היה טוב וטוב שהיה: 6 הערות על התפטרותו של ארסן ונגר מארסנל
המספרים, הזכיות, הרווחים, שינוי המנטליות, הכניסה לליגת הכסף של דלויט, ההפיכה של המועדון לסופר-קלאב, אבדן היתרון היחסי, כניסת הכסף הגדול לליגה האנגלית והדעיכה האטית עד למצב שבו נמצאת הקבוצה היום. ארסנל תחליף מאמן אחרי 22 שנה - זמן טוב לסיכומים
1. המספרים
את הכתבה על עזיבתו של ארסן ונגר צריך להתחיל עם המספרים שלו: 22 שנה בארסנל, ניהל יותר מ-1,228 משחקים, השיג 704 ניצחונות, זכה 3 פעמים בפרמיירליג, 7 פעמים בגביע (יותר מכל מאמן אחר בהיסטוריה), במשך 20 שנה הוביל את קבוצתו לליגת האלופות (יש לו הכי הרבה ניצחונות בתחרות מבלי לזכות בה). הוא מחזיק ברצף המשחקים הארוך ביותר ללא הפסד בליגה האנגלית (49) והיחיד בהיסטוריה של הפרמיירליג שזכה באליפות ללא הפסד. הוא ניהל יותר משחקי פרמיירליג מכל מאמן אחר (832) ורק אלכס פרגוסון ניצח ביותר משחקים ממנו. עם זאת, וזה לא פחות חשוב, לונגר כן יש יותר ניצחונות פרמיירליג מאשר טוטנהאם (473 מול 420).
ארסנל הפכה תחתיו מעסק שמגלגל כמה עשרות מיליוני ליש"ט בודדים לחברת קבע בעשירייה הראשונה של "ליגת הכסף" של דלויט (מ-2003 אז הכניסה 141 מיליון ליש"ט ועד השנה בה היא תכניס כ-450-500 מיליון ליש"ט). אמנם ונגר לא אחראי לכך שהקבוצה עברה מהייבורי לאצטדיון אמירייטס הגדול פי 2, אבל הוא אחד מדמויות המפתח באבולוציה של המועדון הבריטי המסורתי ל"סופר-קלאב" אירופי והפיכתו לאחד ממועדוני הספורט השווים ביותר בעולם.
אך כשמסתכלים על התקופה האחרונה של ארסן ונגר בארסנל - בטח בשתי העונות האחרונות שבהן הקבוצה התבזתה בזירות השונות - מבינים שארסן ונגר עשה את ההחלטה הנכונה כאשר הודיע היום על עזיבת המועדון בתום העונה הנוכחית.
ארסנל. היתרון היחסי אבד צילום: רויטרס
2. אבדו היתרונות
הקריירה של ארסן ונגר - דמות מרכזית וחשובה בהיסטוריה של הפרמיירליג - היא מסע בעולם היתרונות היחסיים ואובדנם. כשונגר הגיע לארסנל בשנות התשעים, כדורגלנים בפרמיירליג היו מפורסמים ביכולות שתיית האלכוהול שלהם, ואלכוהוליזם היתה בעיה בריאותית של ממש. גם הסתבכויות עם החוק בגין נהיגה בשיכרות ומעשי קונדס של שיכורים היו מגפה בפרמיירליג.
הכדורגלנים אכלו מכל הבא ליד, סטייקים ושוקולדים לפני משחקים, ואף לא עשו מתיחות כמו שצריך. טוני אדמס, קפטן ארסנל בזמנו, כמעט ולא שתה מים. חוסר המקצוענות היה בולט. ונגר הביא עימו לאנגליה משטר אימונים אחר לחלוטין ותזונה בריאה. הוא גם לחם בהרגלי השתייה של שחקניו, שבזכות משטר האימונים החדש (שכלל גם אימוני פילאטיס ויוגה) והגישה החדשה וההוליסטית לבריאותים - האריכו את הקריירה שלהם והרגישו הרבה יותר טוב על המגרש.
ונגר הביא לאנגליה יתרון יחסי אדיר נוסף. הוא פשוט ידע שיש עולם כדורגל שלם מחוץ לאנגליה. המאמן ישב שעות על גבי שעות מול מסכי הטלוויזיה בביתו ששידרו משחקים מכל העולם, הוא בא לארסנל עם היכרות רבת שנים עם הכדורגל הצרפתי והצליח להביא לקבוצה שחקנים ברמה הגבוהה ביותר - שבאנגליה כמעט ולא הכירו. הוא הביא את אותם כוכבים במחירים צנועים יחסית - מאחר שקבוצות יריבות לא התחרו על שירותיהם.
אלכסיס סאנצ'ס במדי ארסנל. הקבוצה לא השכילה לשמור כוכבים צילום: איי אף פי
ונגר גם נהנה מכמה יתרונות כלכליים של ארסנל על פני יריבותיה - וניהול מצוין של דיוויד דין, מנהל כדורגל אוהד ארסנל נחוש, כריזמטי ומבריק - שגייס כישרונות נדירים כגון דניס ברגקאמפ וארסן ונגר בעצמו.
השילוב הזה של ידע, מקצוענות ושימוש נכון בכסף הפך את ארסנל לקבוצה הדומיננטית ביותר בפרמיירליג בשנות התשעים המאוחרות ושנות האלפיים המוקדמות (ביחד עם מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון). אבל כמה דברים קרו מאז. ב-2003 רומן אברמוביץ' נכנס כרוח סערה לכדורגל האנגלי ואחריו נכנסו מיליארדרים אחרים. ארסנל איבדה כל יתרון כספי שהיה לה על פני היריבות הקרובות. בנוסף, היריבות אימצו שיטות אימון וטכניקות רפואיות חדשות, הסקאוטינג גם כן השתפר, המהפכה הטקטית והאנליטית שעברה הפרמיירליג - מהגעתו של ז'וזה מוריניו לחופי הליגה האנגלית - הותירו את ארסן ונגר ואת היתרונות היחסיים שהיו לו, מאחור.
העשור האחרון של ארסן ונגר בארסנל התאפיין בחזרה על אותן טעויות. התעקשויות על אידיאליים שחלפו מהעולם וחוסר הבנה של מה הכדורגלנים החדשים צריכים מהמאמן שלהם.
3. תם עידן האידיאליזם
לקראת סוף עונת 2006/07 נפגשו יו"ר ארסנל פיטר היל־ווד, הבעלים דאז דני פיזמן והמנג'ר ארסן ונגר לארוחת ערב בווילטונס, מסעדת יוקרה בווסט אנד של לונדון, ובסופה דיברו על חידוש חוזהו של ונגר במועדון. פיזמן שאל: "ארסן, אם ניתן לך 100 מיליון ליש"ט לבזבז, האם אתה תעשה את זה?". "אני אחזיר לכם את הכסף", ענה ונגר. "טוב לשמוע את זה", התמוגג היל־ווד.
השנה היא 2018 ומבין השלושה רק ארסן ונגר נשאר במועדון. פיזמן מת והיל־ווד עזב, אבל השאלה שונגר נשאל כבר שנים לא תיאורטית: ארסנל הקציבה לארסן ונגר הרבה מאוד כסף לרכש. בחמש השנים האחרונות רק מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי הוציאו יותר על רכישות שחקנים (בנטו) - ועדיין ארסנל יצאה מהטופ 4 בליגה (ארסנל הוציאה סכום של 37.6 מיליון ליש"ט לשנה נטו, צ'לסי 44.4 מיליון ליש"ט, מנצ'סטר יונייטד 87.4 מיליון ליש"ט ומנצ'סטר סיטי 112.6 מיליון ליש"ט). יותר מזה, ארסנל הושפלה פעם אחר פעם נגד יריבות. על המגרש בצורת תבוסות וגם בשוק העברות השחקנים בצורת נטישות שחקנים וחוסר יכולת להחתים מחליפים ראויים. ארסנל הגיעה לשפלי חדש העונה עם הכי הרבה הפסדי ליגה בתקופתו של ונגר, תבוסות בגביע וגביע הליגה והנתון המביך הבא: ב-2018 היא הקבוצה היחידה בכל אנגליה בלי נקודת חוץ אחת.
ארסן ונגר כבר לא יכול לתרץ את הכישלונות ב"סימום פיננסי" של היריבות - כפי שעשה במשך שנים. ארסנל מועדון עשיר וחזק שפשוט לא מצליח ביחס לכסף ולמשכורות שיש לו.
ונגר. היה טוב וטוב שהיה צילום: אי פי איי
4. ארסנל, מועדון שקיים מאז 1886, ישרוד את עזיבתו של המנג'ר הטוב בהיסטוריה שלה. אך מאז 1925 היו לקבוצה רק 14 מאמנים ראשיים, כך שהמערכת צפויה להיות בהלם. עם זאת, מדובר באחד ממועדוני הספורט העשירים ביותר והאהודים ביותר בעולם, באחת מהערים הגדולות והחשובות בעולם. העתיד אולי נראה לא ברור, אבל ארסנל אף פעם לא היתה תלויה באדם אחד - בעלים או מאמן.
5. מי יחליף את ארסן ונגר? ארסנל החתימה בעונה האחרונה את הסקאוט הראשי של בורוסיה דורטמונד, סוון מיסלינטאט ואת סגן נשיא ברצלונה לשעבר, ראול סאנייהי (Raul Sanllehi) שיהיה "ראש מערך ההחתמות של ארסנל". השניים, ביחד עם איבן גאזידיס, המנכ"ל - מדסקסים בשבועות האחרונים על מחליפים אפשריים לארסן ונגר ונעים בין האופציות, שלפי הדיווחים כוללים את יוליאן נאגלסמן, מאמן הופנהיים, לאונרדו ז'ארדים, מאמן מונאקו, לואיס אנריקה, מאמן ברצלונה לשעבר ופטריק וויירה, לשעבר קפטן המועדון. ההנחה היא שלג'וש קרונקי, בנו של הבעלים סטן קרונקי, תהיה מילה מכריעה בנוגע למחליפו של הקפטן. קרונקי ג'וניור - שמנהל גם את לוס אנג'לס ראמס מה-NFL - הלך בשנים האחרונות על מינויו ההרפקתני של שון מקוויי, גאון פוטבול בן 32, כמאמן הראמס. "הוא יודע לתקשר עם השחקנים וזה חלק מאוד חשוב מגרעין הפעילות שלנו", אמר קרונקי לאדריאן ווז'נרובסקי בפוד Woj. גם בדנבר נאגטס מה-NBA מינה קרונקי מספר דמויות "אחרות" ממה שנהוג ב-NBA, דמויות אחרות כגון ארטורס קארניסובאס הליאטי כג'נרל מנג'ר. "צריך לקחת את הזמן", הסביר קרונקי בזמנו. לארסנל יש את סוף אפריל, מאי וחלק מיוני למנות מאמן חדש לפני שהעונה הבאה בעצם מתחילה. זמן אין.
6. אורך התקופה הממוצע של מאמן בפרמיירליג עומד על כ-2.5 שנים. אך אם מוציאים את ארסן ונגר מהמשוואה, הזמן הממוצע של מאמן בקבוצה בליגה האנגלית הבכירה עומד על פחות משנתיים - כ-1.5 עונות. ארסן ונגר היה נדיר. בהישגיו ובהמשכיות שלו. נדיר לתקופה ונדיר בכלל. מעטים הם המאמנים שמצליחים להחזיק מעמד יותר מעשר שנים באותו מקום תחרותי. זה לא שונה מאשר מנכ"ל בחברה בכירה (זמן ממוצע של כ-5 שנים) או מאמנים בליגות אחרות (3.5 שנים ב-NFL או 2.5 ב-NBA). "ונגר היה בטוח שהוא יכול להחזיק מעמד עוד הרבה מאוד שנים", אומר מייקל קלווין, כתב אנגלי שמיודד עם ונגר. "אבל גם החברים הכי קרובים שלו תהו לגבי היכולת שלו לגרום לשינוי. ונגר, אין ספק, נשאר מאחורה. לעיתים, וזה רק טבעי, אחרי כמה שנים באותו מקום, חייבים שינוי. המערכת חייבת שינוי. זה נכון לפעם וזה מאוד נכון לעולם המודרני שאנחנו נמצאים בו כיום".
