כמו אקזיט ענק: האפקט של ג'ירו ד'איטליה יורגש לאורך שנים
את מה שמרוץ האופניים הבינלאומי עשה לישראל גם 50 קמפיינים של הסברה לא עשו, ואפילו לא אקזיט ענק כמו זה של מובילאיי
בניגוד לענף הג'ודו שאירח בשבוע שעבר את אליפות אירופה והפך לספורט הלאומי, ישראל מעולם לא היתה וכנראה גם לא תהיה מעצמת אופניים עולמית. להיפך, זהו אחד מענפי הספורט הנחשלים בארץ.
עד לאולימפיאדה האחרונה ב-2016, השתתפה ישראל פעם אחת בלבד בתחרויות האופניים האולימפיות. ב-1960 ייצגו שני רוכבים מאשקלון שעלו ממרוקו, את המדינה באולימפיאדה ברומא. אחד מהם נפל לתעלה בצידי הדרך, הצליח לחזור אבל סיים 39 ואילו השני שכבר איננו בין החיים, איבד את משקפיו שנפלו לאחר שצופים התיזו מים על הרוכבים והוא רכב הפוך לחפש אותם ונפסל ע"י השופטים. האגודה המובילה בתחום במאה הקודמת נקראה גלגלי העץ, שם שקשה לזהות אותו עם הישגים.
רוכבי אופניים במרוץ ג'ירו ד'איטליה על כביש החוף צילום: איי אף פי
לריו דה ז'נירו הגיעו שני רוכבים, שני בלוך סיימה 48 במירוץ כביש, ושלומי חיימי 29 באופני הרים. הרוכבים שמנסים קריירה מקצוענית, מתקשים בכך לאור המספר המצומצם של כבישים שמתאים לאימון ובעיקר תרבות הנהיגה של הנהג הישראלי חסר הסבלנות. התאונות שבהם נהרגו לא מעט רוכבים, מרתיעות אחרים מלהצטרף, אם כי בשנה-שנתיים אחרונות ניכרת תזוזה מסוימת במספר הרוכבים, כביש ובעיקר הרים.
מירוץ הג'ירו נחת כאן כאילו מאאוט אוף דה בלו. משוגע אחד, סילבן אדאמס, מיליארדר יהודי מקנדה שעלה לפני ארבע שנים. אדאמס רכש פנטהאוז מפואר בהרברט סמואל 10 ב-120 מיליון שקל וזו היתה החשיפה היחידה שלו למעשה עד למירוץ הג'ירו. אדאמס הוא פריק של אופניים למרות שהחל לרכב בגיל מאוחר וזכה באליפויות עולם לרוכבים מעל גיל 50.
ההשקעה שלו בענף מתקרבת ל-100 מיליון שקל, כולל וולדרום, אולם רכיבה אולימפי שהקים בהדר-יוסף. לקיים את הג'ירו בארץ זה כמו לקיים אולימפיאדת חורף באפריקה. אדאמס היה הראשון שהבין מה שממשלות שלמות לא הבינו. בהשקעה של 100 מיליון שקל, 70 מיליון מכיסו האישי באמצעות הקרן הפילנטרופית שהקים, והיתר ממשרדי הממשלה שהבינו את הפוטנציאל.
במדינה חסרת תרבות ספורט בכלל ואופניים בפרט, שאלת הקהל היתה תעלומה. זו הפעם הראשונה שהג'ירו נערך מחוץ לאירופה. עשרות הסרטונים מאנשים הגיעו ושחלקם לא היה מעולם בתחרות ספורט, המחיש את ההצלחה, בדומה לאליפות הג'ודו, הקהל בארץ רעב לאירועים שאיכשהו גורמים לנו להגיש סוף סוף מדינה "נורמלית".
אבל את האפקט הבינלאומי האמיתי, אפשר היה להרגיש בשידורי הטלויזיה. במשך שעה, על המסילה בחדר כושר, ראינו את השידור החי ביורוספורט, חושף את כביש החוף עם 180 רוכבים, כשליד כל עיר כיתוביות עם התיאור שלה, נתניה, הרצליה, בני ברק. כך יכלו 840 מיליון צופים בעולם באחד מאירועי הספורט הגדולים להיחשף לישראל בצורה שונה.
מעולם לא נראה דגל הלאום כל כך הרבה בשעתיים שידור בערוץ בינלאומי. 50 קמפיינים של הסברה, ואפילו לא מובילאיי אחת, לא עשו את מה שמשוגע אחד שהגיע מקנדה.
נשאר רק לקוות שהיום השלישי, בכביש הערבה (בכל זאת גבול ירדן), יעבור בשלום, ושהנהגים שיסעו מחיפה לתל אביב מחר בבוקר, יסעו באותה מהירות של הרוכבים. זה כנראה לא יקרה...
