מכל שחקניי השכלתי

התפיסה היא שזינאדין זידאן הוא התלמיד של קרלו אנצ'לוטי, אבל האמת היא שאת אחד השיעורים החשובים ביותר בכדורגל קיבל דווקא המאמן האיטלקי מהכוכב הצרפתי הגדול. זה קרה כשאנצ'לוטי אימן ביובנטוס. לפני שהגיע לטורינו, אנצ'לוטי, תלמיד של אריגו סאקי, התעקש על מערך 4-4-2 ברג'ינה ובפארמה שבהן אימן. הוא היה כל כך נחוש שקבוצתו תשחק 4-4-2 עם שחקנים לוחצים, שהוא הטיל וטו על החתמתו של רוברטו באג'ו הגדול. הוא גם שחרר את ג'יאנפרנקו זולה כי לא התאים למערך. ככה פספס את שניים משחקני ההתקפה המוכשרים בכל הזמנים.

"הייתי משוגע", סיפר. "איך אפשר בכלל לוותר על מישהו כמו באג'ו? הייתי צעיר ולא היה לי האומץ לאמן מישהו שאני לא מכיר טוב מספיק. ידעתי הכל על 4-4-2 לא רציתי לשנות". זה, כאמור, השתנה כשאנצ'לוטי היה ביובנטוס והקבוצה הביאה לו את זינאדין זידאן, "השחקן הטוב ביותר שעבדתי איתו", לפי אנצ'לוטי.

פרדריק הרמל, כתב ה"אס": "התכנון של אנצ'לוטי היה לאמן את ריאל מדריד שלוש שנים ושזידאן יחליפו. קרלו תמיד אמר, 'אני לא מפחד שמישהו בצוות שלי יהיה טוב ממני. אני מקווה שמישהו בצוות יהיה טוב ממני. זה יעזור לי ולקבוצה'. הוא שונה במובן הזה ממאמנים אחרים" צילום: גטי אימג'ס

"הייתי צריך לשנות את מה שאני חושב על זידאן כדי שהטקטיקה שלי תתאים לזידאן, בניתי שיטה סביבו במקום להכריח אותו לשחק את השיטה שאני העדפתי, ה-4-4-2", כתב אנצ'לוטי בספרו "Quiet Leadership". ככה, בעצם, החלה מערכת היחסים בין אנצ'לוטי לזידאן. התלמיד העביר את המורה שיעור. המורה התפשר בשביל להתאים את עצמו ואת האמונה שלו לצורכי התלמיד. "מאז התפתחה אהבה גדולה בין זידאן לאנצ'לוטי", אומר פרדריק הרמל, עיתונאי שמסקר את ריאל מדריד כבר יותר משני עשורים עבור "אס" ו"ל'אקיפ". "הם אוהבים זה את זה".

מערכת היחסים הזו גם לימדה את אנצ'לוטי איך עובדים מועדונים. באוטוביוגרפיה האיטלקית שלו, "Preferisco la Coppa" ("אני מעדיף את הגביע"), אנצ'לוטי כתב שהבעלים של יובנטוס, ג'יאני אניילי, ובכלל, כל ההיררכיה של המועדון מטורינו, היו "מאוהבים בזידאן". "ראיתי את זה עשרות פעמים", כתב. "ג'יאני והנכדים שלו, ג'ון ולאפו אלקן, היו מגיעים למגרשי האימונים ומיד רצו לזידאן. ואז לוצ'יאנו מוג'י (המנכ"ל דאז), ואז היו"ר אנטוניו גיראדו. כולם רצו לזידאן. בגלל שהוא היה ביישן הם היו מדברים בעיקר עם עצמם, ועדיין זה היה זידאן". השחקנים בקבוצה לא התנהגו אחרת. כשזידאן איחר לעלות על אוטובוס של הקבוצה לקראת משחק חוץ, אנצ'לוטי נתן לו 10 דקות להגיע, ואם לא, הוא הזהיר, האוטבוס יעזוב. זידאן לא הגיע אחרי 10 דקות והמאמן הורה לנהג לעזוב. אנצ'לוטי כותב: "ואז פאולו מונטרו, בלם קשוח מאורוגוואי, קם ואמר לי: 'בלי זידאן, אף אחד לא הולך לשום מקום'. האוטובוס נשאר במקום עד שזידאן הגיע".

"כשזידאן איחר לעלות על אוטובוס של הקבוצה לקראת משחק חוץ, אנצ'לוטי נתן לו 10 דקות להגיע, ואם לא, הוא הזהיר, האוטבוס יעזוב. זידאן לא הגיע אחרי 10 דקות והמאמן הורה לנהג לעזוב. אנצ'לוטי כותב: "ואז פאולו מונטרו, בלם קשוח מאורוגוואי, קם ואמר לי: 'בלי זידאן, אף אחד לא הולך לשום מקום'. האוטובוס נשאר במקום עד שזידאן הגיע". צילום: איי אף פי

"חלק מהמשפחה"

אף שבסופו של דבר הסתדר עם זידאן והצליח להתאים אותו למערך של יובנטוס, ובעצם לבנות תשתית טקטית ומקצועית לפריחתו — אנצ'לוטי לא נרשם בהיסטוריה כמאמן מוצלח של יובנטוס. הרבה בגלל שהיה חסר לו את מה שהוא מנסה לטפח בכל מועדון שהוא עובד בו: "משפחת כדורגל". אנצ'לוטי מתאר את יובנטוס כ"מפעל" ואת מילאן כ"משפחה". בגלל ששיחק במילאן אך גם בגלל חיי היומיום של השחקנים במועדון. חיי משפחת הכדורגל, כמו כמעט כל משפחה, סובבים סביב שולחן האוכל. במילאן השחקנים אכלו יחדיו. את המנהג אנצ'לוטי לקח לכל מועדון שבו עבד. כל עוזר מאמן שמצטרף לסגל העוזרים שהולכים עם אנצ'לוטי שנים ארוכות מצטרף ל"משפחת הכדורגל" שלו. הוא תמיד מנסה להכניס את כולם במועדון לתוך המשפחה הזו. "זמני ארוחה הם חשובים מאוד עבור חיי המשפחה, ואווירה משפחתית היא אחד הדברים שהכרחיים להצלחה. מהמנג'ר עד איש המשק, כולם צריכים להיות חלק מהמשפחה ולעבוד ביחד על המטרות המשותפות... העבודה שלי היא לוודא שערכי המשפחה יכובדו".

אנצ'לוטי כל כך אוהב ארוחות עם השחקנים שהדיבור במדריד היה שלא פעם התקשרו אליו השחקנים מאוחר בלילה כדי לראות אם הוא רוצה לבוא לשבת איתם לארוחה — והוא תמיד, אבל תמיד, הסכים. האובססיה של אנצ'לוטי למשפחתיות עשויה להיות קשורה לעובדה שהוא גדל באווירה מאוד משפחתית, למשפחת איכרים מרג'יניו, אך עזב אותה בגיל 15 כדי להצטרף לאקדמיה של פארמה. בכל מקרה, אם ביובנטוס לא עשה זאת, אז בריאל מדריד זידאן כבר הצטרף למשפחת הכדורגל של קרלו, זאת אף שנשאר "איש של ריאל מדריד".

וזה גם חלק חשוב מאוד מהתפיסה של אנצ'לוטי — מאמן צריך לחזק את הערכים והתרבות של המועדון עם שימוש בעוזרים ואנשים של המועדון. בצ'לסי זה היה ריי ווילקינס, למשל, ובריאל מדריד זה היה זידאן. "זה חשוב להתאים את עצמך במהירות למועדון, להתאים את עצמך לארגון ולתרבות, ולהכיר את השחקנים בכל קבוצות המועדון. את גשרי הידע האלה מספקים אנשים של המועדון", כתב אנצ'לוטי. "זידאן היה כזה עבורי בריאל מדריד. גם לא פגע שהיה לו קשר חזק עם הנשיא, פלורנטינו פרס". זידאן היה עוזרו של אנצ'לוטי, זכה עמו בליגת האלופות ואז קיבל את תפקיד מאמן ריאל מדריד ב'. בעונה שאחרי אנצ'לוטי נהנה פחות מההגנה מפני ההנהלה ובסופה פוטר. זו היתה טעות של הנהלת ריאל מדריד — טעות שהיא הודתה בה חצי שנה אחרי.

"התכנון של אנצ'לוטי היה לאמן את ריאל מדריד שלוש שנים ושזידאן יחליפו", מספר הרמל. "קרלו תמיד אמר, 'אני לא מפחד שמישהו בצוות שלי יהיה טוב ממני. אני מקווה שמישהו בצוות יהיה טוב ממני. זה יעזור לי ולקבוצה'. הוא שונה במובן הזה ממאמנים אחרים שחוששים מאנשי מועדון או אנשים מקורבים לנשיא כמו זינאדין זידאן". הרמל ממשיך: "בסופו של דבר פיטרו את אנצ'לוטי — זו היתה טעות. רפא בניטס החליף אותו, השחקנים לא אהבו את זה ופחות מחצי שנה אחרי, זידאן החליף את בניטס — והחזיר את המתודות והתפיסה של אנצ'לוטי לחדר ההלבשה של ריאל מדריד". במובן מסוים זידאן גם חייב את מקום העבודה שלו לאנצ'לוטי. "כשהוא סיים לתפקד כעוזר שלי בריאל, הוא קיבל הצעה לאמן את בורדו", גילה האיטלקי ל"ל'אקיפ" בתחילת העונה. "אבל העצה שלי היתה שהוא יישאר במדריד. שיאמן בקאסטייה (ריאל מדריד ב') — ויצבור ניסיון טוב. יש סביבו אווירה טובה במדריד, והעובדה שהוא מאמן עכשיו את ריאל טובה לו ולמועדון".

פלורנטינו פרס (מימין), אנצ'לוטי וזידאן. קרלו לא חשש צילום: אימג'בנק, Gettyimages

"זיזו חכם"

"כשזיזו הגיע אחרי בניטס, הוא חזר לאימונים דומים שהיו תחת קרלו", אמר כריסטיאנו רונלדו לעיתונאים. "זיזו הבין שעבורו, כשחקן, האימונים של קרלו היו מאוד מהנים ובעלי ערך רב, אז הוא אימץ המון מתודות שלו. זיזו הוא בחור חכם, והוא לקח הרבה רעיונות מהזמן שלו עם קרלו כשחקן וכעוזר מאמן כאן במדריד. והדבר הכי חשוב זה שזיזו ניסה לשמור על אותה אווירה שהיתה עם קרלו". זידאן, יש לומר, כן הוסיף הרבה יותר אינטנסיביות וריכוז לריאל מדריד. משהו שאנצ'לוטי פחות מתמחה בו, בעיקר בגלל מה שלמד ממאמנו ברומא, נילס לידהולם, שהיה מבקש מהפיזיותרפיסט לספר בדיחות לשחקניו לפני משחקים. כמאמן, אנצ'לוטי מספר את הבדיחות בעצמו. "שחקנים רוצים לנצח בכל מקרה. הם לא צריכים אקסטרה מוטיבציה, הם צריכים להיות רגועים", כתב בספרו "Ordinary Genius". "אני אוהב שהשחקנים שלי משוכנעים שהם עושים משהו שהם צריכים לעשות. זה לוקח יותר זמן להגיע למצב כזה, אבל זה הסגנון שלי".

זה לא בדיוק הסגנון של זידאן, שאף שהוא כן הרבה יותר פתוח בפני השחקנים מאשר התדמית שלו (הוא מחבק ולוחש מילות עידוד כל שחקן לפני יציאתו למגרש), הוא לא אותה דמות אבהית, מצחיקה ומחבקת כמו אנצ'לוטי. זיזו דמות מורכבת ואפלה יותר וגם למד ממגוון רב יותר של מאמנים. הוא שיחק עבור איימה ז'אקה, מרצ'לו ליפי, המנטור שלו היה גי לאקום, מאמן ותיק ומוערך בצרפת. כשאימן בריאל מדריד ב' יצא להשתלמות אצל פפ גווארדיולה בבאיירן מינכן. הרקע שלו מגוון והוא מביא לתפקיד כריזמה שאין לאף אחד אחר בעולם.

אחרי שנודע שזידאן ואנצ'לוטי ייפגשו ברבע גמר ליגת האלופות, הפוקוס של העיתונות המקומית והעולמית היה על הפיקנטריה שבמפגש בין מורה ותלמיד. "ברור שזו מערכת יחסים של תלמיד ומורה", אמר זידאן. "אני הייתי העוזר שלו, למדתי ממנו הרבה. הוא ג'נטלמן אמיתי שאוהב את המשחק ויודע המון על כדורגל... וזה לא דבר טוב עבורנו".