,500 שקל ל־7,000 שקל בחודש במהלך הקריירה. אבל יש גם כאלה שהצליחו להתפרנס מעל הממוצע ומגיל צעיר. לכן צריך חינוך פיננסי לשחקנים. כל כדורגלן ברמה מכובדת יכול לחיות טוב וגם לחסוך. אם אתה מרוויח 25 אלף שקל בחודש, אתה יכולה להשתמש ב־15אלף - זה אחלה - ולשים בצד 6,000‑7,000 שקל. פתאום, אחרי כמה שנים יש לך כסף לעשות השקעה בנדל"ן, למשל - שתי דירות קטנות להשכרה. ואז כשאתה מסיים את הקריירה, אתה מתעורר בבוקר וכבר יש לך 15-10 אלף שקל ביד. צריך לחסוך בשביל זה. הכסף והקריירה נגמרים הרבה יותר מהר ממה שחושבים".

"ככדורגלן אתה מרגיש כמו חצי סופרמן על המגרש. כל אימון וכל משחק אתה מביא את הגוף לקצה גבול היכולת. וכשאתה נפצע, אתה עובר שיקום ועובד בשביל לחזור להיות חצי סופרמן. אחרי הפרישה אתה נתקל בסיטואציה שבה אין לך למה לחזור בעצם ואין לך כוח לעוד ניתוח ועוד חצי שנה שיקום - ובשביל מה? זו טעות. אני מצטער שלא שיקמתי את הגוף אחרי הקריירה. הבעיות החריפו. עד היום אני עושה זריקות בגב בגלל פריצת דיסק ואני צריך ניתוח החלפת מפרק ירך. צד אחד שלי הוא של שחקן כדורגל לשעבר וצד אחר הוא של מישהו בן 75, זה מה שהרופא אמר לי. אז תעשו שיקום גופני אחרי הקריירה".

"כל משחק שיחקתי עם כאב. פעם בברך, פעם בקרסול, פעם מתיחת שריר. אם אתה מתאמן טוב, זה כואב, אין מה לעשות. אך זה גם בגלל שלא בנו לי יסודות פיזיים. הגעתי לשחק בספרד ועמדתי בפני עומסים שהגוף שלי לא נבנה עבורם. לא ראיתי את חדר הכושר מבפנים עד גיל מאוחר יחסית. עדיין לא בונים את הכדורגלנים הישראלים כמו שצריך. יש הרבה צעירים ישראלים שלא מתמודדים עם קשיים עד גיל 18‑19. הכל קל להם ולא עושים להם סימולציות להתמודדות עם קשיים. ואז הם יוצאים לחו"ל או מתמודדים עם יריבים מחו"ל ואין להם היכולת להתמודד עם הקושי, עם האינטנסיביות ועם הכושר. מדברים הרבה על מתקנים ועל מגרשים, אבל בעצם זה הדבר הכי חשוב שצריך ללמד".

"הדור הקודם של הפרשנים הם פרשני תחושה, הם אומרים דברים על סמך התחושה שלהם כי לא היו כלים למדוד הרבה מאוד דברים שהם חשבו. היום ישנם הכלים הללו והיכולת לתקף מחשבות ודברים. אבל בשביל זה צריך לעבוד קשה ולבדוק סטטיסטיקות ומגמות. זו עבודה לכל דבר".