מיליארדר יקר, קנה קבוצה, קבל הנחת מס

הנכונות לשלם 2.2 מיליארד דולר על קבוצת NBA עם רווח תפעולי של 62.7 מיליון דולר בשנה, כפי שטילמן פרטיטה הסכים לשלם עבור יוסטון רוקטס, מצביעה על עושר רב, התלהבות כלפי הספורט וביטחון שמיליארדר עתידי ירכוש בסופו של דבר את הקבוצה עבור סכום דומה או גבוה יותר.

עם זאת, מדובר גם בעסקה הטומנת בתוכה הטבות מס. מאז אישור חוק יצירת מקומות עבודה בארה"ב ב־2004, רוכשי קבוצות ספורט בארה"ב יכולים לרשום חלק ניכר (ולעתים כמעט את כולו) של מחיר הרכישה מול ההכנסה החייבת במס של הקבוצה לאורך 15 שנים. מכיוון שקבוצות ספורט בימינו לרוב מוגדרות במבנה של חברה בע"מ, ניתן להשתמש בהטבת המס הזו כדי לקזז הכנסות גם ממקורות אחרים. ההטבה הזו עומדת לזכות הרוכשים של עסקים מסוגים שונים, אך מחיר הרכישה הגבוה במיוחד של קבוצות ספורט ביחס להכנסה שהן מייצרות הופך אותה לחשובה במיוחד עבור בעלי הקבוצות.

ג'יימס הארדן. במאמר מ־2010 שפרסמו פורט ואדוארד קולסון מאוניברסיטת קליפורניה באירווין סוכם כי השינוי במס העלה את שווי הקבוצות ב־11.6% צילום: רויטרס

דווקא מיליארדר נחמד

המטרה היא לא להציק דווקא לפרטיטה, שנראה דווקא נחמד יותר מכוכב הריאליטי המיליארדר הממוצע, אך אין ספק שרואי החשבון ועורכי הדין שלו יכולים להצדיק את היחס ל־2 מיליארד דולר מתוך מחיר הרכישה של 2.2 מיליארד דולר כנכסים לא מוחשיים (אם בבעלות קבוצה, אצטדיון או ארנה, האחוז של הנכסים הלא מוחשיים יהיה נמוך יותר וחוקי מחיקת השווי מורכבים יותר, אך אין זה המצב של הרוקטס). הנכסים הלא מוחשיים הללו הם אלו שחל עליהם חוק הפחת ל־15 שנים. כך שאם נניח שההפחתה השנתית עומדת על 133 מיליון דולר, הפטור ממס לא יחול רק על הרווח התפעולי של 62.7 מיליון דולר של הרוקטס (לפי ההערכות של מגזין פורבס), אלא גם על הכנסות של 70 מיליון ויותר מהמסעדות, בתי הקזינו ותוכניות הטלוויזיה של פרטיטה.

יש פה חיסכון רב. בהנחה שהיה מוטל על ההכנסות הללו מס במדרגה הגבוהה של 39.6%, מדובר על קרוב ל־800 מיליון דולר בחיסכון על מסים. זו אמנם הפשטה של החישובים, אך הסכום הממשי הוא בטווח הזה. ב”פייננשל טיימס” השתמשו בגישה מורכבת וקשה יותר להבנה, והעריכו ב־2014 כי הרכישה של סטיב באלמר את לוס אנג'לס קליפרס ב־2 מיליארד דולר יכולה לייצר לו הטבות מס של קרוב למיליארד דולר.

הטבה ל־15 שנה

ההטבה הזו מסתיימת לאחר 15 שנה, וקבלת כל ההטבות הללו פירושה שצריך לשלם הרבה יותר מסים כשמוכרים את הקבוצה – על חלק מרווחי המכירה מוטל מס של הכנסה רגילה ולא רווחי הון. אך 15 שנים זה לא מעט זמן, והטבות מס ביד גוברות על חובות מס בהמשך. בנוסף, ניכוי עלויות הרכישה מההכנסות מקלה על הבעלים לטעון למחסור בכסף בעת המו"מ מול שחקנים וערים. הרי לפי הצהרות המס שלהם, הם מפסידים כסף, זאת אף שהצהרות הבנק מצביעות על ההפך. כך שברור כי חלק מהמשיכה ברכישת קבוצת ספורט היא חשבון המסים.

כלכלן הספורט רוי פורט מאוניברסיטת מישיגן העריך ב־2006 כי הטבות המס וכמה הטבות נלוות לבעלים מייצגות ככל הנראה 19% ויותר משווי המכירה של קבוצה. הכלכלן המנוח בנג'מין אוקנר טען ב־1974 כשעבד במכון ברוקינגס כי אפשר להסביר את אי הרציונליות של השקעת הספורט הגרועה ביותר על ידי ההשפעות של יישום כלל הטבות המס הנלוות.

כפי שאפשר להבין מדבריו של אוקנר, הטבות המס היו קיימות עוד לפני החוק של 2004, התקף כיום.

ההערכה היא כי ההטבות החלו כבר ב־1946 כשביל ויק רכש את קליבלנד אינדיאנס וטען בפני מס הכנסה כי רוב השווי של הקבוצה טמון ברשימת השחקנים, וכי הרשימה היא נכס שמאבד במהירות מהשווי שלו (הוא ציין כתקדים את ירידת הערך של בקר). ויק, שעדיין זכור בשל אסטרטגיות קידום המכירות שלו, התייחס לכך כאל ניסיון בשיטת מצליח. "אנחנו משמיעים את ההמנון לפני כל משחק, אתם רוצים שנשלם גם מס הכנסה?" התבדח על העניין. אולם מסתבר שמס הכנסה התייחס ברצינות לטיעון שלו, וקבע שיש למחוק את השווי של הנכס הלא מוחשי הזה לאורך שנות הקריירה היעילות של שחקני הקבוצה, שלרוב נקבע כחמש שנים. כך נולד החוק הנקרא "הפרשת הפחת של רשימת השחקנים (RDA roster depreciation allowance).

אלברט ניהמן, מבלוג הכדורסל Heat Hoops ומי שמגדיר את עצמו כ"תומך נלהב בתקרת השכר ב־NBA", פרסם היסטוריה מקיפה של RDA, לפיה מס ההכנסה החל לאחר כמה עשורים לשקול מחדש את הגישה המתירנית הזו. הדברים הגיעו לשיאם ב־1970, אז קבוצה בהובלת באד סליג, שמונה לאחר מכן להיות הקומישינר של ליגת הבייסבול, רכשה את סיאטל פיילוטס עבור 10.8 מיליון דולר והעבירה את הקבוצה למילווקי (שם שונה שמם לברוארס). הרוכשים הקצו 10.2 מיליון דולר מהסכום הזה לחוזים של השחקנים, וטענו שהסכום הזה מאבד מהשווי שלו לאורך חמש שנים. במס הכנסה היססו, וטענו שמרבית שווי הקבוצה טמון בנכסים בלתי מוחשיים ולא בחוזים של השחקנים, שלא איבדו מהשווי שלהם לאורך זמן. שופט בבית המשפט המחוזי בארה"ב פסק נגד רשות המס (בית משפט לערעורים תמך בפסיקה הזו). "השופט טען כי לאחר שביצעו את השגיאה העצומה כשאפשרו לבעלי הקבוצה החדשים להפחית את השווי של ‘חוזי השחקנים’ כמה שנים קודם לכן, מס ההכנסה ייאלץ לסבול שהטעות תישאר לנצח", כתב ניהמן בבלוג שלו. "זו היתה שגיאה של מס הכנסה שלא ניתן היה לתקן באמצעות מערכת המשפט".

עם זאת, ניתן היה לתקן זאת באמצעות הקונגרס, שהעביר ב־1976 חקיקה שבין השאר הגבילה את RDA ל־50% ממחיר הרכישה, עם כמה יוצאים מהכלל, ושמרה על הפיחות לאורך חמש שנים על כנו. כך הדברים פעלו עד 2004, אף שעד אז פקידי המס ובעלי הקבוצות נכנסו לוויכוחים מורכבים ולוהטים על היוצאים מהכלל למגבלת ה־50%, בייחוד סביב השאלה אם השווי של זכויות השידור של הקבוצות יכול לעבור פיחות או לא.

טילמן. רוכשי קבוצות ספורט בארה"ב יכולים לרשום חלק ניכר (ולעתים כמעט את כולו) של מחיר הרכישה מול ההכנסה החייבת במס של הקבוצה לאורך 15 שנים צילום: בלומברג

אינפלציה אחרת

הוויכוחים האלה הסתכמו, כמו ב־1970, בשאלה אם הנכסים הלא מוחשיים של קבוצות הספורט מאבדות מהשווי שלהן לאורך זמן. במונחים כלכליים, נראה שההפך הוא נכון. ממחקר ב־2006 עולה שמחירי קבוצות הבייסבול עלו ביחס ממוצע מותאם לאינפלציה של 4.8% בשנה החל מתחילת המאה ה־20 ועד לתחילת המאה ה־21, זאת לעומת צמיחה ממשית של 3% של הכלכלה.

הפוליטיקה של הפיחות של הנכסים הלא מוחשיים השתנתה לאורך העשורים. בשנות ה־40 קבוצות הספורט היו ייחודיות למדי ביחס הגובה בין נכסים לא מוחשיים ומוחשיים. לאורך הזמן, במקביל לירידה בחלק של הייצור בפעילות הכלכלית, סקטור השירותים צמח ומותגים צברו שווי, המצב הזה החל להשתנות. עד שלהי שנות ה־80 רוכשים רבים של עסקים שילמו בעיקר עבור נכסים לא מוחשיים, והתווכחו ללא לאות עם מס הכנסה סביב השאלה אם וכיצד להוריד את שווי הנכסים הללו לאורך זמן. כדי לפשט את העניינים, הקונגרס אישר ב־1936 צו לפיו עסקים היו זכאים להקלות מס עבור כמעט כל רכישה של נכס לא מוחשי, שהשווי שלו יורד לאורך 15 שנים. אולם קבוצות ספורט לא נכללו בצו זה ונדרשו להמשיך ולשמור על החוקים שהיו בתוקף מאז 1976.

אך אז ב־2004 הקונגרס החליט סוף־סוף להתייחס לחלוצים האלה של חשבונאות מס אגרסיבית של נכסים לא מוחשיים באותה צורה (אולי נדיבה למדי, אך לפחות עקבית) שבה התייחסו לעסקים אחרים. מורי סלומון, שותף מומחה מס בפירמת ראיית החשבון אייזנר אמפר בניו יורק, זוכר שהעריך באותו הזמן שההחלטה הזו תספק לרוכשי הקבוצות יותר הטבות מס. הוא צדק. במאמר מ־2010 שפרסמו פורט ואדוארד קולסון מאוניברסיטת קליפורניה באירווין סוכם כי השינוי במס העלה את שווי הקבוצות ב־11.6%.

ההחלטה שכל הנכסים הלא מוחשיים של קבוצות מאבדים מהשווי שלהם לאורך זמן הובילה אם כך לעלייה נוספת בשווי אותם נכסים. זהו נס של עולם הספורט.