פנייה ליועמ"ש: חשש שחלק מהכרטיסים למשחק הנבחרת מול ארגנטינה - מועברים כטובות הנאה לעובדי ציבור
במכתב שנשלח על ידי עורך הדין שחר בן מאיר, ליועץ המשפטי לממשלה, עולה טענה שהכרטיסים שלא הגיעו לאזרחים מועברים למשרדי ממשלה ומקורבים. אמש נחשף כי קיים ספק גדול אם אכן הוצאו למכירה פומבית 20 אלף כרטיסים
"המשחק בין נבחרת ישראל לארגנטינה הוא בבעלות חברת הפקה פרטית שהשקיעה 3 מיליון דולר להביא את (ליאו) מסי ונבחרת ארגנטינה לארץ. 20,000 כרטיסים נמכרו לציבור הרחב (דרך סוכנות לאן). 2,500 כרטיסים יחולקו בחינם לילדי הפריפריה, 7,500 כרטיסים ניתנו לחברות הספונסרים", כך על פי הודעה שפרסמה הבוקר מנהלת יחסי הציבור של משחק הידידות בין ארנטינה וישראל, אילת פריש.
עוד נמסר, כי "בחברת לאן התקבלו למעלה מ-600,000 פניות לרכישת כרטיס למשחק".
ההודעה מגיעה יום לאחר שהעיתונאית הדס גרינברג מתאגיד "כאן" חשפה כי קיים ספק גדול אם אכן הוצאו למכירה פומבית 20 אלף כרטיסים וכי הספונסרים, בעיקר שופרסל, קיבלו יותר מ-13 אלף כרטיסים (טענה שהוכחשה על ידי הגורמים - מבלי לספק נתונים אחרים).
יש לציין שמבדיקה עם עשרות אלפי אנשים בקבוצות וואטסאפ המיועדות לספורט וכן בפייסבוק (עם יותר מ-35 אלף עוקבים), היו רבים שכן הצליחו להשיג כרטיסים. אך רבים, הרוב, התאכזבו שלא הצליחו לרכוש או אפילו לא קיבלו את ההזדמנות לרכוש כרטיסים. בכל זאת, הביקוש היה גבוה מאוד - מאות אלפי אנשים והאצטדיון לא יכול להכיל יותר מ-30 אלף מקומות.
ליאו מסי. בדרך למשחק מול ישראל צילום: איי אף פי
אירוע פרטי שנהפך לציבורי
על פניו, תלונות לגבי מחירי כרטיסים, מכירת כרטיסים וכו' לא אמורות להיות עניין ציבורי - מדובר, בסופו של דבר באירוע פרטי שחי על עניין ההיצע והביקוש. כמו הופעה של כוכב רוק או להקת פופ.
קומטק, החברה שמפיקה את האירוע, השקיעה כסף רב בלהביא את נבחרת ארגנטינה כדי לשחק כדורגל בישראל. המשחק אינו משחק רשמי ואפילו לא משחק ידידות רשמי. אין לו זכר באתרים הרשמיים של ההתאחדות לכדורגל של ארגנטינה או של פיפ"א. מדובר, מבחינתם, באירוע פרטי. האירוע הפרטי הזה עולה כסף. הרבה כסף.
כאמור, כדי להביא את נבחרת ארגנטינה צריך לשלם 3 מיליון דולר לפחות. במקרה וליאו מסי לא משחק, התשלום יורד בכ-60%. המטרה המוצהרת של קומטק היא להרוויח מהעניין הזה על ידי מכירת כרטיסים וחסויות (כשבכל הסכם חסות יש).
אגב, ליאו מסי ב-3 מיליון דולר זו "מציאה" ביחס למה שהכדורגלן לבדו (ללא הנבחרת) מקבל לביקורים מסוג זה. ב-2015 ליאו מסי הניח את אבן הפינה לאצטדיון החדש שנבנה בגאבון ובילה זמן עם שליט המדינה, עלי בונגו. המחיר לתענוג הזה עמד על 3.5 מיליון יורו לפי הדיווחים.
בכל מקרה, העניינים הסתבכו כאשר משרד התרבות והספורט, בראשות השרה מירי רגב, רצה להשתתף בחגיגה ולהעביר את החגיגה לירושלים. רגב הבטיחה כמעט 3 מיליון שקל תוספת מחיר לקומטק בשביל כיסוי הוצאות שנובעות מהמעבר של המשחק באצטדיון בחיפה (היכן שנבחרת ארגנטינה והמארגנים רצו לקיים את המשחק) לירושלים (היכן שמירי רגב רצתה לקיים את המשחק).
על פניו, אין בעיה עם עבודה משותפת של המשרד עם קומטק, אותה חברה שהפיקה את הג'ירו ד'איטליה בישראל - אירוע שהממשלה היתה שותפה בו בעיקר בזכות תשלום ונדיבות של המיליארדר סילבן אדמס.
העניין הוא שהכסף שהושקע - כספי מיסים שנועדו לחגיגות שנות ה-70 - הפכו את האירוע לציבורי ומחייבים את משרד הספורט והגורמים הממשלתיים לענות על שאלות, בטח כאשר הציבור שמעוניין באירוע צריך לשלם כסף רב כדי לרכוש כרטיס עבורו.
במכתב ששלח אוהד הנבחרת עודד קרמר באמצעות עורך הדין שחר בן מאיר, ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, עולה טענה שהכרטיסים שלא הגיעו לאזרחי מדינת ישראל הם טובות הנאה של משרדי הממשלה ואנשים המקורבים לצלחת.
וכך עולה מהמכתב: "משרד התרבות והספורט, הכריז כי משחק הכדורגל אשר ייערך בין נבחרות ארגנטינה וישראל, יהפוך להיות מאירוע פרטי אשר ניזום על ידי גורם פרטי, לאירוע ממלכתי, אשר בגינו גם שולם כסף מתקציב המדינה, במסגרת תקציב חגיגות ה 70 שהוקצב למשרד.... והנה למרות זאת, או אולי בגלל זאת, התנהלות המשרד לגבי נושא כרטיסי הכניסה למשחק, גובלת בפלילים, ואף אם לא בוודאי תוך הפרה בוטה וגסה של הוראות התקשיר, כאשר כלל עובדי המשרד לוקחים חלק באותן עבירות על הוראות התקשיר".
עורך הדין מבקש ל"נוכח מועד המשחק שקרוב ביותר, מתבקשת התערבותך (ממנדלבליט) הדחופה, בסוגיות הללו: כיוון שהמשחק הפך להיות לאירוע ממלכתי, המתוקצב בחלקו על ידי המדינה אזי בהגדרה, במדינת חוק מכירת הכרטיסים למשחק חייבת להיות באופן שוויוני לכלל אזרחי המדינה. ומותרת העדפה אם בכלל רק לאוכלוסיית מוחלשות, למשל ילדים מאזורי הפריפריה וכדומה".
לפי המכתב, "לשם רכישת הכרטיסים למשחק נפתח אתר ייעודי, בו ניתן היה לכל רוכש לרכוש 2 כרטיסים בלבד, נוכח הביקוש העצום לכרטיסים. אתר ייעודי זה פעל במשך כחצי שעה, ולאחר שנרכשו דרכו לערך 6,000 כרטיסים דרכו נסגר האתר". החישוב מבוסס על כך שרוכשים שהיו מעל המספר 3,000 בתור קיבלו הודעה כי הכרטיסים אזלו. "כלומר" לפי הכתוב "מבחינת כל אזרח במדינה, קבלת הכרטיס הייתה מותנית ואפשרית רק אם הספיק להיכנס ולעמוד בתור (הוירטואלי) לרכישת הכרטיס. והנה מתברר כי לעובדים של משרד התרבות והספורט, ניתנה גישה – רק להם – לקישור ייעודי לשם רכישת כרטיסים, ולפי מידע שהגיע לידי מרשי מדובר בהיקף של כ-200 כרטיסים, יותר ממספר העובדים במשרד" (טענה זו הוכחשה)".
לפי המכתב: "פעולה זו, ואפשרות זו, היא הפרה בוטה גסה וחמורה של הוראות חוק המתנות והתקשי"ר וכן "לעובד מדינה נאסר לקבל מתנה, אפילו במסגרת אירוע שלו עצמו, ממי שהוא בקשרי עבודה עימו".
העניין העקרוני כאן חשוב.
האם אירוע פרטי יכול להפוך לציבורי בגלל כסף ציבורי וצרכים פוליטיים של שר כזה או אחר? האם ראוי להשקיע מיליוני שקלים כדי להפוך אירוע פרטי לאירוע ציבורי? ואם עושים זאת, האם אפשר למנוע מפוליטיקאים, חברי מרכז ליכוד, מקורבים וספונסרים לקבל כרטיסים? ואם אכן ה"מקורבים" והספונסרים מקבלים כרטיסים - האם אפשר למנוע מהם למכור אותם ברווח נאה? באתרים מסוימים ניתן לרכוש כרטיס למשחק המדובר ביותר מ-1,100 שקל. ולמה שלחו מאות אלפי ישראלים להשיג כרטיסים שלא היה להם סיכוי אמיתי לרכוש?
בכל מקרה, נראה שהאירוע הזה - שאמור היה להיות חגיגת כדורגל עבור אזרחי ישראל - הפך כבר למרמור המוני וניסיון של ישראלים שהשיגו כרטיסים "לעשות קופה" על ישראלים אחרים. העניין הוא לבטח לא מקרה שחיתות מבהיל או חמור כמו חשדות אחרים, אבל התהיות הרבות שעולות מהתנהלות המדינה בנושא, הופכות את הכל לסיפור קלאסי נוסף על עובדי ציבור, נבחרי ציבור וההטבות שהם מקבלים על חשבון האזרחים.
היועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט, עו"ד הדס פרבר אלמוגי, מסרה בתגובה: "אין פסול משפטי ברכישת הכרטיסים המרוכזת עבור עובדי המשרד, במסגרת פעילות הרווחה לעובדים. רכישת כרטיסים בכסף מלא אינה בגדר "מתנה" כמשמעותה בחוק שירות הציבור מתנות ואינה בגדר עבירה על חוק שירות המדינה או על הוראות התקשי"ר לא ניתן לדבר במקרה זה אף על קבלת טובת הנאה. משרד התרבות והספורט נוטל חלק במימון המשחק של ארגנטינה מול ישראל במסגרת פעילות שנות ה-70 למדינה. לאור האמור המשרד אפשר לעובדים לרכוש עד שני כרטיסים לעובד וזאת במסגרת פעילות לרווחות העובד. למען הסר ספק, העובדים נדרשים לממן את הכרטיסים במחיר מלא".
