חצי גמר גביע המדינה: הצגה כפולה, מורכבת ומרתקת

ההצגה הכפולה בחצי גמר גביע המדינה באצטדיון סמי עופר בחיפה סיפקה הפנינג מגוון של כדורגל שהיה בו הכל. דקות של כדורגל רע, דקות של כדורגל סוחף, פנדלים מותחים, תצוגת עידוד מרשימה, ובסופו של דבר גמר גביע עם שתיים מתוך ארבעת הקבוצות הבולטות בעונה ההפכפכה שעוברת על הכדורגל הישראלי. למרות ציפיות נמוכות בשל זהות הקבוצות והעובדה שישחקו שני משחקים, אחד אחרי השני, שלא בנוכחות מלאה של קבוצות צמרת, זה היה יום כדורגל מרתק, עם כמה נקודות מפתח שניתן ללמוד ממנו.

מסורת

גביעים מקומיים הם מהמפעלים השמרניים ביותר שקיימים בעולם הכדורגל. באנגליה למשל ממשיכים לשמור באדיקות על מסורת כמו משחקים חוזרים, דבר שנעלם מעולם הכדורגל לפני יותר מ-40 שנה. עם זאת, כדי לשנות מסורת צריך גם גיבוי משמעותי. עד שנת 2007, חצאי גמר הגביע האנגלי התקיימו בשני אצטדיונים ניטרליים נפרדים. מרגע שנחנך וומבלי החדש, המעבר לקיום שני המשחקים באותו האצטדיון יום אחרי יום נראה טבעי לגמרי.

בישראל, ההצגה הכפולה בחצי הגמר הייתה מסורת ארוכת שנים. האירוע שהתקיים באצטדיון רמת גן זכה לראות ימי משחקים שכללו את הפועל תל אביב ומכבי תל אביב משחקות בזו אחר זו והיו גם חצאי גמר עם קבוצות צנועות יותר כמו הפועל לוד והפועל יהוד. בשנים האחרונות ניסו בהתאחדות לכדורגל לשנות את המסורת עם הפרדה בין שני המשחקים לימים נפרדים. בעונה שעברה, ההחלטה הזו פגעה במידה מסוימת באווירת הגביע, כשבני יהודה והפועל רמת גן נשלחו לשחק הרחק מאור הזרקורים, באצטדיון בנתניה לעיני כ-7,500 צופים.

להצגה הכפולה יש את היתרונות שלה. היא מאפשרת לקבוצות צנועות יותר להגיע לקדמת הבמה ואולי אפילו לזכות לחוויה שלא בטוח שהייתה מגיעה אליה בסיטואציה אחרת. הפועל רעננה, אחת מבעלות ממוצע הקהל הנמוך ביותר בליגה, זכתה לתמיכה מסיבית של אלפי אוהדים ביציע. אלו בדיוק הרגעים שבשבילם נועד מפעל הגביע ובלי ההצגה הכפולה, היינו עלולים לאבד גם אותם.

בית"ר ירושלים בחצי גמר גביע המדינה בכדורגל צילום: אורן אהרוני

גם אחרי 120 דקות ללא כדורגל מבריק במיוחד, לא יעזור – דו קרב פנדלים הוא הבילוי המושלם. כי הוא מכיל בתוכו סיפורים אישיים, חיים, מוות וכדורגל.

בדו קרב הפנדלים בין הפועל חיפה להפועל רעננה, היה הכל. מתח שיא, עידוד חוצב להבות ממקומות לא צפויים, קור רוח, התרגשות, כרטיס אדום, חלומות שמתנפצים ובעיקר, מראה אפרפרה לשרשרת המזון של הכדורגל הישראלי ישר לפרצוף.

בפנדל הראשון, למרות בוז אדיר של אוהדי בית"ר, עדן בן בסט שלח את הבעיטה לצד ימין שטוח ולרשת. 1-0 להפועל חיפה. במובנים מסוימים עדן בסט הוא אבטיפוס של החלוץ הישראלי המודרני. גדל ושיחק במכבי חיפה, עבר להפועל תל אביב, עשה קריירה אירופית סבירה וסחב עונות לא יציבות על הספסל של מכבי תל אביב.

אחריו עלה תומר סוויסה, שבעברו כיכב בהפועל באר שבע וגם שיחק בבהפועל חיפה, וניסה לחקות את בן בסט, כאשר בעט שטוח וימינה, אך כשל. הפנדל הזה הדגיש את הדמיון והשוני בין סוויסה לבן בסט. מעין זן מודרני של חלוץ ישראלי, כשסוויסה הוא הגרסה הפחות נוצצת.

אלון תורג׳מן היה הבא לבעוט. בדומה לסוויסה שמזכיר את בן בסט, תורג׳מן – מזכיר את שניהם יחדיו. גם הוא שיחק במכבי חיפה, עבר בהפועל תל אביב, שהה בבני יהודה וכיום בהפועל חיפה. ובדיוק כמו סוויסה, שניסה לחקות את בן בסט, כך תורג׳מן בעט גם הוא לאותה פינה ימנית בבעיטה שטוחה, והחמיץ.

רעננה השוותה, חיפה עלתה ליתרון, כשלפתע, מוחמד עלי קמארה שרק השווה ל2-2, הורחק לאחר תנועה מגונה לעבר הקהל. במצב של 3-3 ניגש חלוץ נוסף - מאותו זן של חלוצים ישראלים, שמזכירים אחד את השני, ששיחקו כמעט באותן קבוצות- לבעוט.

הפועל קריית שמונה. חצי גמר גביע המדינה בכדורגל צילום: אורן אהרוני

שמעון אבוחצירה יכל לקנות את עולמו באותו רגע. בדומה לסוויסה, תורג׳מן ובן בסט, אבוחצירה גם לו חלק חשוב ב-בבושקה של החלוצים הישראלים המודרניים - העטיפה. מלך שערים לשעבר שהוכתר ככוכב, עבר בחו״ל, חזר לקריית שמונה, שיחק במכבי חיפה וספק נכשל בבית״ר. הכל היה מוכן עבור אחד מרגעי השיא של הקריירה שלו. מול אלפי אוהדי בית״ר שעודדו אותו ואת קבוצתו, הוא היה צריך לכבוש ולקרב את רעננה לגמר. אבל כאשר סוויסה מנסה להיות בן בסט ונכשל, ותורג׳מן מנסה להיות סוויסה ומצליח, אזי ברור שאבוחצירה - יחמיץ. וכך היה.

ועדיין, בכדורגל הישראלי של ימינו, זה המבולגן, הלא הצפוי, הלא מבריק אך המעניין, גם 0:0 ב-120 דקות הופך למרתק בדו קרב פנדלים מותח, מרגש ומנפץ חלומות. במידה רבה הפנדלים אתמול היו השתקפות המציאות הכדורגל הישראלית העכשווית. ותודה לבבושקה, ולמפעל הגביע.

רכש

הרבה מאוד מילים נשפכו בעבר על הרכש הזר שמגיע לארץ. לא טוב מספיק, לא איכותי, לא מספק את הסחורה. במשחק בין קריית שמונה לבית"ר ירושלים ראינו שתי דוגמאות, את מכל צד, ששוברות את המיתוסים.

אצל קריית שמונה היה זה נייג'ל הסלביינק. בתחילת דרכו ההולנדי היה אכזבה גמורה. רבים חשבו כי מדובר בכישלון והציפיות ממנו נבעו בעיקר בשל הייחוס המשפחתי. למרות זאת, חיים סילבס בחר להיות סבלני ולהעניק לו הזדמנות פעם אחר פעם. זה השתלם לו ולקריית שמונה, כשהסלביינק הופך להיות אחד הזרים הבולטים בליגה ומלפפון חם לקראת העונה הבאה. הסלביינק הוכיח גם בחצי הגמר עד כמה היכולת שלו גבוהה, כשהוא מצליח לנער פעם אחר פעם את שחקני ההגנה של בית"ר ירושלים ורק חוסר החדות מנעו ממנו למצוא את הרשת במהלך המשחק.

מן העבר השני, בית"ר ירושלים הציגה את יאקוב סילבסטר. שחקן הרכש מסלובקיה שובר את אחד המיתוסים הגדולים, זה שאומר שאי אפשר לרכוש שחקנים טובים בינואר. בית"ר ירושלים ביצעה עסקה מצוינת כאשר במהלך המשחקים האחרונים שלו הוא כובש בצרורות ומניע את ההתקפה של בית"ר בתקופה שבה היא נטולת איתי שכטר ועידן ורד. עם שישה שערים וממוצע של שער בכל 76 דקות בכל המסגרות, סילבסטר מראה שרכש טוב יכול להגיע גם במהלך העונה ולפעמים הוא עשוי להיות מכריע הרבה יותר.