בעקבות הלב (הטכני)

ב־1973 הגיעה אייאקס למשחק גומלין בחצי גמר גביע אירופה בסנטיאגו ברנבאו של ריאל מדריד הגדולה עם יתרון 1-2 מהמשחק הראשון באמסטרדם. אלופת אירופה ב־1972 שלטה במשחק בספרד ונראתה בדרך הבטוחה לגמר לאחר שכבשה את שער החוץ בדקה ה־50. לקראת סוף המשחק הקשר שכבש את השער היחיד במשחק, ג'רי מיורהן (Gerrie Mühren), קיבל את הכדור באגף והחל להקפיץ אותו — חמש הקפצות מתריסות מול "המפלצת בת 80 אלף הראשים", הברנבאו. היה זה ביטוי לדומיננטיות המוחלטת של ההולנדים החצופים מאמסטרדם מול האצולה של הכדורגל האירופי. אייאקס זכתה באליפות אירופה השלישית ברציפות שלה באותה שנה. ובשנה אחרי, במונדיאל בגרמניה, כולם קיבלו הכרה עם ה"טוטאל פוטבול" ההולנדי שפותח ושוכלל באייאקס על ידי רינוס מיכלס, יוהן קרויף ושחקנים שגדלו במחלקת הנוער של המועדון. הריצו קדימה לספטמבר 2010. אייאקס, מורכבת מהרבה שחקנים בינוניים, מפורקת על ידי ריאל מדריד בשלב הבתים של ליגת האלופות.

פטר בוס. מבחן בד עם יוהן קרויף בתל אביב צילום: רויטרס

ביום למחרת יוהן קרויף מקדיש את טורו השבועי ב"דה טלחראף" לכך שאייאקס אינה מועדון גדול יותר. וגרוע מכך, "אייאקס כבר לא אייאקס". "המועדון שאני אוהב איבד את דרכו", כתב. "זורק מזומנים על שחקנים זרים לא טובים מספיק במקום להשקיע באימון ובאימונים של הילדים — זו לא הדרך הנכונה". קרויף אמר שהמועדון מנוהל על ידי אנשים בחליפות ש"רוצים לחקות את ריאל מדריד, באיירן מינכן וברצלונה בלי כסף ונכשלים". הוא הציע להשקיע את מעט הכסף שיש בפיתוח צעירים ולהחליף את המנהלים בשחקנים לשעבר שמבינים כדורגל ואת המועדון. "מאמנים ושחקנים לשעבר שמנוהלים על ידי מאמנים ושחקנים לשעבר צריכים לטפח את הצעירים ולתת להם אמון ובמה", כתב. אחרי אותו טור החל קרויף מהלך שנקרא מאוחר יותר "מהפכת הקטיפה". הוא וכמה שחקנים לשעבר — אדווין ואן דר סאר, וים יונק, דניס ברגקאמפ, מארק אוברמארס ופרנק דה בור — "השתלטו" על המועדון. אחרי שהאבק מהמאבקים המשפטיים נגד אותם מנהלים בחליפות (שרצו את לואי ואן חאל כמנהל טכני של המועדון) שקע, המועדון החל להיות מנוהל על ידי "לב טכני". ואף שקרויף עזב את הפרויקט בגלל בעיות בריאותיות — וכרגיל בכדורגל ההולנדי קואליציות פורקו בגלל חילוקי דעות מקצועיים — הלב הטכני המשיך לפעום. וחזק.

.

וכיום אייאקס היא אחת הקבוצות המלהיבות ביותר באירופה, כשבדרך כלל הגיל הממוצע של ההרכב שלה עומד על פחות מ־22. את הניצחון 1-4 על ליון בחצי גמר ליגת אירופה סיימה עם הרכב בגיל ממוצע 20.4. בסגלה משחקים ילדים שגדלו במערכת או הובאו למערכת בגיל צעיר (ראו מסגרת). המאמן הוא פטר בוס, שאימן חצי עונה במכבי תל אביב, במה שהיה מעין מבחן בד לתפקיד באייאקס. כשחקן בוס קנה מינוי לאייאקס של לואי ואן חאל. כמאמן צעיר לא פעם היה מגיע לאייאקס כדי לצפות באימונים וללמוד. עם זאת, ההזדהות שלו עם פיינורד, שם שיחק, הפחידה את ההנהלה שרצתה להחזיר את אייאקס להיות אייאקס. דווקא בתל אביב קיבל בוס את החותם הרשמי שהוא מתאים לקבוצה. "לפני שיוהן מת הוא בא לישראל", סיפר בוס ל"גרדיאן". "בילינו שבוע ביחד, וזה היה מדהים. הוא דיבר ופשוט הקשבתי. בשבוע אחד למדתי כמו שלא למדתי במשך עשר שנים. הוא ראה שני משחקים של מכבי והיה בכל אימון ולמדתי המון". אחרי השבוע הזה בוס "היה מוכן", מבחינת המועדון, לקבל על עצמו את העבודה כמאמן אייאקס. והוא אכן עושה עבודה מצוינת עם השחקנים הצעירים, והשחקנים הללו יפוזרו באירופה בקרוב.

לא בוס אחד

לא בוס אחראי על הבסיס הטכני של השחקנים, שאותו הם קיבלו באימונים אישיים בקבוצות קטנות — כחלק מהמהפכה של יוהן קרויף, שדרש שכל שחקן יקבל יותר דקות עם הכדור והדרכה צמודה יותר של מאמן. התפיסה החינוכית שעליה פיתחו את אייאקס החדשה הרבה יותר מפורטת מאשר החזון הברור של קרויף. מומחים פדגוגיים, מומחי ספורט ואתלטיקה ומומחים לחדשנות סייעו למועדון להמציא את עצמו — ואת האקדמיה שלו " De Toekomst" ("העתיד" בהולנדית) — מחדש.

באייאקס החליטו ללכת על כמה קונספטים חדשים בפיתוח שחקנים, כגון קונספט האימונים בקבוצות קטנות (השחקנים הצעירים למדו איך להשתלט על הכדור מדניס ברגקאמפ או איך לבעוט מאחד הבועטים הטובים בכל הזמנים, ריצ'רד ויטשחה). כמו כן, האקדמיה אימצה את שיטת שיטת מונטסורי בחינוך פדגוגי ומקצועי. זו גישה חינוכית לילדים המבוססת על מחקריה וניסיונה של הרופאה והמחנכת האיטלקית מריה מונטסורי, שגיבשה את שיטתה על בסיס תצפיות שערכה על ילדים שלהם ניתנה סביבת למידה חופשית, דבר שהוביל לפיתוח שיטת לימוד דרך פעילויות למידה עצמאיות. השיטה מאפשרת לילדים "להיות ילדים" ולהביא לידי ביטוי את עצמם באופן טבעי. אייאקס היא המועדון הגדול היחיד שמלמד את שחקניו — פדגוגית ומקצועית — בשיטת מונטסורי. ויש לציין שזו שיטה שנבחרה על ידי "הלב הטכני" של המועדון.

אז מה זה הלב הטכני הזה? אדווין ואן דר סאר, שוערה האגדי של אייאקס ומנצ'סטר יונייטד וכיום מנהלה המסחרי שלומד להיות מנכ"לה, הסביר בהרצאה באוניברסיטת אוקספורד: "בדרך כלל ישנם המנהל הטכני, המנהל הספורטיבי שעובד ביחד עם הדירקטריון והמאמן. אבל אנחנו החלטנו לקחת קונספט מוכר מהמקצועי לניהולי. באייאקס אנחנו תמיד רצינו לתת הזדמנויות לילדים בני 17–18 בקבוצה הבוגרת. יצרנו אווירה טובה לשחקנים צעירים במועדון כדי שיוכלו ללמוד בה את המשחק כשהם בקבוצה הבוגרת. ואז עשינו אותו דבר עם שחקנים לשעבר בניהול. רצינו שישתמשו בכל הידע והניסיון שצברו במהלך הקריירה שלהם ויעבירו אותו למועדון בזמן שהם מנהלים ועובדים בו. ככה הם צוברים ניסיון בניהול ובמקביל מעבירים את הידע שלהם מהתקופות באיטליה, אנגליה, ספרד, גרמניה וכו' למועדון. אני, למשל, למדתי המון על מאחורי הקלעים של הכדורגל במנצ'סטר יונייטד והבאתי הרבה לאייאקס".

הלב הטכני, אחרי כמה שינויים, מורכב כיום מוואן דר סאר, מארק אוברמארס, השחקן ההולנדי היקר בכל הזמנים ששיחק בארסנל וברצלונה ובעל ניסיון כסקאוט, ודניס ברגקאמפ — אגדה באייאקס וארסנל שמתפקד גם כעוזר מאמן ומסייע באקדמיה למאמנים ולשחקנים. לצדם נמצאים בלב הטכני ומקבלים החלטות גם שחקנים בכירים לשעבר, כגון ארון וינטר וריצ'רד ויטשחה. ואן דר סאר: "אנחנו קובעים כל מה שקשור לכדורגל. לפיתוח כדורגל. לפיתוח הקבוצה. אנחנו קובעים מי יהיו השחקנים שנחתים ונפתח. אני יותר מהכיוון הכספי, ברגקאמפ מקצועי, אוברמארס מגיע עם ידע בשוק העברות השחקנים. הדירקטוריון נתן לנו את החופש לנהל — שני מנהלים משגיחים כדי לראות שאנחנו מתנהלים בשפיות כלכלית ומתאימים את האפשרויות הכלכליות לרעיונות שלנו. וזה נחמד, לראות חבר'ה שגדלו ביחד בחדר ההלבשה, יושבים ביחד בחדר ההנהלה — לפעמים כשהם לבושים עדיין כמו שחקנים, בגלל שהם חזרו מאימון או הולכים לאימון. זה ניהול מאוד מחובר לכדורגל".

קספר דולברג. "זה נחמד לראות חבר'ה שגדלו ביחד בחדר ההלבשה, יושבים ביחד בחדר ההנהלה — לפעמים כשהם לבושים עדיין כמו שחקנים, בגלל שהם חזרו מאימון או הולכים לאימון. זה ניהול מאוד מחובר לכדורגל" צילום: רויטרס

הלב הטכני הוקם כדי להתמודד עם מציאות כלכלית שלא מאפשרת לאייאקס להקפיץ כדור בחוצפה בסנטיאגו ברנבאו. "לא נזכה בליגת האלופות יותר כנראה", אמר ואן דר סאר. אנחנו עם תקציב של 70 מיליון יורו אולי ומתחרים נגד תקציבים של 500 מיליון יורו ויותר. אבל אנחנו רוצים להיות חלק חשוב מהכדורגל האירופי. אנחנו יודעים מה אנחנו. מה ההמסורת והפילוסופיה שלנו. ואנחנו יודעים שאנחנו יכולים להשפיע מאוד ולייצר כוכבים. פעם היו עוזבים את אייאקס בגיל 24–25. אני עזבתי בגיל 28. היום עוזבים בגיל 24–23–22 אפילו 21 ו־20. לפעמיים גם בגיל 19. יש לנו הרבה שחקנים שאחרי שנה אחת בהרכב רוצים לרכוש אותם. זו בעיה, כי אתה רוצה הצלחה בליגה, בליגת האלופות. אתה רוצה חשיפה ולשחק נגד הריאל מדרידיות ומנצ'סטר יונייטדיות, אבל מנגד, אין לנו כסף לשמור את השחקנים. זו הבעיה עם השוק הקטן — אנחנו מרוויחים 8–9 מיליון יורו מזכויות שידור וכל קבוצה באנגליה מרוויחה פי 15. אז היינו צריכים למצוא איפה אנחנו ולהתמודד פיננסית. להיות חכמים הרבה יותר — ומכאן הלב הטכני. יש ויכוחים והרבה דעות. זה לא קל אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים באותו קול. מאותו הלב".