דעה
צריך לאפשר לכדורגלנים לעשן קנאביס
הדבר הכי הגיוני לעשות שצריך לעשות כדי למנוע את נזקי משככי הכאבים שמחולקים כמו סוכריות לכדורגלנים, זה לאשר להם לעשן (או לצרוך בצורה אחרת) קנאביס רפואי
משככי כאבים הם מגפה של ממש בארה"ב. מספר מקרי המוות מאופיאטים במרשם הכפיל את עצמו פי 4 מאז 1999, וכך גם המכירות. בין 1999 ל־2015 כ־183 אלף אמריקאים מתו ממנת יתר שקשורה לאופיאטים במרשם. כ־15 אלף ב־2015 בלבד.
גם בכדורגל, שחקן חווה פציעה כל 11 משחקים בממוצע, ומשככי הכאבים הם בעיה.
סם קינונס, אחד מהעיתונאים הבכירים בארה"ב, שכתב את הספר Dreamland על מגפת משככי הכאבים בארה"ב, אמר בראיון ל"כלכליסט": "המכורים החדשים הם שחקני פוטבול ומעודדות; פוטבול נהפך כמעט לשער להתמכרות לאופיאטים. חיילים פצועים חזרו מאפגניסטן מכורים למשככי כאבים, ומתו באמריקה. נערים התמכרו בקולג', ומתו שם".
- שחקני פוטבול לשעבר: מריחואנה צריכה להיות חלופה למשככי כאבים
- מאמן גולדן סטייט ווריירס: "צריך לאשר לספורטאים לעשן מריחואנה"
- NFL: קנסות השחקנים על עישון קנביס גבוהים ב-2.6 מ' ד' מתרומת הליגה למלחמה בסרטן
קנאביס. מפחית את השימוש במשככי כאבים מזיקים צילום: רויטרס ג'ירי דבורק, לשעבר הרופא הראשי של פיפ"א, אמר ל-BBC שכמחצית מהשחקנים שהשתתפו בשלושת המונדיאלים האחרונים השתמשו בתרופות אנטי דלקתיות. מדובר לטענתו ב"מגמה מטרידה" בקרב שחקנים, ביניהם בני נוער.
"זה הפך לעניין תרבותי, זה כבר חלק מהמשחק", אמר דבורק. "זו טעות מוחלטת", הוסיף הרופא הצ'כי, שפרש מפיפ"א בנובמבר לאחר 22 שנים בארגון. "מבחינתי מדובר בשימוש מוגזם בתרופות, לכן השתמשתי במילה מטריד".
מגן נבחרת אנגליה לשעבר ופרשן ה-BBC דני מילס אומר כי השימוש במשככי כאבים בכדורגל תמיד היה נרחב ותמיד יהיה כזה. "נכחתי בהרבה חדרי הלבשה, שבהם ראיתי שמופעל לחץ על השחקנים לקחת משככי כאבים", אמר. לדבריו, השחקנים הבכירים לא מתייחסים לעניין התרופות כסיפור גדול, מכיוון שהם חוקיים ולעיתים מפוקחים על ידי רופאים. אולם, מילס ציין כי שחקנים בליגות נמוכות יותר עלולים לסבול מבעיות הקשורות לכך, ולא זוכים לרשת הביטחון שיש בליגות הגבוהות.
דבורק אסף נתונים על צריכת התרופות בידי השחקנים בכל אחד מהטורנירים של פיפ"א שהתקיימו בין 1998-2014. הוא גילה שקרוב ל-50% מהשחקנים צרכו תרופות אנטי דלקתיות ומשככי כאבים שניתן לרכוש בלי מרשם.
הוא אומר שחלק מהמועדונים מעדיפים הצלחה על המגרש על פני הרווחה של השחקנים, ההעדפה שמובילה לכך ששחקנים מרגישים שמופעל עליהם "לחץ" לקחת תרופות מיידיות כדי להתגבר על פציעות קלות ולשחק במשחקים חשובים.
מילס שיחק ביותר מ-320 משחקים לאורך 14 שנות הקריירה שלו, כולל עבור קבוצות כמו מנצ'סטר סיטי ולידס. הוא פרש בגיל 32 בגלל פציעה. משככי כאבים נתפסו בעיניו כחלק מחוויית הכדורגל, ולכן הוא מאמין שהשחקנים מתייחסים אליהם כאל פתרון ולא כאל בעיה.
"כשמדברים על זריקות של משככי כאבים, כדורים, תרופות אנטי דלקתיות, זה הכל שכיח בכדורגל. היה כך מאז ומתמיד. הדבר הראשון ששחקן שואל הוא 'האם זה חוקי?', ואם כן, אז הכל בסדר. האם זה הולך לעזור, האם זה מה שיגרום לי לעבור את המשחק? אם כן, אז לרוב לוקחים את התרופה בלי לשאול יותר מדי שאלות ובלי לדאוג.
המינון מוכתב לרוב על ידי מאמני הכושר והרופאים והכל נמצא תחת בקרה, אז זה לא נתפס כסיפור גדול.
שלושה שחקנים לשעבר בפרמיירליג האשימו את השימוש העודף במשככי כאבים ותרופות אנטי דלקתיות חוקיות בבעיות בריאות מהן הם סובלים.
דניאל אגר, מגן לשעבר בנבחרת דנמרק ובליברפול. אגר (32) פרש מכדורגל לאחר סיום החוזה שלו בברונדבי ביוני 2016. הוא היה קפטן נבחרת דנמרק והשתתף בקרוב ל-200 משחקים במדי ליברפול.
15 חודשים קודם לכן הוא התמוטט בחדר ההלבשה לאחר שהוחלף 29 דקות בלבד מתחילת המשחק נגד קופנהגן. הוא מראש היה בספק לעלות למשחק בגלל פציעה, ובניסיון נואש להיות כשיר בכל זאת למשחק הוא לקח בשבוע לפני המשחק יותר מהמינון המקסימאלי המומלץ של תרופות אנטי דלקתיות. "הגוף שלי לא הצליח להתמודד עם זה", אמר ביולי השנה שעברה לעיתון הדני Jyllands-Posten. "לקחתי יותר מדי תרופות בקריירה שלי. אני מודע לכך, וזה גרוע, אבל בסוף הפסקתי עם זה. אני לא מרוויח דבר אישית מכך שאני אומר זאת, אבל אני מקווה שספורטאים אחרים ילמדו מזה, שהם ייקחו כדור אחד או שניים פחות".
איבן קלאסניץ' (37), שיחק בעמדת החלוץ בבולטון וונדררס, ורדר ברמן ונבחרת קרואטיה. הוא סבל מאי ספיקה בכליות בזמן ששיחק במועדון הגרמני ורדר ברמן ב-2007. הוא מאשים את הרופאים של הקבוצה, שלטענתו לא אבחנו את הבעיה בזמן והמשיכו לרשום לו משככי כאבים, שפוגעים בכליות.הוא נותר במצב קשה לאחר שהגוף שלו דחה את הכליה שתרמה לו אמו בספטמבר. קלאסניץ' שיחק בברמן בין 2001-2008, והשתתף ב-94 משחקים במדי בולטון בין 2009-2012.
דומיניק מתיאו, מגן לשעבר בליברפול, לידס ונבחרת סקוטלנד, אומר שקיבל זריקות של משככי כאבים "במשך שנים" לאורך הקריירה שלו שכללה מעל 350 הופעות במשחקים. הוא נאלץ לעבור ניתוח בעמוד השדרה שנתיים לאחר שפרש ב-2009.
לדבריו, המאמנים הלחוצים לא לוקחים בחשבון את ההשפעות ארוכות הטווח על שחקנים שמקבלים טיפול תרופתי ועולים לשחק. "קיבלתי זריקות של משככי כאבים כדי שאוכל לשחק כדורגל, אפילו שהגוף שלי אמר לי לא", אמר בראיון מ-2011. "אף שהניתוח עבר בהצלחה, איני חושב שאהיה אי פעם 100%. בתקווה אוכל שוב להרים את הילדים שלי. הבעיה הזו תחילתה בימים ששיחקתי בליברפול, וקיבלתי זריקות כדי שאוכל לעלות לשחק. כשעברתי ללידס, דבר לא השתנה: קיבלתי זריקה בכל שבת כדי שאוכל לשחק".
באופן אירוני, דווקא התרופה שיכולה לעזור לכאב ולמנוע את תופעות הלוואי הנוראיות של משככי הכאבים הסינטטים, היא לא חוקית וכדורגלנים לא רשאים לצרוך אותה. כן, מדובר בקנאביס.
מחקרים מארה"ב מראים שבמקומות בהם השימוש בקנאביס חוקי, ישנה ירידה בצריכת משככי כאבים מסוכנים. שימוש באופיאדים "חוקיים" יורד ב-23% במדינות בהם אפשר להיכנס לחנות ולקנות קנאביס רפואי. מספר הנפגעים ממנות יתר יורד ב-13% באותן מדינות.
בארה"ב שחקני פוטבול כבר דורשים לאשר שימוש בקנאביס לכאבים.
"המדע מראה שקנביס בולם את ההשפעה של הכאב על הגוף", אומר ד"ר לין וובסטר, מי שהקים את מרפאת הכאב Lifetree בסולט לייק סיטי. "חולי סרטן משתמשים בצמח כדי להתמודד עם הבחילות שיוצרת הכימותרפיה ועם הכאבים המרובים, ואין סיבה שספורטאים לא יחוו את אותה הקלה מהכאבים שנוצרים מפעילות ספורטיבית מקצוענית".
הגיוני רק שגם כדורגלנים יקימו קול צעקה כנגד WADA ורשויות הכדורגל וידרשו להוריד את הקנאביס מרשימת החומרים האסורים.
הדבר הכי הגיוני לעשות שצריך לעשות כדי למנוע את נזקי משככי הכאבים שמחולקים כמו סוכריות לכדורגלנים, זה לאשר להם לעשן (או לצרוך בצורה אחרת) קנאביס רפואי. זה רק הגיוני.
