בעיה בראש

אנדי ווילקינסון, שחקן ההגנה של סטוק סיטי לשעבר, ספג כדור לראשו במחצית הראשונה של משחק גביע נגד בלקבורן. על פניו, לא פציעה קשה אך מאז שנפגע בראש ועד השריקה למחצית הרגיש בחילות וסחרחורות. הוא ניסה "להמשיך הלאה", בכל זאת, "רק מכה בראש מכדור", אבל הצוות הרפואי גילה שהוא סובל מסימפטומים של זעזוע מוח. זעזוע מתרחש כאשר המוח מתנגש בדפנות הגולגולת עקב מכה חזקה בראש או טלטול חזק. גלי המכה נספגים בכל המוח וגורמים לשיבוש בהורמונים ובפעילות החשמלית. ווילקינסון לא היה יכול להמשיך וירד מהמגרש. "חשבתי שאני אוכל לחזור כבר ביום שני לאימונים, כמה נזק כדור מודרני יכול לגרום?" אמר למגזין "פור-פור-טו". "אז חשבתי - לא הבנתי עד כמה הפציעה שלי חמורה".

בהתאחדות לכדורגל האמריקאית החליטו ב־2015 שיהיו מגבלות על נגיחות בכדורגל צעירים. לשחקנים עד גיל 10 ומתחת אסור לנגוח בכדור במשחקים או באימונים צילום: איי פי

אחרי המשחק השחקן סבל מוורטיגו - תחושה מוטעית של סחרחורת סיבובית, שבה מרגיש האדם כאילו הוא עצמו או הסביבה נמצאים בתנועה מתמדת - והעין שלו לא הפסיקה לרעוד. הוא גם החל לסבול מדיכאונות ועצבים לא מוסברים. ווילקינסון הוטס לאמריקה לטיפול ושם גילה שאין פתרון לבעיות שלו. "על ההתחלה אמרו לי שקיים ספק גדול שאוכל לחזור לשחק כדורגל שוב, בגלל שהסכנה בפציעה דומה הוא גדול מדי" אמר ווילקינסון ל"פור־פור־טו".

למרות הטיפולים, 12 חודשים לאחר שכדור פגע בראשו, בפברואר 2016, ווילקינסון הודיע על פרישה ממשחק. ראיית העומק שלו נפגעה, גם התפיסה המרחבית והוא צריך לעשות תרפיה ראייתית כל יום כדי לראות כמו שצריך. כמו כן, הוא עונד משקפיים או עדשות שיעזרו לו.

כדור כבד, כדור קל

למרות הסיפור המזעזע של ווילקינסון, זעזוע מוח הוא לא הצרה הגדולה ביותר שכדורים יכולים לגרום. ידוע שהכדורים הכבדים של פעם גרמו לנזקים מוחיים לכדורגלנים. לפי ד"ר מייקל גרי מאוניברסיטת בירמינגהאם "המיקרו־נזק" למוח בכל נגיחה של כדור כזה גרם בטווח הארוך למחלות נוירולוגיות כמו אלצהיימר ודמנציה. באוכלוסייה הכללית 1 מ־14 בני 65 ומעלה חולים באלהציימר, בעוד שבקרב שחקני עבר נראה שכמעט 4 מ־11 סובלים ממנה לפני גיל 65. אך נראה שגם הכדורים המודרנים ־ אווריריים שלא סופגים מים ועשויים בתחכום רב (כדור גומי שעטוף בשילוב של פוליאסטר וכותנה) - לא פחות מסוכנים למוחות של כדורגלנים. בעיקר בגלל המהירות שהם יכולים לתפוס.

באוניברסיטת סטרלינג שבסקוטלנד בדקו באוקטובר את ההשפעה של נגיחות על מוחות כדורגל. 23 שחקנים שיחקו משחקי זיכרון ועשו מבחנים קוגנטיביים אחרים. לאחר מכן נגחו בכדורים מקרנות. היכולות המוחיות שלהם נבדקו שוב לאחר הנגיחות. החוקרים והכדורגלנים חזרו על ההליך שבועיים לאחר מכן. התוצאות היו ברורות. במבחני זיכרון, למשל, השחקנים הראו תוצאות גרועות ב-67% לאחר הנגיחות. ההשפעה היתה ניכרת 24 שעות לאחר תרגילי הנגיחות ולאחר מכן חזרו השחקנים לתפקוד מלא. לפי ד"ר מגדנלה לסווארט, החוקרת הראשית בסטרלינג: "יש סכנה בנגיחות לבריאות המוח".

במחקר נוסף בבית ספר לרפואה על שם אלברט איינשטיין בניו יורק, גילו ש־222 כדורגלנים חובבנים ששיחקו לפחות חצי שנה של כדורגל בשנה, הראו "תסמיני זעזוע מוח". לפי ד"ר מייקר ליפטון: "הממצאים מראים שיש נזק לטווח הארוך שנגרם מנגיחות בכדור - צריך יותר מחקר בנושא".

ליפטון ראה במחקרו ששחקנים חובבנים, בממוצע, נוגחים בכדור בין 6 ל־12 פעמים במשחק. ולעיתים פוגע הכדור בראש במהירות של יותר מ־80 קמ"ש. באימונים, של חובבנים, נוגחים בכדור עד 30 פעמיים (במהירויות נמוכות יותר). הערכות של ליפטון הן שנגיחות הן הרבה יותר חזקות ותכופות במשחקים של מקצוענים. הוא טוען שבעיות זיכרון מתחילות אחרי 1,800 נגיחות. הוא גם הראה שיש שינויים בחומרים הכימיים במוח בעקבות נגיחות מרובות.

רק באמריקה איכפת?

בעקבות המחקר שלו, בהתאחדות לכדורגל האמריקאית החליטו ב־2015 שיהיו מגבלות על נגיחות בכדורגל צעירים. לשחקנים עד גיל 10 ומתחת אסור לנגוח בכדור במשחקים או באימונים. צעירים בין גיל 11 עד 13 יכולים לנגוח את הכדור במשחק אך יש הגבלה של 30 דקות בשבוע לאימוני נגיחות. כמו כן, אסור לשחקן לנגוח יותר מ־20 פעמים באימון. "אין מספיק ידע על הנושא" אמר ג'ורג' צ'יאמפאס, הרופא של התאחדות הכדורגל האמריקאית. "אבל מהמחקרים שכן יש, אנחנו צריכים להסיק מסקנות ברורת לגבי ההגנה על השחקנים הצעירים, שהמוחות שלהם עדיין מתפתחים ועלולים להיות יותר חשופים לפגיעה מוחית מנגיחות".

מובן שבארה"ב רגישים יותר לנושא הפגיעות המוחיות. הררי הממצאים שמקשרים CTE, מחלת המוח אנצפלופתיה טראומתית כרונית, לפגיעות ראש מהם סובלים שחקני פוטבול (המחלה התגלתה ב-99% משחקני הפוטבול שתרמו את גופם למדע לאחר מותם), גרמו לליגת הפוטבול להילחם על עתידה: מתשלומי ענק לשחקנים לשעבר, דרך שינוי חוקים קיצוני ועד השקעה בהמצאת הקסדה מחדש. ה־NFL, ליגת הפוטבול של ארה"ב, ממש חוששת מהמחקרים שמלמדים על הסכנה במשחק עצמו. הכדורגל, בינתיים, ממש לא חושש לעתידו בגלל פגיעות ראש. אך לפי ניורולוגיים וחוקרים - הכדורגל חייב להתעורר ולטפל בבעיה. אך בינתיים רק בהתאחדות לכדורגל האמריקאית - מבין כל 211 המדינות שבפיפ"א - מתייחסת לבעיה ברצינות.

שחקנים עולים לנגיחה. : "הסתכלנו על MRI של מוח שעבר הרבה פגיעות קטנות וזה נראה יותר גרוע ממוח שעבר זעזוע מוח. אם שחקן נוגח בכדור במשך 15 דקות, לא צריך הרבה כדי להפיל אותו ממכה לראש". לפי ליברנס בסוף העונה שחקניות שנגחו הרבה פעמים ולא ספגו זעזוע מוח הראו ירידה גדולה יותר בתוצאות המבחנים מאשר שחקניות שספגו זעזוע מוח. כלומר, נגיחות עשויות להיות מסוכנות במצטבר מאשר זעזוע מוח. צילום: גטי אימג'ס

CTE ומחלות אחרות

"בכדורגל יש פגיעות שחוזרות על עצמן - מראש שחקן באש שחקן ועד נגיחות של שחקנים בכדור" אמרה אן מקי, חוקרת באוניברסיטת בוסטון למגזין Wired. "הפגיעות הללו עשויות להתגלות כמסוכנות וגורמות ל־CTE יותר מאשר זעזוע מוח". מקי היא אחת מהחוקרות הראשיות של פגיעות הראש של שחקני פוטבול. לא נחקרו מספיק מוחות של כדורגלנים, בטח לא נמצאו עדיין תסמינים של CTE במוחותיהם (מאחר שאפשר לוודא שיש את המחלה רק בניתוח שאחרי המוות), אבל לפי מקי ממצאים של מחקרים אחרים (ביניהם של ארגון השחקנים הבינלאומי FIFPro) שמלמדים כי כדורגלנים סובלים מדיכאונות וחרדות יותר מהאוכלוסייה הרגילה, עשויים להצביע על כך שהם סובלים מנזק מוחי. מקי וחוקריה מקווים שהם יוכלו למצוא חלבון שמצביע על CTE במוח וכך לבדוק מוחות של אנשים חיים. CTE כן נמצא במוחו של ג'ף אסטל, שחקן ווסט ברומיץ' לשעבר שסבל מאלהציימר ודימנציה ומשפחתו תרמה את מוחו למדע ב־2014.

ייתכן שהגופים החשובים בכדורגל עושים ההפך מלהתייחס לבעיה ולחקור אותה? לפי החוקרים מאוניברסיטת פורדיו באינדיאנה, ארה"ב - אריק נאומן ולארי ליברנס - יש בעיה עם הרשויות. במשך 8 שנים הם חקרו זעזועי מוח בכדורגל נשים בארה"ב. ב־2015 הם הצמידו לשתי כדורגלניות בתיכונים חיישן שנקרא xPatch מאחורי האוזניים כדי לבדוק את כוחות ה-G שראש סופג. הם גילו שהעוצמות הן אדירות. לפי הבדיקה שלהם כל נגיחה היא בעוצמה של 50g עד 100g ו"שוות ערך לפגיעה של מתאגרף או התנגשות בפוטבול". לפי החוקרים: "השחקניות ספגו את המכות הללו 4.29 פעמים במשחק". שתי השחקניות עשו בדיקו ראייה וזיכרון לפני ואחרי המשחקים ולפי ליברנס "ההבדלים הפחידו אותנו".

לפי נאומן: "הסתכלנו על MRI של מוח שעבר הרבה פגיעות קטנות וזה נראה יותר גרוע ממוח שעבר זעזוע מוח. אם שחקן נוגח בכדור במשך 15 דקות, לא צריך הרבה כדי להפיל אותו ממכה לראש". לפי ליברנס בסוף העונה שחקניות שנגחו הרבה פעמים ולא ספגו זעזוע מוח הראו ירידה גדולה יותר בתוצאות המבחנים מאשר שחקניות שספגו זעזוע מוח. כלומר, נגיחות עשויות להיות מסוכנות במצטבר מאשר זעזוע מוח.

נאומן וליברנס ביקשו לערוך מבחנים דומים לשחקני פרמיירליג ושחקנים מקצוענים אבל "פיפ"א והפרמיירליג מסרבים ולא מוכנים לממן זאת" אומר נאומן. "אנחנו מתארים לעצמנו שבפרמיירליג, למשל, הפגיעה הזו שווה יותר מ-100g. אנחנו יכולים לבדוק את הנזק בעשירית מהמחיר של שחקן אחד. אנחנו יכולים למצוא את כל התשובות ולהגן על בריאות המוח של השחקנים".