NBA - כבר לא ארץ לגבוהים

"ב־2008 לדווייט הווארד היו יותר הסכמי חסות מאשר ללברון ג'יימס. הוא הופיע בשבע פרסומות בטלוויזיה. הוא הוכיח ששאקיל אוניל אינו הגבר הגדול היחיד שיכול למכור מוצרים. שנה אחרי הוא קיבל 3.1 מיליון קולות למשחק האולסטאר — עדיין שיא כל הזמנים — והוביל את אורלנדו מג'יק לגמר. הווארד הוביל את ה־NBA בבלוקים, בריבאונדים והיה במקום הרביעי מבחינת אחוזי הצלחה מהשדה. הוא היה אחד השחקנים ההגנתיים הטובים בליגה ואחד הקלעים הכי יעילים. כשג'נרל מנג'רים נשאלו את מי הם היו מחתימים כשחקן שבונים סביבו קבוצה, הם בחרו בלברון ג'יימס ראשון ובהווארד שני" — כך תיאר לאחרונה "ספורטס אילוסטרייטד" את שיא הקריירה של הווארד. 

הסיפור של הווארד הוא סיפור אישי של ילד שנכנס לליגה כבתול בן 18, הריץ בדיחות על סרטי דיסני ולא הורשה להצטרף ליציאות של חבריו לקבוצה, אך עם השנים הסתנוור מחיי ההוללות והנשים הרבות, וכיום הוא חוואי־רווק בן 31 שאיבד עשרות מיליוני דולרים ויש לו חמישה ילדים מחמש נשים שונות. אולם יש כאן גם סיפור על שחקן שכבר לא מתאים יותר לכדורסל של ה־NBA כיום. צילום: איי פי

אלא שההמשך היה חיובי פחות: "היום סופרמן בן 31, אחרי מה שהיה אמור להיות השיא שלו. הוא אף פעם לא התחתן ויש לו חמישה ילדים מחמש נשים שונות. הוא איבד מיליוני דולרים. הוא מרוחק מהוריו ולא מדבר איתם. חבריו לקבוצות גם כן דחו אותו. תיק החסויות שלו, שהיה מלא בחסויות מגייטורייד, ויטמין ווטר, אדידס, קיה ו־T מובייל, ריק לחלוטין. רק חברת נעליים סינית אחת, Peak, מעניקה לו חסות. לאולסטאר בחורף האחרון קיבל 151 אלף קולות — 11 אלף פחות מאשר ארסאן אילייסובה. הקיץ הוא הצטרף לשרלוט הורנטס, הקבוצה החמישית שלו בשבע העונות האחרונות".

הסיפור של הווארד הוא סיפור אישי של ילד שנכנס לליגה כבתול בן 18, הריץ בדיחות על סרטי דיסני ולא הורשה להצטרף ליציאות של חבריו לקבוצה, אך עם השנים הסתנוור מחיי ההוללות והנשים הרבות, וכיום הוא חוואי־רווק בן 31 שאיבד עשרות מיליוני דולרים ויש לו חמישה ילדים מחמש נשים שונות. אולם יש כאן גם סיפור על שחקן שכבר לא מתאים יותר לכדורסל של ה־NBA כיום.

דוראנט. כולם רודפים אחרי גולדן סטייט או לא רודפים אחרי גולדן סטייט. הקבוצה קובעת את הדינמיקה בליגה צילום: איי אף פי

שלשות או לא להיות

ב־2007 דווייט הווארד קלע את השלשה הראשונה שלו. מאז קלע ארבע נוספות. הוא ניסה לזרוק מהשלוש 56 פעמים. לשם השוואה, מארק גאסול, הסנטר הספרדי של ממפיס גריזליס, זרק 66 שלשות בשמונה העונות הראשונות שלו בליגה. בעונה שעברה הוא זרק 268 זריקות מהשלוש ב־38% הצלחה. גאסול, 2.16 מטר, כבר בן 32 ועדיין נחשב לאחד הסנטרים הכי טובים בליגה. הווארד, 2.11 מטר, בן 31, ובליגה טוענים שהעונה זו ההזדמנות האחרונה שלו להישאר שחקן לגיטימי.

אז מה קרה ב־NBA מאז 2008? בעלי קבוצות חדשים נכנסו לליגה. הם הגיעו מתחומים כגון הייטק וקרנות השקעות ובניגוד לקודמיהם חיפשו יעילות מקצועית ופיננסית. הם הביאו אנשי מקצוע שמתמחים באנליטיקס, ניתוח סטטיסטיקות לעומק. אותם אנשי מקצוע הגיעו למסקנות מתמטיות ברורות. למשל, שזריקה משלוש היא זריקה יעילה יותר מבחינת תפוקה מאחר שקליעה שווה 50% יותר מקליעה משתיים וששחקן צריך לזרוק ב־33% הצלחה מהשלוש כדי להיות יעיל כמו שחקן שזורק מהשתיים.

כתוצאה מכך "הלונג 2", זריקות לשתיים מרחוק, כמעט נעלמו, ויותר ויותר קבוצות זורקות יותר ויותר מהשלוש. המשמעות על המגרש: יותר קליעות משלוש ויותר הנעת כדור ותנועה ללא כדור, חסימות לרצים ולא לכדור וזה בשביל לשחרר שחקנים לקליעות חופשיות מהשלוש. מאחר ששחקני ההגנה התחילו לצאת לקו השלוש, המשחק, לפתע, שוחק על הרבה יותר שטח והמגרש נהפך ל"גדול" יותר והאזור מתחת לסל למרווח יותר — מה שנתן יתרון לשחקנים זריזים שיכולים לחדור לסל. המשמעות? גבוהים לא יכולים לעמוד בפוסט ולדרוש את הכדור. ראשית, כי אם יעמדו בצבע, הם פשוט יפריעו לשחקנים שלהם שחודרים לסל. שנית, כי הם צריכים לעשות חסימה לזורק שלוש שנע ללא כדור או לעשות חסימה כחלק מפיק אנד־רול ולהיות מוכנים לקבל את הכדור על קו השלוש — לזרוק אותו או לחדור לסל בכדרור.

לא סתם ב־NBA משנים כעת את תפקיד "הסנטר" ושוקלים לתפקיד שחקנים כגון קווין לאב (2.08 מטר). אם פעם זה היה השחקן הכי גבוה, שיכול לקחת ריבאונדים ולשחק עם הגב אל הסל — אז היום הסנטר צריך להיות חלק מהזרימה של המשחק. לדעת לכדרר, לקלוע ולהפריע לקלעים. ואם הגבוה לא קולע מהקו באחוזים גבוהים, אז פשוט עושים עליו עבירות ומורידים את הסיכוי לסל של היריב.

בהגנה, שחקנים לא דינמיים גם הופכים לחור. כבר אי אפשר להיות רק "מטרייה אווירית". צריך להיות מוכן לצאת החוצה למי שזורק מהשלוש או לעשות סוויץ' בהגנה ולהצליח לשמור על שחקן נמוך בקו השלוש. כתוצאה מכך שחקנים גבוהים ולא גמישים מאוד מוגבלים והגובה הממוצע של חמישיות ב־NBA ירד. הסגנון החדש גם מעודד בניית קבוצה מפרגנת: שחקנים שמוכנים לשחרר את הכדור, לוותר על זריקות ולהקריב מעצמם על מנת לחסום מגן עבור חברם לקבוצה.

בליגה כזו אין מקום להווארד ולסט תכונותיו הפיזיות (שלא לדבר על חוסר היכולת שלו להסתדר בחדר הלבשה). קבוצות מחפשות "סטרץ' 4 או 5" כי גם שחקנים בעמדות הללו צריכים לשחק רחוק מהסל ולמתוח ולפתוח את ההגנות. ג'ארד דאדלי, שחקן שמתחיל את העונה ה־11 שלו ב־NBA, סיפר בפודקאסט של שאדריאן ווז'נאוסקי איך "התרבות השתנתה בליגה". "היום אתה תרוויח יותר אם אתה אדם נחמד שיכול לסייע לקבוצה" אמר. "אם תשפר את הקליעה שלך מהשלוש ב־3%–4%, לא משנה באיזו עמדה אתה משחק, אתה תרוויח יותר. לשם הולכת הליגה".

קיירי איירווינג. המעבר הגדול של הקיץ? צילום: איי אף פי

מירוץ חימוש

ייתכן שסגנון הכדורסל החדש, שגולדן סטייט ווריירס לקחה לגבהים חדשים בזכות מספר הכישרונות בסגל שלה, הופך את הכוכבים לפחות אינדיבידואליים וליותר קבוצתיים. "שחקנים ירוויחו יותר כסף אם הם יהיו בקבוצה טובה ומועמדת לאליפות" הסביר דאדלי. "ובשביל להיות מועמד לאליפות אתה צריך כישרון ואתה צריך לדעת לעבוד עם כישרונות אחרים".

הדומיננטיות של גולדן סטייט הובילה לדינמיקה מעניינת בליגה. קבוצות שלא יכולות להתקרב לווריירס החליטו "לוותר" וללכת על שיטת הטאנקינג (בעצם להפסיד כדי להיות עם סיכוי גבוה יותר לבחירה גבוהה בדראפט). הקבוצות המתחרות, שבזכות מסורת ואישיות הבעלים/האנשים הקובעים בקבוצה לא יכולות ש"לא להתחרות", אוגרות "כוכבים" בתקווה שיבינו שהם צריכים לעבוד יחדיו.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר הביאה את פול ג'ורג' וכרמלו אנתוני כדי שישחקו עם ראסל ווסטברוק. השלושה בטופ 10 של מהלכי הבידודים בעונה האחרונה אבל יצטרכו להיות הרבה יותר קבוצתיים ולהניע את הכדור הרבה יותר בשביל להצליח. כריס פול הובא לשחק ליד ג'יימס הארדן ביוסטון. ג'ימי באטלר הגיע למינסוטה טימברוולבס כדי להיות חלק מקבוצה שכוללת גם את קרל אנתוני טאונס ואנדרו וויגנס, שני שחקנים שנבחרו במקומות הראשונים בדראפט ושרוב האנשים בליגה מאמינים שיהפכו לסופרסטארים. בוסטון, מקום 1 במזרח בעונה שעברה, נבנתה מחדש כי "הפסדנו 1–4 בגמר המזרח ואז ראינו את קליבלנד שניצחה אותנו מובסת בגמר 1–4", לפי דני איינג', ה־GM של הסלטיקס.

לברון ג'יימס. כמה מהעונה תוקדש לשיחות לברון לאן? צילום: איי אף פי

עם העיניים מערבה

גם הדינמיקה מחוץ למגרש השתנתה. ההסכם הקיבוצי של הליגה עם איגוד השחקנים העניק לכדורסלנים יותר כסף ויותר חופש מחוזים ארוכי טווח, הסכמי החסות עם ענקיות לבוש הספורט (שבחלק מהמקרים גדולים יותר מהחוזה עם הקבוצה) מסייעים לשחרר את השחקנים מתלות בקבוצה ולכן גם אורך ההסכמים מתקצר וגם הבעלים מבסוטים מכך שהם לא צריכים להתחייב יותר לחמש שנים.

ההתפתחויות הללו העניקו לכוכבים יותר כוח בשוק הטריידים (בטרייד מחליפים בין חוזים, ואם שחקן אומר לקבוצה שאמורה לקבל אותו שהוא לא מתכנן להאריך את החוזה שלו, השווי שלו עבורה יורד באופן דרסטי). לכן רואים יותר ויותר שחקנים קובעים היכן יחתמו ועם מי ישחקו. וגם מתי יוותרו על כסף כדי שהקבוצה תחתים שחקן נוסף ותישאר מתחת לתקרת השכר. למשל, קווין דוראנט ויתר על 10 מיליון דולר בחוזהו הקיץ כדי שגולדן סטייט ווריירס תוכל לשמור על הסגל.

ככל הנראה נמשיך לראות את תופעה הזו גם ב־2018, אז לברון ג'יימס מסיים את החוזה שלו בקליבלנד קאבלירס ובליגה די משוכנעים שהוא יצטרף ללוס אנג'לס לייקרס. איתו יכולים להגיע כמה חברים שמסיימים את החוזה שלהם: פול ג'ורג', כריס פול, דימרקוס קאזינס, כרמלו אנתוני, דוויין וויד. העונה הזו תהיה בסימן שאלה גדול לגבי הענק המנמנם באל.איי — ומה הם מתכננים לקיץ.