חמלה וספורט: מה אפשר ללמוד מדן שמיר, הצמד דרפיץ' וברדה והאמא מהשכונה?

באולפן הטלוויזיה התארח מולי קצורין. הנושא: מה צריך לעשות עם גלן רייס ג'וניור אחרי שבעט כדור ליציעים. בדיון שנוהל לפני מספר שבועות קצורין התעקש שצריך לפעול בחומרה כנגד השחקן כדי להעמיד אותו במקום, אחרת כדור השלג יגדל ולא יהיה ניתן לשליטה. הוא טען שהוא אומר את זה מניסיון של שנים, כולל אימון של שחקנים כוכבים. אנחנו חכמים בדיעבד ויודעים שבזכות התנהלות הפוכה של דן שמיר הוא הרוויח את השחקן והסוף ידוע - גלן רייס קלע את סל הניצחון בגמר הגביע נגד מכבי תל אביב. אבל לכאורה קשה היה להתווכח עם הטענה של קצורין.

גלן רייס. צריך לחבק צילום: יאיר שגיא

ערן לוי. ידעו להפעיל צילום: עוז מועלם

הבעיה הגדולה היא שהדרך לשלוט במערכת מורכבת ולא צפויה בדרך הנשענת רק על שליטה נדונה לכישלון מראש. כן צריך להגדיר גבולות, כן צריך להבהיר תפקידים, כן צריך לשמור על משמעת ארגונית, אבל מי שלא מסתייע בזה כדי לאפשר גם חופש ומקום ליצירתיות, בוודאי בענפי הכדור הקבוצתיים שיצירתיות היא אחד הדברים המרכזיים בהצלחה, הוא פשוט לא בכיוון. והדרך לשם היא בהבנה הפשוטה של מאמנים/ הורים/ אנשי חינוך שאין אפשרות לשלוט לגמרי במתרחש וצריך לדעת גם לשחרר.

תשאלו את דן שמיר שלאורך שנים רבות בקריירה ניסה להעמיק ולשלוט בכל פרט ופרט עד שהבין בתהליך הדרגתי שבסופו של דבר מי שקובע הם השחקנים וצריך לאפשר להם חופש של יצירה. זה לא על חשבון משמעת ולא על חשבון ניתוח של משחקים אלא בנוסף לזה. ואז, כאשר מבינים שיש לנו השפעה על המציאות אבל אנחנו לא באמת יכולים לשלוט בהכל, אפשר גם להכיל שחקנים מורכבים, אפשר להבין שהם מביאים עמם מטען אישי לא פשוט, שהם לא אנשים רעים שרוצים לחרב את הקבוצה, אלא בעלי יכולות נדירות שהקבוצה יכולה ליהנות מהם.

די לשמוע את גיא פניני מדבר על רייס ג'וניור כדי להבין שזה לא רק המאמן שמכיל את השחקן אלא קבוצה שלמה שמסייעת לו בכך, קבוצה שלמה שמבינה שהוא צריך טיפול אחר ולא נותנת לגבולות היותר פתוחים איתו להשפיע על המשמעת הקבוצתית. הגיע הזמן שמאמנים יבינו שיש להם את האפשרות לטפל אחרת בשחקן מיוחד מבלי לאבד את המשמעת הקבוצתית ושחברי הקבוצה מספיק בוגרים להבין שדרך התנהלות מול אותו השחקן לא תקפה לאחרים, שזה שחקן מיוחד וצריך להתנהל מולו בצורה אחרת.