ככה הופכים הפסד בשוק העברות לרווח תפעולי שנתי
הפייר פליי הפיננסי של אופ"א לא מונע מקבוצה שיכולה ורוצה להשקיע ברכישת שחקנים לרכוש שחקנים במחירים לא הגיוניים. כל מה שצריך זה רואה חשבון יצירתי ורשויות שלא באמת יכולות לאכוף חוקים
- מילאן מציגה: מסע הרכש הגדול ביותר בכל הזמנים של בעלים חדש בקבוצה
- המעבר של הקיץ? בונוצ'י עובר למילאן. יובנטוס ואיטליה בהלם
- מזון לאוכלי נבלות
הרכישות של מילאן - 210 מיליון יורו והזרוע עוד נטויה - באמת "חסרות היגיון" במסגרת הפייר פליי הפיננסי ובגלל עצם העובדה שיונגהונג לי, הבעלים, היה צריך לקחת הלוואה עם ריבית גבוהה מחברת השקעות שמתמחה בפירוק חברות שלא מחזירות הלוואות. צילום: גטי אימג'ס
פאלוטה התנצל לאחר מכן וטען שהוא מעוניין לעבוד עם מילאן בעתיד. עם זאת, הרכישות של מילאן - 210 מיליון יורו והזרוע עוד נטויה - באמת "חסרות היגיון" במסגרת הפייר פליי הפיננסי ובגלל עצם העובדה שיונגהונג לי, הבעלים, היה צריך לקחת הלוואה עם ריבית גבוהה (מחברת השקעות שמתמחה בפירוק חברות שלא מחזירות הלוואות) כדי להשלים את רכישת מילאן.
"הפייר פליי הפיננסי של אופ"א הוא חרא מוחלט" אמר פאלוטה. "אנחנו צריכים להיות הקבוצה שהיא על הפוסטר של הפייר פליי (העלו את ההכנסות, מתנהלים באיזון כלכלי סביר ובונים אצטדיון חדש - סגנון מאוד אמריקאי של הגדלת ההכנסות לפני הגדלת התקציב - א"ד), איך ששינינו כאן הכל ביחס לבעלות הקודמת. אבל כשרואים מה שקורה במילאן, אני לא מבין מה קורה שם. אין בזה היגיון. ההוצאה הגדולה, לא היה להם את הכסף לרכוש את המועדון תחילה - הם היו צריכים לקחת הלוואה של 300 מיליון יורו מאנשים שאני מכיר בלונדון - הלוואה עם ריבית מאוד גבוהה. הם מוציאים הרבה מאוד כסף, לפחות חלק בתשלומים ראשונים גבוהים מאוד. הם יצטרכו לשלם מתישהו בהמשך הדרך. הם אומרים שאם הם יגיעו לליגת האלופות זה יספיק, אבל זה לא יספיק מבחינת הכנסות, כשהמשכורות שוות להכנסות, אני לא מצליח להבין מה קורה. אולי יש להם תוכנית על שאנחנו נבין מתישהו, אבל שאר הקבוצות באיטליה מתנהגות בצורה הגיונית יחסית. במילאן הם היחידים שאיבדו את זה לגמרי. "
פאלוטה, למרות שהתנצל, מבין על מה דיבר. מילאן היא קבוצה שהפסידה יותר מ-30 מיליון יורו בשנה בשנים האחרונות. ההוצאות תמיד היה גדולות יותר מההכנסות. בעשור שבין 2005 ל-2015 הפסידה הקבוצה כחצי מיליארד יורו, הפסדים שכוסו על ידי סילביו ברלוסקוני, הבעלים, שמכר את הקבוצה בסופו של דבר למשקיעים הסינים.
אז כדי לעמוד בתנאי הפייר פליי הפיננסי ביחס להוצאות החדשות מילאן צריכה להגדיל את ההכנסות מסביבות 190 מיליון יורו בעונה, אולי 200, לסביבות 250-300 מיליון יורו - ובקרוב. זו קפיצה ענקית שקצת לראות קשה איך היא עושה זאת.
על פי הדיווחים באיטליה, מילאן הגישה תוכנית מפורטת להעלאת ההכנסות לאופ"א - מה שאיפשר לה לקבל אישור "פייר פליי פיננסי" להוצאות שלה. התוכניות לא פורטו לתקשורת.
הבעלים של מילאן. אז כדי לעמוד בתנאי הפייר פליי הפיננסי ביחס להוצאות החדשות מילאן צריכה להגדיל את ההכנסות מסביבות 190 מיליון יורו לסביבות 250-300 מיליון יורו - ובקרוב. זו קפיצה ענקית שקצת לראות קשה איך היא עושה זאת. צילום: גטי אימג'ס
אז מה זה הפייר פליי הפיננסי הזה בכלל ולמה הוא "חרא מוחלט"?
ב-2010 אופ"א הציגה את הפייר פליי הפיננסי. מדובר על סט חוקים מסובך שבעיקרון אמור לגרום לקבוצות לחיות על פי יכולותיהן הטבעיות ולמנוע מקבוצות להכניס את עצמן לצרות פיננסיות על ידי הוצאות יתר על רכישת שחקנים ותשלום משכורותיהם. המטרה של הפייר פליי הפיננסי היתה לצמצם את החובות בכדורגל האירופאי, לצמצם את ההפסדים ולהפוך את הכדורגל לעסק "בר-קיימא".
אופ"א תכננה להעניש בחומרה (מקנסות, דרך אמברגו בשוק העברות השחקנים ועד השעיות מתחרויות שלה) קבוצות שמוציאות יותר מדי כסף על רכישת שחקנים ותשלומי משכורת ולכן מפסידות כסף (השקעות באקדמיות ותשתיות לא נחשבו להוצאות יתר אם קבוצה מסיימת עונה בהפסדים פיננסים בגללן).
עם זאת, בגלל עניינים משפטיים וערעורים של מספר קבוצות וסוכנים, העונשים רוככו. בנוסף, קבוצות יכולות להציג תוכנית כלכלית "סבירה" וזה יעניק להן את הרישיון להשקיע ברכש ומשכורות ולהפסיד כסף רב. בעלים שמבטיחים להעביר כסף מכיסם כדי לכסות הפסדים בצורת רכישת מניות בקבוצה ולא בצורת הלוואת בעלים - גם כן מקבלים הנחות בפייר פליי הפיננסי.
זה, בעצם אומר, שאין כאן שום "פייר פליי". קבוצה עם בעלים עשירים או עם מדינה מאחוריהם (נגיד קטאר או אבו דאבי) יכולה להוציא כמה שהיא רוצה ולכסות את ההפסדים בצורות כאלו ואחרות.
בכל מקרה, איך בכל זאת מצליחים להשיג איזון למראית עין - הרי צריך להראות "איזון כלכלי" כלשהו כדי לעמוד בתנאי הפייר פליי ולקבל אישור לשחק בתחרויות של אופ"א?
השאלה בעצם היא איך קבוצה יכולה להכניס 150-200 מיליון יורו בשנה ובכל זאת להוציא 200 מיליון יורו על שחקנים?
זה נקרא Player Amortisation או "פחת". זה עניין חשבונאי לחלוטין.
בדרך כלל מתייחסים לרכישה ומכירה כגוש אחד. כלומר, אם שחקן נרכש ב-10 מיליון יורו ואז נמכר ב-15 מיליון יורו, אז קבוצה "הרוויחה" עליו 5 מיליון יורו. או אם קבוצה רוכשת שחקנים ב-100 מיליון יורו ומוכרת שחקנים ב-80 מיליון יורו, אז ה-Net Spend - ההוצאה נטו - שלה עומדת על 20 מיליון יורו. זה נכון בעיקרון, אבל בעולם חשבונאי - וזה העולם שבו פועל הפייר פליי הפיננסי - זה לא עובד ככה.
איך זה כן עובד?
אם שחקן חותם עבור 50 מיליון יורו ומקבל שכר שנתי של 10 מיליון יורו בחוזה של חמש שנים, אז רואי החשבון של הקבוצה מחלק את הסכום שהקבוצה משלמת עליו לאורך החוזה שלו (גם אם משלמים עליו מקדמה גדולה - לוקחים אשראי מהבנק וחשבונית מחלקים את העלות לאורך החוזה).
חזרה לשחקן שלנו שהעלות הכוללת שלו היא 100 מיליון יורו (מחיר ושכר) והיא מחולקת לאורך חמש שנים. כלומר 20 מיליון יורו בשנה (ללא תשלומי מס וכו' - כי זה עולם אחר לגמרי).
לזה ניתן להוסיף את התרגיל החשבונאי הבא: כל כסף ממכירת שחקן נכנס למועדון כ"תשלום אחד" - אפילו אם אינו מגיע בתשלום אחד. כלומר, אם קבוצה רוכשת שחקן ב-50 מיליון יורו ומעניקה לו שכר של 10 מיליון יורו, היא משלמת עליו 20 מיליון יורו בשנה. ואם היא מוכרת שחקן אחר ב-20 מיליון יורו, היא בעצם מוחקת את העלות עליו לעונה.
ככה, בעצם, אפשר להראות רווח בעונה שמוציאים בה סכומים גבוהים בשוק העברות השחקנים.
מנצ'סטר יונייטד עשתה זאת במקרה של אנחל די מריה. את הארגנטינאי רכשה ב-2014 עבור 60 מיליון ליש"ט והעניקה לו שכר של כ-14 מיליון ליש"ט (עלות שנתית של כ-26 מיליון ליש"ט). אז, אחרי שנה, מכרה אותו ב-44 מיליון ליש"ט. על פניו עסקה גרועה מאוד אבל במקום להראות שהיא הפסידה עליו 16 מיליון ליש"ט אחרי שנה, היא הראתה "רווח שנתי" מהכנסות ממכירתו והפסקת התשלומים עליו ולו.
תרגילים כאלה מסייעים לקבוצות להתמודד עם הפייר פליי הפיננסי.
במקרה של פריז סן ז'רמן זה בכלל בדיחה. אין מצב שהקבוצה הזו מאוזנת ורק הסכמי חסות חסרי כל היגיון כלכלי עם גופים קטארים מכסים את ההפסדים העצומים של הקבוצה. וזה לא נעצר כאן. פריז היא קבוצה שמאחוריה הנסיכות העשירה בעולם ובשביל שמשכורת, למשל, לא תיחשב בחישובי הפייר פליי הפיננסי, אפשר לשלם לשחקן דרך הסכמי חסות עם חברה מהמדינה. עם הסכמי חסות כאלה, אפשר גם לשלם לשחקן כדי שישלם לקבוצה הממוכרת את סעיף השחרור שלו.
זה מה שקרה עם ניימאר. הברזיאלי יקבל כ-300 מיליון יורו להיות "שגריר של מונדיאל 2022 בקטאר". עם הכסף הזה הוא יקנה את עצמו מברצלונה ויעבור לפריז סן ז'רמן, שבעצם תשלם עליו רק 30 מיליון יורו לשנה (משכורתו בלבד). כך, העלות השנתית שלו הופכת את הרכישה שלו ל"הגיונית" מבחינת הפייר פליי.
כמובן שאין בזה שום דבר פיירי. קבוצה בלי מדינה מאחוריה או בעלים סופר עשיר, לא יכולה לעשות את הדברים הללו.
הרגולציה שנקראת פייר פליי פיננסי אולי צמצמה את החובות בכדורגל האירופאי אבל במקביל איפשרה לקבוצות עשירות לברוח מקבוצות מעמד הביניים, העניקה יתרון אדיר לבעלי קבוצות עשירים במיוחד, הפכה את התשלומים על שחקנים למוטרפים לחלוטין והפכה את כל הקבוצות לרמאיות.
